רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

שיעור לחיים

הבנת חטאי דור המדבר

בהעלותך (במדבר ח-יב )

מאת יהונתן גפן

זמן איכות רוחני – תנאי הכרחי אך מוגבל בזמן

בתחילת פרשת בהעלותך, בני ישראל עומדים סמוך לכניסתם לארץ ישראל, אולם בסופה של הפרשה מתוארים מספר חטאים שהם חטאו קודם לכן, במדבר. החמור בחטאים אלה הוא חטא המרגלים, עליו הם נענשו בארבעים שנות נדודים במדבר לפני כניסתם לארץ. בין החטאים המפורטים בפרשה, נמנים גם השמחה וההתלהבות היתרה בה הם מיהרו וששו לעזוב את הר סיני, שם הם חנו, קיבלו את התורה ולמדו בה במשך קרוב לשנה, ולמרות כל זאת - יציאתם מהר סיני מתוארת במילים הקשות: "כתינוק הבורח מבית הספר". בנוסף, מתוארת בפרשה עבירה נוספת, חטא "בשר התאווה", בו עם ישראל התלונן על המן שירד להם מן השמים, וביקש לאכול דווקא בשר.

במבט שטחי, חטאים אלה מציירים תמונת מצב די עגומה ביחס למעשיהם של בני ישראל במדבר. אפשר להבין מתוכם כאילו היו הם אנשים שטופי תאוות, מלאים בתשוקות להנאות גשמיות וארציות, וחסרי הערכה להנאה והסיפוק שנבעו מלימוד התורה בהר סיני, ומהתועלת הרוחנית שנבעה מאכילת המן השמימי.

האמת היא, שלא ייתכן שזו היתה המציאות. מובן שבני ישראל היו ברמה רוחנית גבוהה מאוד באותה תקופה - הם ראו במו עיניהם אינספור ניסים ביציאת מצרים, וזמן לא רב קודם לכן זכו לשמוע במו אוזניהם את בורא העולם מדבר אליהם. אם כך, בלתי אפשרי להבין את המאורעות המתוארים בפרשתנו כפשוטם. כמו בכל החטאים המפורטים בתורה, חייב להיות כאן עומק מסוים, שיאפשר לנו להבין את סיבת מעשיהם.

בספר "תורת אברהם" יש תשובה לשאלות אלה. הוא מסביר שחייהם של בני ישראל במדבר לא התנהלו על פי חוקי הטבע. הם לא אכלו אוכל רגיל, הם לא היו צריכים להתעסק בעבודות הבית כמו ניקיון וכביסה, לא היה צורך בעיבוד האדמה, והם ראו כל הזמן ניסים גלויים. זו אינה דרך החיים הרגילה שאותה הועיד הקב"ה לבני האדם – אנו נולדנו לחיים בעולם של טבע, בעולם גשמי, כאשר מטרתנו היא לרומם ולהעלות את העולם הזה, בכך שנשתמש בו לצרכים רוחניים. הקב"ה לא רוצה שנהיה מלאכים שאינם מתנסים בניסיונותיהם של בני האדם, אלא שנשתמש בכוח הבחירה החופשית שלנו, שנבחר בטוב וכך נעבור את הניסיונות, ותוך כדי כך נזכה בקשר וקירבה אל אלוקים. עם זאת, הקב"ה בחכמתו החליט שמה שדרוש לדור המדבר, הוא דווקא חיים בצורה הדומה יותר למלאכים. הם היו זקוקים לתקופה כזאת של חיי רוחניות טהורה כדי להכין את עצמם לתקופות הבאות, לזמנים בהם הם יחיו על פי חוקי הטבע. התקופה הזאת תאפשר להם לחיות אחר כך בתוך העולם הגשמי, ועם זאת להישאר קשורים לתכליתם האמיתית – הקשר עם הקב"ה.

