התורה על רגל אחת
"ואהבת לרעך כמוך"- זו כל התורה כולה.
בשבוע הבא אנחנו יוצאים לחגיגות גבינות ויין. בואו נסתכל לרגע על התכלית ועל המהות של מתן התורה.
בפרשת השבוע (במדבר) נכתב: "שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל". רבי יוסף חיים ("הבן איש חי"), מקובל מהמאה ה-19, מבאר את המשפט בצורה הבאה. לשאת את ראש בני ישראל,הכוונה היא שיהודי צריך להרים את ראשו של חברו, ולדון כל אדם לכף זכות. צריך תמיד להתאמץ ולמצוא את הטוב שבאחר, גם אם לפעמים זה נראה בלתי אפשרי. לרוב אנו חשים תחושה של "אני צודק" ו-"אני יודע יותר טוב מכולם", ועם הרגשה כזו קל מאוד לשפוט אחרים ולבקר אותם. עלינו להתאמץ ולמצוא את הטוב בשני ובמעשיו בכל רגע.
יש האומרים שכאשר אדם מטיח ביקורת כלפי אדם אחר, התת מודע מפנה את הביקורת גם כלפי עצמו. התת-מודע שלנו לא עושה את ההבדלה למי נאמרה האמירה. בין אם זה נכון או לא, נשים לב שאנשים ביקורתיים בדרך כלל מסתובבים ממורמרים, חסרי ביטחון עצמי ולא מקבלים גם את עצמם. לעומת זאת אנשים שמלאי אהבה וקבלה כלפי עצמם, הם גם יותר מלאי אהבה כלפי אחרים, מפרגנים יותר, תומכים וסובלניים יותר. הגיוני, שאנשים אלה גם יותר מאושרים.
רבי יוסף חיים ממשיך ומבאר שהמילה "כל" ("ראש כל עדת בני ישראל") נוספה בכוונה על מנת להדגיש שעלינו לקיים את השיפוט לזכות גם כלפי אלו ששונים מאתנו ואינם בעלי אורח חיים ותפ כשלנו. למעשה החלק הקשה בלדון לכף זכות הוא דווקא כלפי אנשים השונים מאתנו. שם עיקר העבודה שלנו ובמקום שהעבודה קשה יותר, כך התוצאה החיובית מספקת יותר והרווח גדול יותר!
ספר הזוהר מתאר שבני האדם נבראו שונים זה מזה על מנת שנזדקק זה לזה וכך מתוך אינטרס אישי נלמד להגיע לאהבת חינם. כלומר עלינו למצוא איך כל שוני נצרך לעולם, איך כל התנהגות שלא נראית לנו יכולה להיות חיובית ומועילה בהקשר אחר. איך אדם עקשן יכול להיות לוחם צדק גדול שלא מוותר, איך פרפקציוניסט יכול להיות בעל מקצוע מעולה, איך אדם רגיש יכול לטפל באחרים, ועוד ועוד... לכולם יש תפקיד.
בתפילה הראשונה ביום, בתפילת השחרית, ישנה הקדמה לתפילה: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ, וַהֲרֵינִי אוהֵב כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמְאודִי". זה הבסיס לכל. כיום יש הרבה הלכות למצוות שבין אדם לחברו. יש הלכות לשון הרע, וגזל, ועוד... אך אם נקיים את מצות ואהבת לרעך כמוך, לא נצטרך לדאוג שאיננו מקיימים את כל ההלכות הללו. אם באמת אוהב את חברי, ברור שאזהר לא להגיד שום דבר שיכול לפגוע בו, ברור שלא אנטור לו טינה ואנקום בו, ברור שאשפוט אותו לכף זכות, ברור שאזהר מאוד לא לפגוע ברכושו, ועוד הרבה הלכות שפשוט לא נצטרך ללמוד ונקיים אותן כדבר הברור מאליו.
לסיכום, כשביקשו מהלל הזקן לסכם את כל התורה על רגל אחת, הוא אמר את המסר של "ואהבת לרעך כמוך", זה הבסיס של התורה, זו התורה כולה. הכל נועד על מנת להביא אותנו לשם. הקבלה מוסיפה למשפט זה המון עומק ונותנת כלים להגיע לזה. אז בחג הקרוב, בין ארוחה לארוחה, ננסה לקבל על עצמינו מחדש את התורה, ונזכיר לעצמינו להמשיך להשקיע בערך של "ואהבת לרעך כמוך", להמשיך לזכור לקבל את האחר, את השונה, ואת עצמינו. ונזכור שהעוצמה שלנו היא באחדות שלנו.