תתחתנו עם בעלי!
המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לאלה שאהבו אותנו באמת היא למצוא את האושר שהיו רוצים בשבילנו.
איימי קראוס רוזנטל נפטרה בשבוע שעבר. זמן קצר לפני מותה, היא כתבה מאמר מרגש ביותר בשם "אולי תתחתני עם בעלי", בטור Modern Love בניו יורק טיימס, מאמר שעורר תגובות סוערות וחסרות תקדים.
הסופרת, שכתבה מספר רב של ספרי ילדים, אובחנה כחולה בסרטן השחלות ובחרה לשלוח לבעלה מסר שונה לחלוטין לרגל יום האהבה. אחרי 26 שנים של נישואין אידיליים, יותר מכל היא רצתה לדעת לפני עזיבתה את העולם, שהבעל שאהבה כל כך ימצא בת זוג אחריה שתהיה ראויה לו.
היא כתבה מכתב אהבה המשבח את תכונותיו ויכולותיו הייחודיות של בעלה. היא מספרת לנו כמה קל להתאהב בו - כיוון שהיא עצמה התאהבה בו תוך יום. היא משבחת את תכונותיו כאבא; את נדיבות לבו והחמלה שלו; את מיומנויותיו במטבח; את כשרונו האמנותי; את טבעו הרומנטי - וגם, את הופעתו החיצונית הנאה. היא משתפת אותנו כמה הייתה רוצה לבלות עמו 26 שנים נוספות. אולם כיוון שהיא יודעת שימיה ספורים, היא מסכמת: "אני מסיימת לכתוב בחג האהבה, והמתנה הכי מקורית, הכי לא-בסגנון-אגרטל שאני יכולה לקוות לה, היא שהאישה הנכונה תקרא את זה, תמצא את ג'ייסון, וסיפור אהבה חדש יתחיל".
זה היה מאמר קורע לב. והידיעה שמותה של איימי התרחש זמן קצר לאחר מכן רק הגבירה את שברון הלב. אולם המסר החשוב ביותר מסיפור מופלא זה הוא משהו שאני, כרב, ניסיתי להעביר פעמים רבות - מסר שקשה לעתים לקלוט אותו, אולם הוא חשוב ביותר בחייהם של אנשים הנאלצים להתמודד עם תוצאותיה של טרגדיה.
אובדן אדם אהוב הוא חוויה קשה מנשוא. התלמוד מכיר בכך ש"אין איש מת אלא לאשתו ואין אשה מתה אלא לבעלה" (סנהדרין, כב, ב). אנשים המנסים לנחם וטוענים שהם מבינים את כאבו של האבל, מפגינים בזה חוסר רגישות. הצער על אובדנו של בן זוג אהוב או בת זוג אהובה הוא צער שאין מה שישווה לו.
למרות זאת, להלכה היהודית יש דרישה מדהימה עם תום תקופת השבעה. בתום זמן האבל האינטנסיבי, אלה שקמים מהשבעה אמורים "לעשות סיבוב" בחוץ - ביטוי סמלי של הרעיון כי החיים צריכים להימשך וכי חובתם להצטרף מחדש אל החיים.
יותר קל לשמוח בחיים כשיש לצדך מישהו לאורך המסע.
התורה מספרת שכאשר שרה, אשתו האהובה של אברהם אבינו נפטרה, הוא הספיד אותה ובכה עליה. הוא נזכר ביופייה - החיצוני והפנימי. הוא זכר שהיא הייתה תמיד לצידו, כשהוא הזמין אורחים לאוהלו וכשלימד את האורחים הרבים אודות האמת על אמונה בא-ל אחד. הוא שילם סכום מופקע כדי לקבור אותה במקום המיוחד ביותר עלי אדמות לפי המסורת - מערת קבורתם של אדם וחווה.
ואז מספרת לנו התורה סיפור המשך מדהים. אברהם נישא בשנית. הוא הוליד ילדים נוספים. איכשהו, אברהם ידע שחייו אינם אמורים להסתיים כל עוד א-לוהים נתן לו שנים נוספות בחייו.
חשוב לציין כי אברהם אבינו לא התייחס לנישואיו השניים כאל משהו שממעיט בערכם של נישואיו הראשונים לאם המייסדת של עמנו. שרה אמנו נשארת לעד הדמות המוערכת והאצילה של השושלת שלנו. אולם על-ידי נישואין לאישה אחרת לאחר אובדן אהבת נעוריו ממחיש אברהם אבינו את הבנתו ביחס לצו הא-ל מזמן הבריאה לפיו "לא טוב היות האדם לבדו" - בני האדם זקוקים לחברה, ויותר קל לשמוח בחיים כשיש לצדך מישהו לאורך המסע.
איני יכול לחשוב על מעשה נאצל יותר מהצהרתה הפומבית של איימי רוזנטל על רצונה באושרו של בעלה - אחרי מותה. אנשים שהעבירו ביקורת על המאמר ואלו הסבורים כי אהבת אמת פירושה שאין אפשרות לקיום משמעותי אחרי מותו של אחד מבני הזוג, מוזמנים להעמיק בסיפור חייו של אברהם אבינו וגם לשמור על האמונה, כפי שעשתה איימי רוזנטל, בכך שהחיים טומנים בחובם מתנות שונות, חדשות ומספקות.
מותו של אהוב אינו חייב לגרום לבן/בת הזוג הנותר לבחור במוות גם כן. המתנה הגדולה ביותר שאנו חבים לאלה שאהבו אותנו באמת היא למצוא את האושר שללא ספק הם היו רוצים בשבילנו.