רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תובנות מהחיים

לחיות שוב כתייר – על החיים של כותב הטור

כ״ג באדר ב׳ ה׳תשס״ה כ״ג באדר ב׳ ה׳תשס״ה 03/04/2005 | מאת הרב הדר מרגולין

אני רוצה לראות את החיים תמיד כתייר, כמי שרוצה לנצל כל שבריר הזדמנות, כמי שתמיד מתבונן כאילו בפעם הראשונה. לא כתושב קבע, אשר גם במשך זמן מרובה רואה רק את האפור, ולא את הברק והיופי.

טור זה מופיע עכשיו אחרי הפסקה בת כמה חדשים בה לא כתבתי מאומה. בעקבות המאורע המרגש (והוא – כמובן!! - חידושו של הטור), כמה הרהורי דברים.

באופן כללי יכול אני לחלק את חיי לשני חלקים; חלק אחד, התקופה בה אני כותב טור שבועי בשם 'הדרך אל השמחה'. והחלק השני – כל השאר.

האמנם כה מרכזי הוא הטור, שאפשר להגדיר בו תקופות חיים? כי ברור הוא לכל בר דעת, שאין אדם מגדיר תקופות חיים אלא בהתאם לקריטריונים מרכזיים ובעלי תוכן מרובה – הכזה הוא כתיבת הטור?

הרשו נא לי להסביר.

כשצריך לכתוב טור על נושא כלשהו, ועל נושא של שמחה בפרט, כל המבט על התרחשויות החיים הוא אחר. צריך למצוא נושא לכתוב עליו, והרעיון המתאים בא בהבזק של רגע; זו גם המהירות בה הוא נעלם.

כשתופסים את הרגע, הרי שאפשר לשוב אליו ולפתח אותו, להרחיבו ולהעמיקו, עד שתחילתו ב'בליץ' קטן וסופו בכתבה מכובדת. וכשלא תופסים את הרגע, הוא אבוד, הוא אינו בא לידי פיתוח, הוא נשאר עלום ומבוזבז, הוא כבה לנצח.

לעומת זאת, כאשר לא נמצאים במהלך הכתיבה, החיים הם - איך נוכל להגדיר? - אפרוריים יותר. העירנות... החושים... הכל שונה.

לא תאמינו, אבל כשמחפשים את אותו רגע - ממילא הפרספקטיבה שונה ביחס לכל דבר. החושים מחודדים, העירנות מוגברת, האדם נמצא במצב מתמיד של 'ציפיה לקראת'. שמא אותו רגע יגיע פתאום, יאיר את החשיכה בתאורה רגעית, ויחכה שישימו לב אליו טרם יחלוף ויחמוק מן העולם.

כל זה, כאשר נמצאים ב'שווונג' של כתיבת טור. לעומת זאת, כאשר לא נמצאים במהלך הכתיבה, החיים הם - איך נוכל להגדיר? - אפרוריים יותר. העירנות... החושים... הכל שונה.

דומה הדבר להבדל בין תושב העיר לבין תייר הבא לבקר. התייר יודע שזמנו מוגבל, עליו לנצלו עד תום, הוא יקפיד תוך שבוע לראות את כל נקודות היופי שבעיר. יתכן שבאותו שבוע הוא יראה יותר מאשר תושב קבע המתגורר במקום עשרות שנים. ככה זה.

אני רוצה לראות את החיים תמיד כתייר, כמי שרוצה לנצל כל שבריר הזדמנות, כמי שתמיד מתבונן כאילו בפעם הראשונה. לא כתושב קבע, אשר גם במשך זמן מרובה רואה רק את האפור, ולא את הברק והיופי. אני רוצה לפתח את היכולת, גם עד זיקנה ושיבה, להתבונן בעולם עם אותם עינים מרותקות שיש לתינוק.

אם כל רגע הוא הזדמנות אפשרית, אזי כל החיים מלאים ענין והתחדשות ללא הפסק.

כתיבת הטור, היא שנותנת לי את מבטו של תייר על החיים. לקח לי שנים, אבל סוף סוף גיליתי מדוע 'טור' ו'טוריסט' (תייר באנגלית) הם בעלי אותו שורש!!

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן