מה למדתי ממנהגי חג החנוכה
ניתן ללמוד מודעות עצמית ועל צמיחה רוחנית מתוך אירועי החנוכה השגרתיים!
-
סביבון – הוא לא משחק ילדים. הוא מעביר מסר למבוגרים.
כשטפטוף של סביבונים התחיל להגיע אלינו, למוסקבה, התרגשנו מאד. הנה, גם אנחנו נשחק בסביבון המסורתי ונשיר "נס גדול היה שם", בתקווה ששנה הבאה נשיר כולנו "נס גדול יש פה"! וכשסובבנו את הסביבון שוב ושוב, הבחנתי בתופעה פשוטה והגיונית. כשהסביבון חג ומסתובב אנו לא מבחינים באותיות הכתובות על צדדיו. רק כאשר הסביבון התעייף ונפל, ניתן להבחין באותיות החרוטות עליו.
ואנחנו? אנחנו סביבונים בעלי יותר מארבע פאות. נפגשים מול חזיתות רבות של בית, עבודה, זוגיות, ילדים, הורים, קולגות, ושכנים. השגרה מסחחרת אותנו ברוטינה קבועה. ואיך שהוא אנו נעים על הציר הקבוע והמחייב. עד לעייפות המכרעת, הלאו דוקא פיזית. רק אז אנו עוצרים ומסוגלים להתבונן בעיניים מפוכחות על מה שקורה סביבנו ועם עצמינו.
לפעמים, מרוב סחרחורת של סיבובים – אין לנו פניות ויכולת להתבונן אל תוך עצמנו. ולעיתים, איבדנו את היכולת של עריכת בדק בית פנימי, בגלל השגרה המסחררת.
ואז, מגיע לו חג החנוכה. והילדים יושבים ליד החנוכיה, מסובבים את סביבונם בתחרות מי מצליח לסובב יותר שניות. בואו אנחנו נעשה תחרות מעט שונה – מי מצליח לעצור את הסביבון של השגרה שלו, ולראות מה המצב הפנימי שלו.
שאלות מכוונות:
-
האם אני יודע לקחת לעצמי "פסק זמן" מהשגרה הסוחפת, ולהיות עם עצמי?
-
כיצד ניתן להתחדש ולהתמלא, גם בזמנים עמוסים ושגרתיים?
-
דמי חנוכה – יש דברים שלא קונים בכסף
האם אתם זוכרים איזה סכום קיבלתם עבור "דמי חנוכה" כשהייתם בני עשר? האם אתם זוכרים מה רכשתם ב"דמי חנוכה" כשהייתם בני תשע? סביר להניח שלא... כסף בא, וכסף הולך. כשהורים נותנים מעות לילדיהם הם למעשה מעניקים מעצמם לצעירים. אך ברבות השנים הצעירים לא יזכרו כמה נתתם, ובאיזה עיתוי. הם כן יזכרו הענקה מסוג אחר. גם אותה נתתם מעצמכם. אך בניגוד לכסף היא תחרט בליבותיהם. כשהורה נותן לבנו מילה טובה ואמיתית (לא כלאחר יד, תוך דפדוף בנייד, ומלמול בלתי מחייב של "אתה ילד נפלא"..) הוא לא ישכח אותה. ויתרה מכך, הענקה מסוג זה מרוממת ומעצימה את הילד, וכשיגדל הוא יהיה מסוגל להעניק הלאה. כי זו השפה שלמד מהבית. שפה של מילות חיזוק, הערכה הדדית ומחמאות.
-
סופגניה – ריקה מערכים תזונתיים ומלאה בנקיפות מצפון
השלחן עמוס וגדוש בכל טוב. ובין כל המגשים הצבעוניים כמובן קורצות ומציצות הסופגניות. לפניי עומדות שתי אפשרויות. האחת, לברך אותן לשלום. השניה, להתעלם. בחרתי באפשרות הראשונה וכמובן שהבטחתי לעצמי שאכל רק אחת. אבל לא הבטחתי לקיים. נכון?
במסיבה ביום למחרת, כבר התייאשתי מראש, ולא הגבלתי את מספר הסופגניות שאטעם, כי ממילא אני לא מצליחה לעמוד בהחלטותי.
ברגע שהגענו הביתה, העברתי במוחי את שהיה במסיבה, התחרטתי על אכילה בלתי מבוקרת של בצק לבן מטוגן בשמן ומעוטר בקלוריות ריקות של אבקה לבנה.
למה זה קורה לנו שוב ושוב, בתחומים שונים כמו: שוב צעקתי על הילד? שוב הרמתי את הקול על בן הזוג? שוב בזבזתי את הזמן? שוב ריכלתי על החברה?
כאשר אנו עוברים חוויה, וההתנהלות שלנו לא השביעה את רצוננו למפרע, אנו נוטים ליפול שוב ושוב באותה סיטואציה.
עלינו להיות מתוכננים מראש. תמיד לדעת את המצפה לנו, ולתאם עמדות מול עצמנו. לפני המסיבה הבאה, אשאל את עצמי בבית:
-
האם אני רוצה לאכול סופגניה?
-
כמה סופגניות ארצה לאכול?
ובתחומים נוספים:
-
אני מקבלת על עצמי, שבשיחות וירטואליות בין השעות 14:00-16:00 אני מתכתבת בלשון חיובית ויפה.
-
כשהילדים יחזרו הביתה היום ממוסדות הלימוד, אני מנתקת את האווצאפ לשעה.
בכלל: אני מתוכננת. אני שולטת.
וכשאפגוש את כדורי הבצק המטוגנות, אתחזק מבפנים ואומר לעצמי: "אני מתוכננת. אני לא מופתעת שיש כאן סופגניות. החלטתי שלא אטעם. אז איני טועמת. אף על פי שבפעם הקודמת כשלתי.
אותו עקרון נכון לגבי יחסים עם בני הזוג. אם אנו מודעים לנקודות תורפה הגורמות לנו לכעוס, נכון יהיה אם נזהה מראש את הנקודות הללו, ונגיע אליהן מתוכננים. אנו נשלוט עליהן ולא הן עלינו. בדיוק כמו שהמעטים והחלשים נצחו את הרבים והחזקים.
-
בחנוכיה יש מקום לכל הקנים!
כאן המקום שלכם... מה אתם למדתם ממנהגי חג החנוכה ?! שתפו אותנו בתגובות.
שנזכה –
-
לעצור ולהתבונן.
-
להעניק העצמה דרך מחמאות ושפה מחזקת
-
להיות מתוכננים וחזקים
חנוכה שמח!