מה עושים עם הבשורה שאתם עומדים למות
ניסים מאלוקים עדיין מתרחשים למרות תחזיות הרופאים. אני דוגמה חיה לכך.
החדשות היו שוברות לב.
בשבוע שעבר חשף צ'רלס קראוטהמר, כתב ופרשן מפורסם, את העובדה שהרופאים בישרו לו כי נותרו לו רק שבועות ספורים לחיות. למרות היותו משותק בפלג גופו התחתון כתוצאה מתאונה שעבר בצעירותו, קראוטהמר סיים את בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארווארד, סיים את התמחותו בפסיכיאטריה ולאחר מכן הפך לפרשן זוכה פרס פוליצר. מאמריו מבריקים וכאחד האינטלקטואלים המובילים בזמננו, הוא טען בעד מוסריותה של מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר, אולי יותר מכל עיתונאי אחר.
רק לפני חודש דיווח הוושינגטון פוסט על כך שקראוטהמר ככל הנראה החלים מניתוח להסרת גידול סרטני שעבר באוגוסט האחרון וכי הוא נקי מסרטן. כל זה השתנה בשבוע שעבר. במכתב פומבי נוגע ללב לקוראיו וחבריו כתב קראוטהמר: "מהבדיקות האחרונות עולה שהסרטן חזר. הוא אגרסיבי ומתפשט במהירות. רופאיי אומרים שלהערכתם נותרו לי שבועות ספורים לחיות. זהו פסק הדין האחרון. הקרב שלי נגמר".
זוהי טרגדיה, לא פחות.
עם זאת, מנקודת מבט יהודית, יש נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליו – הן ביחס לקביעתם של הרופאים באשר למותו הצפוי של קראוטהמר והן ביחס לאינספור אירועים אחרים בהם לוקחים על עצמם הרופאים תפקיד נוסף – נביאים.
המקורות התלמודיים מימים ימימה הטילו ספק בזכותם של בני האדם לעסוק ברפואה כיוון שהדבר עלול להיחשב כהתערבות בכוח עליון שגזר על התרחשות המחלה. המקור התלמודי המתיר את השימוש ברפואה ברור. התורה נותנת לנו את הרשות לרפא: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט). האל מעניק לנו את מתנת הריפוי כמו גם את האחריות להיות שותפיו בשימור החיים.
אולם נותרה הסתייגות אחת. הרופאים יכולים לאבחן, אולם אסור להם לחזק את הייאוש. יש להם מנדט לרפא, אך הם מעולם לא קיבלו רשות לנבא כמה זמן יחיה אדם, על סמך מצבו הרפואי.
מדהים לגלות כי התנ"ך מספר לנו שניבוי מותו הקרב של אדם הוא אפילו מעבר לכוחותיו של נביא אמת. בספר ישעיהו מסופר:
"בַּיָּמִים הָהֵם, חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת; וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ--כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה. ב וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו, אֶל-הַקִּיר; וַיִּתְפַּלֵּל--אֶל-ה', לֵאמֹר. ג אָנָּה ה', זְכָר-נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי; וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ, בְּכִי גָדוֹל. {ס} ד וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ--לֹא יָצָא, העיר (חָצֵר) הַתִּיכֹנָה; וּדְבַר-ה'--הָיָה אֵלָיו, לֵאמֹר. ה שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ נְגִיד-עַמִּי, כֹּה-אָמַר ָה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּפִלָּתֶךָ, רָאִיתִי אֶת-דִּמְעָתֶךָ; הִנְנִי, רֹפֶא לָךְ" (ישעיהו לח, א-ה; מלכים ב פרק כ, א-ה).
הנביא אמר למלך שהוא לא יחלים. אולם הוא החלים – והמשיך לחיות 15 שנה נוספות. אמנם חזקיהו סבל ממחלה סופנית, אולם הוא הצליח להתגבר עליה בעזרת התפילה. כפי שניסח זאת הרב יונתן זקס בצורה כה יפה: "מתלמוד זה מסיקים כי 'אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים'. אנו מתפללים לטוב, אולם איננו נכנעים לפטאליזם של גורל מוכתב וידוע מראש".
התלמוד מתיר לו רק לרפא; הוא אינו מתיר לו לבטא חוסר תקווה.
אבא שלי, זכרונו לברכה, סיפר לי על מתפלל בקהילה שלו שבכה מרות כשהרופא אמר לו שנותרו לו אך חודשים ספורים לחיות. ייאושו היה עצום, והדיכאון שלו - בלתי נסבל. אבא שלי הסביר לו שהרופא שלו, עם כל הידע הרפואי שלו, נכנס לתחום שאסור לו להיכנס אליו. התלמוד מתיר לו רק לרפא, הוא אינו מתיר לו לבטא חוסר תקווה. ואכן, אותו מתפלל חי עשר שנים נוספות – תשע שנים יותר מאותו רופא, שנפטר באופן מפתיע לפניו.
ייתכן שצ'רלס קראוטהמר ימות תוך זמן קצר. ועדיין, ייתכן גם שהשם יחליט שלאור כל הטוב שהוא ממשיך להפיץ בעולמנו, הוא רוצה אותו בסביבה זמן רב יותר. האלוקים בהחלט מסוגל לעקוף את הנבואות הרפואיות.
עבורי, כפי שחלק מכם יודעים, זהו נושא קרוב מאוד ללבי. לפני שבע שנים, כחלק מהבדיקות הרפואיות השנתיות שלי, אמר לי הרופא שעליי להתקשר לאשתי כדי ששנינו נשמע באותו זמן מה יש לו לומר לנו. עיקר הדברים היה שאני סובל ממחלה סופנית וחשוכת מרפא. אחרי האבחנה, מסגרת הזמן הממוצעת שנותרת לאדם לחיות היא כשישה חודשים.
כיום, שבע שנים לאחר מכן – אני כותב את המאמר הנוכחי, ממשיך ללמד ולהרצות, ומודה לאלוקים על כל רגע של חיים שהוא מעניק לי בנדיבותו הרבה. וכן, ניסים מאלוקים עדיין מתרחשים למרות תחזיות הרופאים. וזה משהו שכולנו צריכים תמיד לזכור.