ה'חיסרון' כביכול של המצב הזה הוא, שמעצם זה שחייהם התנהלו מעל לגדרי הטבע, הם לא עמדו מול ניסיונות, וממילא לא זכו להזדמנויות הנובעות מהם, להתקדם ולהתקרב לאלוקים מתוך התגברות על היצר הרע. בני ישראל קיבלו את הקרבה לאלוקים בלי צורך לעבוד ולהתאמץ כדי להגיע אליה. זה הרקע שהוביל למאורעות המתוארים בפרשתנו. לאחר שעברה כמעט שנה בה בני ישראל היו שקועים אך ורק ברוחניות טהורה, הם הרגישו שהם כבר מוכנים לחזור לחיים הרגילים של העולם הגשמי. הרצון הזה נבע מיסודו משאיפה טהורה לשם שמים - הם רצו לקיים בפועל את כל מה שהם למדו וקיבלו בהר סיני. הם רצו להביא לידי מעשה את עולם הרוח בו התקדשו בשנה האחרונה, על מנת לרומם את העולם הזה, העולם הגשמי. זו הייתה הסיבה למרץ והשמחה בהם הם עזבו את הר סיני, אשר לא התעוררו מתוך רצון ילדותי 'לברוח', אלא משאיפה לחיות חיים המרוממים את עולם הטבע ומכניסים בו חיות רוחנית. כך אנחנו יכולים להבין גם מדוע התעוררה בהם התנגדות למן, והם ביקשו לאכול דווקא בשר. המן ייצג את החיים שמעבר לגדרי הטבע, והם חשו מוכנים ומסוגלים לסיים מצב זמני זה ולהתחיל מציאות חיים אחרת, לאכול מזון רגיל ולחיות חיים הכרוכים בכללי הטבע. הם הרגישו שבצורת חיים כזאת הם יוכלו להתקרב יותר לאלוקים, כיוון שהם יצטרכו לעמוד מול הניסיונות הנלווים למציאות הגשמית.

למרות שמאחורי חטאי בני ישראל במדבר עמדה סיבה עמוקה ונבונה, כפי שלמדנו כעת, הם בכל זאת נענשו בחומרה על מעשיהם. מכאן ניתן להסיק שכפי הנראה נמצא בכל זאת פגם במניע למעשיהם. בעל ה"תורת אברהם" מסביר שהזמן המתאים לחיים במציאות הטבעית עדיין לא הגיע. עם ישראל היה זקוק לתקופה נוספת בחממה של 'חיים מעל לגדרי הטבע', כדי להיות מוכן לניסיונות והתפקידים הממתינים לו בהמשך הדרך. שאיפתם לצאת ממציאות חייהם הקדימה במעט את זמנה, ולכן, אם אלוקים היה ממלא את רצונם באותו זמן, התוצאות היו הרסניות, משום שהם לא היו מסוגלים עדיין לעבור את הניסיונות שהמתינו להם. ומעבר לכך, נראה שעונשם היה חמור במיוחד, כיון שהם לא היו צריכים לעשות דין לעצמם ולהחליט מתי הם כבר מוכנים וראויים לעזוב את המציאות הנעלה בה הם חיו, אלא להאמין ולבטוח בדרך בה אלוקים מנהיג אותם. [במאמר מוסגר, יש לציין שזוהי סיבה כללית שעומדת מאחורי כל חטאיהם של גדולי עולם הכתובים בתורה. אסור לנו להקטין את דמותם כאילו הם אנשים בדרגתנו – צריך לדעת שמעשיהם נבעו מסיבה נכונה ומובנת, אלא שהבעיה הייתה שהמעשה היה כרוך בפעולה שהיא נגד רצון ה' באופן מסוים].

ה"תורת אברהם" מסיק שתי מסקנות חשובות שנוגעות לנו, מהסברו זה על חטאי דור המדבר. ראשית, שאנו זקוקים לתקופה של הכנה רוחנית, בה נהיה משוחררים מכל התפקידים והאתגרים שממלאים את העולם שסביבנו; ושחשוב מאד לא לעזוב את המצב הזה לפני הזמן משום שאנו עלולים להעמיד את עצמנו בפני ניסיונות שעדיין אינינו מוכנים לעמוד בהם בכבוד. שנית, עלינו להבין שמגיע שלב שבו אנו חייבים לקום ולעזוב את ה'בועה' הרוחנית הזו ולהיכנס לעולם המעשה. הקב"ה אינו מעוניין שנחיה את כל חיינו כמו מלאכים, הוא רוצה שנרומם את העולם הזה, ועל ידי כך נזכה להתקרב אליו באמת.

שתי מסקנות אלה קשורות מאוד לכל אחד ואחת מאיתנו. אמנם אין לנו את הזכות או האפשרות לחיות במציאות מעבר לגדרי הטבע כמו בדור המדבר, אולם, המקבילה לחיים כאלה בדורנו היא הקדשת זמן להתמקדות בערכי האמת, בצמיחה ובעליה רוחנית. תקופה בה האדם משתחרר מכל עול וטרדה של חיי היום יום. מצב כזה מתרחש בתקופת הלימודים, בישיבה או בסמינר, תקופה זה אנו מתמקדים בבניית האישיות הרוחנית, כמעט ללא טרדות או דאגות גשמיות. מומלץ וחשוב מאד לכל אדם שיש באפשרותו, להקדיש תקופה מסוימת ללימודים בישיבה, מדרשה או מסגרת מתאימה אחרת לתכלית זו. קשה להגדיר לכך זמן מסוים, זה אישי ומשתנה מאדם לאדם. בחממה רוחנית אנחנו מסוגלים לצמוח ולהתעלות, תוך זמן קצר יחסית, הרבה יותר מאשר במשך שנים ארוכות של ניסיון ללמוד ולהתקדם כאשר אנחנו טרודים ושקועים בו זמנית במטלות חיי היומיום.

למי שאין אפשרות כזאת, או לאלה ששלב זה בחייהם כבר עבר, המסר של ה"תורת אברהם" עדיין מתאים ורלוונטי. יש בועות קטנות של זמן שאותן צריך לנצל להפסקה רוחנית שבה מתנתקים מהבלי העולם. הזמן בו אנו שוהים בבית הכנסת, מהווה מעין תקופה כזאת של הכנה רוחנית. בכל יום עלינו לנתק את עצמנו משגרת החיים, ולהקדיש את עצמנו, לכמה דקות, למטרות הרוחניות שבחיינו. דוגמא לכך, היא ההוראה לנתק את הטלפון הנייד בזמן הלימוד והתפילות, וכך לא לאפשר לעולם החיצוני להטריד אותנו בענייניו.

גם מסקנתו השנייה של ה"תורת אברהם" רלבנטית מאד לחיינו. כל אחד מאתנו צריך לעזוב בשלב כלשהו את המצב בו הוא נתון כולו ברוחניות טהורה בלבד. זה לא אומר שהוא צריך להפסיק את לימוד התורה או את הוראתה לאחרים, דברים אלה אנו ממשיכים לעשות גם כשאנחנו נשואים ומגדלים ילדים. ובכל זאת, תקופות אלה בחיים מחייבות אותנו בלי ספק לעסוק גם בעניינים שנראים פחות רוחניים, כמו הדאגה לפרנסת הבית, האכלת הילדים והקראת סיפור לפני השינה. במבט שטחי, זה עלול להיראות כמו מעשה טבעי שלא קשור לעבודת הבורא, אולם כיוון שזהו רצון ה', וכך חיינו אמורים להיראות, ברור שגם העיסוקים האלה מהווים חלק בלתי נפרד מעבודת ה'. חלק מהאנשים יצטרכו להיכנס בשלב זה לעולם של עבודה, ובו הם יתמודדו מול אתגרים חדשים, המלווים בהזדמנויות חדשות להתעלות – התקדמות רוחנית שהם לא היו יכולים להשיג בחיי הישיבה. דוגמא לניסיון בתחום זה היא ההקפדה על יושר והגינות במסחר, ושמירה על רמת צניעות נאותה.

מסקנותיו של ה"תורת אברהם" רלבנטיות וברורות. מי ייתן ונזכה כולנו למצוא את הדרכים החכמות ליישמן באופן הנכון בחיינו.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן