רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

פסח: 5 שיעורים חשובים לחיים

ג׳ בניסן ה׳תשע״ח ג׳ בניסן ה׳תשע״ח 19/03/2018 | מאת הרב בנימין בלך

סוד המוח היהודי: ניתן לסכם את תרומת העם היהודי לעולם בחמש מילים שנובעות מחג הפסח: זיכרון, אופטימיות, אמונה, משפחה ואחריות.

אנשי האקדמיה תוהים כבר שנים ארוכות מדוע ליהודים, שמונים פחות מרבע האחוז מאוכלוסיית העולם – או כפי שניסח זאת מילטון הימלפרב: "מניינם הכולל של היהודים הוא פחות מטווח סטיית התקן של שיעור הילודה השנתי בסין" – יש השפעה משמעותית רבה כל כך כמעט על כל תחומי העשייה האנושיים.

מה מסביר את העובדה יוצאת הדופן שבמאה ה-20, זכו היהודים בפרסי נובל יותר מכל מיעוט אחר, כשכמעט חמישית מכל הזוכים בפרס זה הם יהודים?

יתכן שהכל מתחיל מראשית לידתו של עמנו ומחג הפסח שנחגוג בקרוב.

חג הפסח מלמד חמישה מושגים עיקריים, שהן בגדר מנטרות עבור עמנו, לגבי ניהול חיים מוצלחים ומועילים. אלו הם חמשת הדברים שהכי חשוב לדעת על פסח, ולשלב בחיי היומיום בשאר ימות השנה. חמשת הדברים שחלחלו לתודעתנו הלאומית, במשך אלפי השנים שחלפו מאז גאולת מצרים, בהן זכינו לממש במידה רבה את תפקידנו, כפי שהוגדר בנבואה, להיות אור לגויים.

אלו הן התרומות הגדולות ביותר שלנו לעולם, ונוכל לסכמן בחמש מילים: זיכרון, אופטימיות, אמונה, משפחה ואחריות.

הזיכרון

הסופר האירי הקתולי, תומס קאהיל, כל כך התפעל מהשינוי הגדול שהעם היהודי גרם לעולם, שהוא חיבר את הספר שהפך בסופו של דבר לרב מכר עולמי: 'מתת היהודים' (תורגם לעברית בהוצאת כנרת). אחת המתנות העיקריות שהוא מייחס לגניוס היהודי היא המצאת מושג ההיסטוריה.

עלינו לזכור "כי גרים הייתם בארץ מצרים" ולהתנהג בהתאם, וכן לזכור כי "אנכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". הזכירה היא צו תורני, שקודם לכן לא נראה חשוב בעיני העולם, עד שעם ישראל עלה על במת ההיסטוריה. היה זה סיפור חג הפסח שחנך את המחויבות לזיכרון.

בין שאר דבריו של הנרי פורד מפורסמת האמירה ש"היסטוריה זה שטויות"; חברת פורד מפורסמת גם בייצור הפורד 'אדסל' – שהייתה אחד מהכישלונות הכואבים והיקרים ביותר בעולם הרכב – וככל הנראה מדובר בשתי שגיאות גסות באותה המידה. הכרת ההיסטוריה היא הדרך היחידה בה נוכל ללמוד מהעבר. ההיסטוריה מאפשרת לנו לצמוח כשאנחנו עומדים על כתפיו של ענק. כל אדם טועה לפחות פעם אחת, אולם רק שוטה אינו לומד מהניסיון. לכן כל כך חשוב לשים לב לדבריו המפורסמים של ג'ורג' סנטיאנה ש"מי שלא לומד מהעבר, נידון לחזור עליו".

זיכרון מחבר בין עברנו לעתידנו, והופך את ההיסטוריה לייעוד

אנחנו יודעים כמה איומים יכולים להיות חיי אדם כשחסר בהם זיכרון אירועי העבר. יש לתופעה הזאת שם שכולנו חרדים מפניו: אלצהיימר. אנחנו חוששים מהמחלה הזאת אפילו יותר מהמוות, משום שהיא הופכת אותנו לגוויות חיות. רק דרך מודעות לעברנו כעם, יוכלו חיינו להתמלא בתכלית ומשמעות.

