לפחד מהפחד
לקראת השנה החדשה, בואו נעמוד מול המראה ונאמין בלב שלם, שכל תקרות הזכוכית נמצאות שם רק בשביל שנוכל לאחוז בפטיש שמונה קילו ולנפץ אותם למיליון רסיסים.
האמת שמלכתחילה לא היה לי שום סיכוי ממשי לעבור את הבגרות באנגלית:
חלמתי. זפזפתי בין הערוצים. המודעות שלי הייתה במצב צבירה של בטטת כורסאות. הכתובת הייתה על הקיר. זה היה אבוד.
הרגשתי כלוא בתסכול של עצמי. מרגיש איך פרורי הכבוד שפעם, בעבר הרחוק הרכיבו את הביטחון העצמי שלי, מתכלים ומתפוגגים לאיטם..
פחדתי ולא ידעתי אפילו ממה. חברים שלי והמשפחה שהבחינו בהסתגרות שלי הציעו עזרה. בקשתם נדחתה על הסף. אני? עזרה? למה אני צ'יקן? חלש? מסכן? אין מצב.
שבוע לפני הבחינה שאול, חברי הטוב שהיה גם דובר אנגלית, ניגש אליי ואמר לי:
"אחי, הבעיה היא לא שאתה לא יודע. הבעיה היא שאתה לא יודע שמותר לך לא לדעת. צא מהסרטים שלך. תן לאחרים לעזור לך ותמשיך בחיים". משהו בכנות שלו נגע בי. בתוך כמה ימים שאול הצליח לתמצת לי את הכללים החשובים ביותר. עדיין קבלתי ציון על הפנים, אבל לפחות עברתי.
* * *
בואו נניח דברים על השולחן: בית הספר הוא מופע מרהיב של פחדים: פחד חברתי, ופחד מציונים, פחד מהטיול השנתי ופחד שלא נעמוד במבחני ההישגיות ובעיקר פחד מתקרות הזכוכית שלנו שלעולם כנראה לא נצליח לפרוץ אותם.
הבעיה היא שאנחנו לא יודעים לקרוא לפחד בשמו. להבין עד כמה הפחד הוא העוצר אותנו מלפרוץ קדימה. החיים נראים לנו כעובדה מוגמרת: השלמנו עם זה שלא כולם מתאימים לחמש יחידות מתמטיקה ומחשבים. ככל הנראה לא נהיה הכי מקובלים. והלוואי שנצליח לתפוס מקום טוב באמצע.
אנחנו רצים, רצים, ממהרים, בלי לדעת לאן ממש מולכות פנינו.
משקיעים אלפי שקלים בהכנה לפסיכומטרי, שורפים מאות שעות בלילות לבנים לפני הבגרויות במתמטיקה ואנגלית, כי זה מה שכולם אמורים לעשות.
אך מה בקשר למבחן האמתי של החיים?
פשוט לעצור רגע ולחשוב: "האם יש לי בכלל תוכנית מסודרת לחיים? מטרות ממשיות? האם אני יודע בכלל לאן אני רוצה ללכת ואיך בדיוק אני הולך לעזור לעצמי להגיע לשם??".
מחקרים מראים שמעל 90% מהאנשים בעולם המערבי יודעים בדיוק עם מי הם לא היו מוכנים לשבת לכוס קפה, מי לא מתאים להם כראש ממשלה ועם מי הם בחיים לא יחיו. אבל כמה באמת יודעים מה כן?
כשהייתי תלמיד לא הפסקתי להאשים את כל העולם ואשתו בכישלונות שלי: ההסברים של המורה על הפרצוף. מערכת השעות דחוסה ולא מאפשרת לנשום. יש לנו אלף בחינות ובכלל, לך תנסה לעוף במדינה מלחיצה וחמה כמו ישראל. ברור למה אני לא מצליח להתרומם.
רק אחרי כמה שנים טובות, בשיחה עם אדם יקר, שהפנה אותי לחכמה הטמונה ב'מסילת ישרים' והמליץ לי על לימוד קבוע של מוסר התחלתי להבין איך עובדים חוקי המשחק של החיים(ברור שאני עדיין לומד ולא מבין כלום...אבל לפחות זו הייתה ההתחלה).
לקחתי דף, וכתבתי רשימה של כל הפחדים שלי.
אחר כך הקפתי בעיגול את אלה שלדעתי מוצדקים וכתבתי "X" ליד כמה שרק בראש שלי. לאחר מכן החלטתי לבקש עזרה מאנשים שאני יודע 'שיש עליהם'. אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
אחר כך חשבתי איך אני מצליח למקסם את היכולות שלי. להגדיר מטרות ברורות. לפרט אותם ולראות איך אני מגיע אליהם. ופתאום הרגשתי איך כל מיני חסמים שהיו מעבר להרי האופק מבחינתי, הגיעו ונפתחו בפניי.