רוע בכוונה תחילה
שמעתם מישהו אומר "אני רע", "אני מושחת"? אני לא.
פרשת הריגול האחרונה של גונן שגב הוציאה את אזרחי ישראל משלוותם. הזעזוע הקיצוני ממעשה כזה – שיתוף פעולה עם אויבת מספר אחת של ישראל – טלטל את כל מי שהתוודע לפרשה. יהודי- ישראלי- שר בממשלה לשעבר- מוכן למסור מידע על עמו ומדינתו בעד תמורה חומרית כלשהי!
ניסיתי לחשוב איך גונן שגב רואה את הדברים. בדרך כלל, גם אדם שעושה מעשים רעים אינו מכיר בכך שהוא רע. הוא מתרץ את מעשיו, לעיתים בצורה מופרכת ולא הגיונית, אבל תמיד יש תירוץ שמסביר את המעשה הנפשע. על פי מה שהתפרסם, גונן שגב טוען שהוא ניסה לשטות באיראנים.
אני נוטה להאמין לו! כן, אני חושב שבתוככי מוחו היה לו איזושהי הצדקה למה שהוא עושה. אני לא משוכנע שהמעשים שלו אכן תאמו למה שהאמין (אדם שמעוניין לסייע לארצו בדרך כלל איננו נפגש עם סוכני מודיעין של מדינה אויבת מיוזמתו!) אבל אני חושב שהוא הצליח "לעבוד" על עצמו שהוא בסדר.
בבתי הכנסת קראנו לאחרונה על קרח. קרח העז לערער על סמכותו של משה רבינו, המנהיג הגדול של עם ישראל שהוכיח את עצמו שוב ושוב. הוא הוציא את בני ישראל ממצרים, קרע את ים סוף, דאג לאוכל ולשתיה בלב המדבר, ועוד.
מה חשב קרח? מה עבר לו בראש? חכמינו אומרים ש"קרח פיקח היה", כך שהשאלה אפילו גדולה יותר, מה פיקח שכזה ראה לעשות שטות זו?
יש הסברים שונים המבארים את טענותיו של קרח, אבל הצד השווה שבהם הוא שכולם היו הסברים/ תירוצים מלומדים ומפולפלים למה הוא צודק ומשה רבינו טועה, וכן שכל ההסברים היו מוטעים!
פרשת קרח, כמו גם פרשת גונן שגב, מלמדים אותנו להיזהר מהצדקה עצמית. לעולם איננו מגדירים את עצמינו כרעים, ולמרות זאת, מעשים רעים נעשים בעולם בכמות לא מבוטלת.
כדאי שנסגל לעצמינו תרגיל דמיון קצר לפני נקיטת צעד משמעותי בחיינו. ננסה לתאר אדם אחר שעושה את אותם המעשים, כיצד היינו מתייחסים אליו? מה היינו חושבים עליו? עכשיו ניישם את אותם סטנדרטים גם כלפי עצמנו.
לא, אנחנו לא רעים, אבל אנחנו משוחדים לטובת עצמינו, ולעיתים עלולים לנבוע מכך מעשים רעים מאוד.
בואו נמשיך להיות בני אדם טובים, עם סטנדרטים אחידים שאינם מעדיפים את טובתנו האישית, ובלי תירוצים!