זיכרון מחבר בין העבר לעתיד שלנו, והופך את ההיסטוריה לייעוד. ההבנה שעלינו להוקיר את הזיכרון, הייתה הצעד הראשון שלנו במעלה סולם הגדולה.

האופטימיות

המשימה הקשה ביותר שהוטלה על משה רבנו לא הייתה הוצאת בני ישראל ממצרים, אלא הוצאת מצרים מתוך בני ישראל. הם כל כך התרגלו לסטאטוס של עבדים, שהם איבדו כל תקווה לשפר אי פעם את מנת גורלם.

בלי תקווה הם היו אובדים.

הנס הגדול של פסח וחשיבותו לדורות, הוא המסר שבעזרת א-לוהים אין שום קושי שלא ניתן להתגבר עליו. אפשר להפיל שליט עריץ כמו פרעה. אפשר לנצח אומה חזקה כמו מצרים. עבדים יכולים להשתחרר לחופשי. המדוכא יכול התיר את כבלי שביו. הכל אפשרי, אם רק נרשה לעצמנו לחלום את הבלתי אפשרי.

בסיפור עיצובו של סמל ארצות-הברית, החותם הרשמי לאישור מסמכים המוצאים על ידי הממשלה, מעניין במיוחד הקטע שמתאר את הצעתו של בנג'מין פרנקלין באוגוסט 1776. פרנקלין בחר בסצנה דרמטית מתוך יציאת מצרים, המתארת עַם שעמד מול שלטון עריץ במטרה לצאת לחופשי.

"פרעה יושב במרכבה פתוחה, כתר על ראשו וחרב בידו, והוא עובר בתוך המים החצויים של ים סוף, במרדף אחר בני ישראל: קרניים מעמוד אש בענן, ביטוי לשליטה ולנוכחות הא-לוהית, זורחות על משה שעומד על החוף ופורש את ידיו על הים וגורם לו להציף ולהכריע את פרעה."

המוטיב שהוא הציע, דברים המבוססים על סיפור חג הפסח, השפיע על ג'ורג' וושינגטון ואבותיהם המייסדים של הקולוניות האמריקאיות למרוד נגד הרודנות הבריטית: "מרד ברודנים הוא ציות לא-לוהים".

בזכות תיאור יציאת מצרים בתורה, יכלה רוח האופטימיות של חסידיו של מרטין לותר קינג לממש את שאיפתם לשוויון זכויות, משום שדמותו של משה המוביל את עמו אל הארץ המובטחת עוררה אותם. אותה תקווה שנולדה מזיכרון הדרך בה א-לוהים שחרר את אבותינו, היא שאפשרה אפילו ליהודים האסורים באושוויץ לחגוג בחשאי את חג החירות ולהאמין שגם גאולתם האישית תיתכן.

הרוח האופטימית הזאת, המבוססת על הסיפור הניסי של עמנו, היא המתנה הנפלאה השנייה שהענקנו לאנושות ושמגדירה את זהותנו.

האמונה

פסימיסט, כך אומרים, הוא מי שאין לו עזרה ממקור סמוי.

האופטימיות היהודית נעוצה ברעיון הפוך - אמונה נחושה שאנחנו זוכים לסיוע שמיימי מא-לוהים אוהב. ואמונה כזו בא-ל המתייחס אלינו באופן אישי, נותנת לנו אמונה בעצמנו, בעתידנו וביכולתנו לעזור לשנות את העולם.

א-לוהים לא אמר בעשרת הדברות, "אני ה' א-לוהיך אשר בראתי שמים וארץ", אלא הודיע "אני ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים". א-לוהים יכול היה באופן תיאורטי לעזוב את העולם ברגע שהוא השלים את משימתו. א-לוהי יציאת מצרים לעומת זאת הבהיר היטב שהוא מעורה ומעורב כל הזמן בדברי ימי עמנו, ושהוא נאמן להמשך קיומנו.

סיפור הפסח מבהיר שההיסטוריה אינה מקרית, אלא מתקדמת על פי תכנית אב א-לוהית

תומס קאהיל, מחבר הספר 'מתת היהודים', לא נותן ליהודים את הקרדיט על המונותיאיזם בלבד, אלא גם על הרעיון המהפכני הנלווה אליו – ישות עליונה שמקיימת איתנו קשר אישי. גישה זו, הוא מציין, היא המפתח לתפישה המערבית של אחריות אישית, מצפון ואשמה לגבי עצמנו ולגבי העולם כולו.

סיפור הפסח מבהיר שההיסטוריה אינה מקרית, אלא מתקדמת על פי תכנית אב א-לוהית. יש בה סדר שנגזר מראש, ו"סדר" הוא הריטואל המרכזי בחג הפסח. אין ביהדות דבר כמו "מקריות". מקריות היא הדרך של א-לוהים להישאר אלמוני.

אמונה בכך מספקת לנו ידיעה ודאית שתהיינה מה שתהיינה צרותינו היום, ההיסטוריה ממשיכה להתקדם לכיוון הגאולה הסופית. זה מה שתמיד דחף אותנו להאמין בקידמה ולקחת חלק בתיקון העולם.

משפחה

פסח לימד אותנו אמת חשובה נוספת: הדרך לתיקון העולם מתחילה במשפחות שלנו.

א-לוהים לא ייסד את עם ישראל על ידי ציווי על כינוסים המוניים בכיכרות מרכזיות, אלא על ידי בבקשה מהיהודים להפוך את בתיהם למקום של עבודת שמיים משפחתית, בליל-סדר שנועד בעיקר לענות על שאלותיהם של הילדים.

זה נראה מובן מאליו - ילדים הם העתיד. הם אלה שזקוקים ביותר לתשומת הלב שלנו. הבית הוא המקום שבו אנחנו מתחילים לעצב את הזהות שלנו ולגלות את ערכינו.

זרעי העתיד שלנו, הזרעים שמבטיחים את המשכיות קיומנו, נזרעים בבתינו אף יותר מאשר בבתי הכנסת שלנו. אין פלא אם כן שהמפרשים מציינים שהאות הראשונה בתורה היא ב', אות שמשמעותה היא בַּיִת. התורה כולה באה רק אחרי שאנחנו מבינים את קדימותה של המשפחה.

בשולחן הסדר, אנחנו מעודדים את הילדים להיות כוכבי הערב, ושאלותיהם זוכות ליחס של כבוד. זהו הצעד הראשון לפיתוחו של המוח היהודי.

האחריות

שאלה רצינית אחת זועקת לשמים, כשאנחנו חוגגים את הגאולה הא-לוהית שלנו מעבדות מצרים: אנחנו מודים לא-לוהים על כך שהוא הוציא אותנו ממצרים, אבל למה הניח בורא עולם למצרים לשעבד אותנו מלכתחילה?

תשובה אחת בולטת במיוחד בטקסטים מקראיים רבים: מכיוון שהיינו עבדים במצרים, עלינו להזדהות ולגלות אהדה למקופחים בכל הדורות. היינו עבדים במצרים – ולכן עלינו לדאוג לזכויותיהם של הזרים, חסרי הבית והעניים. חווינו שיעבוד – ולכן אנחנו חייבים להבין יותר מכולם את כאבם של המדוכאים.

אולי מטרת הסבל שלנו הייתה להפוך אותנו לאנשים שנחושים לתקן את עוולות העולם, להפוך לשותפיו של א-לוהים בהפיכת העולם לראוי לגאולה הסופית.

אנחנו פותחים את ליל הסדר בהזמנתם של הרעבים וחסרי הבית להצטרף אלינו, ומסיימים את הסדר בפתיחת הדלת לאליהו הנביא. קבלת האחריות שלנו על הזולת, היא שמהווה מפתח לזירוז הגאולה השלמה ותיקון העולם.

.כל יהודי מזדהה כבר משחר ילדותו עם חמשת הרעיונות העוצמתיים הללו, שהם לב ליבו של חג הפסח והמסר שלו. ובדיוק בגלל שזיכרון, אופטימיות, אמונה, משפחה ואחריות הפכו לתכונות בולטות כל כך של עמנו, יכול היה המוח היהודי להשיג מעל ומעבר למה שנראה אפשרי.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן