רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חגים ומועדים

הארץ הטובה

א׳ באייר ה׳תשע״ה א׳ באייר ה׳תשע״ה 20/04/2015 | מאת הרב נחמיה קופרשמיט

למה אני כל כך שמח לחיות בישראל.

סת' גולדין אינו רב. הוא סופר יצירתי, יזם, ואיש שיווק. בספרו Linchpin הוא מעלה נקודות רבות מלאות תובנה ומחזקות, נקודות שהאירו לי מחדש כמה מעלות עצומות שיש לחיים בארץ ישראל. ממש מצאתי בו 'שיחת מוסר', מהטובות ששמעתי מזה זמן רב.

אחד מפרקי הספר שלו מתחיל באיור:

ולא.

נקודה.

אולי יש לנו את כל התירוצים וההסברים שמסבירים למה לא עשינו את פרויקט החזון האולטימטיבי שלנו, אבל זה בדיוק מה שהם – תירוצים כדי להתחמק ולא לעשות את הצעד המפחיד קדימה.

האיור מסכם בצורה כל כך מושלמת מה שקרה לרעיון שלי לכתוב טור באתר. צוות אש התורה השתעשע עם הרעיון הזה במשך שנים (כן, שנים). להתחיל בטור של העורך, שידבר על כל מיני עניינים – חילוקי דעות בקשר לאתר, גישות לנושאים שעומדים בפתח העולם היהודי, יישום החוכמה היהודית בחיינו היום, ובנוסף, כדי להציג את הפנים האנושיות שעומדות מאחורי מערכת אש התורה.

אולם בכל פעם שניסיתי להתחיל, ההתנגדות הפנימית שלי התעוררה: זה לא יעניין אף אחד, אין לך זמן, וחוץ מזה, מה יש לך בכלל להגיד?

טוב, לפעמים הקול הפנימי צודק – אבל הוא בדרך כלל טועה לגמרי. במלים של סת' גודין, "הילחמו בהתנגדות". זה סתם היצר הרע שמדבר. אל תיתן לו שום מקום.

אז אני מתחיל לכתוב את הבלוג, ורואה בו הזדמנות לפתוח בשיחה עם קוראי האתר. תרגישו חופשי להעיר, להתווכח, ולהגיד לי מה אתם חושבים, ואני אעריך כל שאלה או הערה שיש לכם ביחס לתוכן ולסרטים באתר. אני קורא את כל התגובות שנשלחות לאתר.

ישראל, ביתנו

אוטוטו יום העצמאות. כאדם שלא נולד בארץ, זה גורם לי להעריך מחדש את החיים כאן. זה לא מובן מאליו. זה מעורר אותי לחשוב למה אני שמח לחיות בישראל, וכל הסיבות שעלו לי מרוכזות וסובבות סביב הרעיון שישראל היא הבית שלנו.

זוכרים את ההרגשה כשהייתם ילדים וחזרתם הביתה אחרי בית ספר בידיעה שאמא ואבא שלכם יהיו שם, להגן עליכם, לאהוב אתכם, לייעץ לכם. אתם בבית, תחת כנפיים המגוננות של הוריכם. אני לא יודע אם כולם מתחברים לרעיון הזה, אבל החיים בישראל הם כמו לחיות בבית של אלוקים. אפשר להרגיש כאן את קרבתו הרבה יותר בקלות. אנחנו לא לבד. הוא ממש פה (יותר קל להרגיש את זה אם המשרד שלך צופה אל הכותל המערבי, אבל לא הכרחי). החיבור הרוחני כל כך מוחשי פה.

בית זה המקום שבו כולם בני משפחה. כולנו מרגישים מחוברים מכיוון שהספר, הירקן ונהג המונית – כולם הם האחים והאחיות היהודים שלנו. אז אנחנו מתווכחים, אכפת לנו, אנחנו מתפללים אחד על השני, אנחנו מתערבים. זרים מוחלטים באוטובוס יגידו לך מה אתה צריך לשנות בחינוך הילדים. חוסר הרשמיות יכולה להיראות לפעמים כמו חוצפה, אבל היא באמת רק ביטוי של קשרים משפחתיים.

בית הוא המקום שאליו אתה שייך. שום דבר אינו זר לי. בישראל החיים פועמים בעברית. כל המדינה מנקה את החמץ ואוכלת מצה בפסח. מדברים בשפה של העם שלי. הילדים שלי יכולים לגדול בלי לדעת מי זה סנטה קלאוס. אני לא מרגיש שאני מגדל את הילדים שלי עמוק בתוך תרבות זרה ומנוכרת. אני לא תמים – אני מבין שישראל אינה המקום המושלם והילדים שלי אינם חיים אולי בסוג של בועה, אבל אי אפשר להשוות את לוחות המודעות בירושלים ללוחות המודעות בלוס אנג'לס או ניו יורק.

ובית זה המקום שבו אתה מכה שורשים ומשקיע לטווח הארוך. זה המקום שבו אנחנו בונים את עתידו של עם ישראל. והוא לא אחד מהבתים החדשים בבנייה קלה שבפרברים; אנחנו בונים את ביתם של אבות אבותינו. כשאתה חי בישראל אתה מוקף בהיסטוריה יהודית. הרבה יותר קל לחוש באמת את גלגלי הייעודי היהודיים סובבים, מתקדמים בזמן שאנחנו עמלים למלא את תפקידנו כעם ולהיות אור לגויים. החיים כאן מאלצים אותי לשאול את עצמי מה אני תורם במודע לעם ישראל. כאן ההיסטוריה היהודית והתכלית היהודית קמות לחיים.

אלה כמה מהמחשבות שאני ארגיש ביום העצמאות כשאחשוב על הזכות היקרה והאתגר האדיר שאלוקים נתן לנו בחיים במולדתנו.

בסך הכל גירדתי מעט את פני השטח בטור הזה. נשמח לשמוע ממכם, בתגובות למטה, את הסיבות שבגללן אתם מעריכים את ישראל.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן