כמה קשה להיות אני?

קשה מאד, מסתבר. סוקרטס אולי ציווה את תלמידיו והאנושות בכללה: "דע את עצמך" והיוונים הכירו באמיתיות האמרה מספיק כדי לחרוט אותה על שער היכל אפולו בדלפי. אבל אמירות שמתנוססות בראש חוצות לא תמיד מתורגמות למעשים בשטח. מודעות עצמית היא כר מחייה נרחב לקורסים, הרצאות ואינספור ספרים. אבל 'עצמנו' נותר עדיין טמיר ונעלם עבור רובינו.

מה אני באמת רוצה? מה אני יכול? מה מיוחד בי? מה היתרונות הגדולים שלי? ומהם החסרונות? – מי אני, בעצם?

שאלות לא פשוטות בכלל.

הדרך הקלה ביותר לענות עליהן היא לפנות אל החברה הסובבת אותנו שתספק תשובות. אנחנו עושים את זה בכל תחום, מוכנים לקבל את הסטריאוטיפים, הסטיגמות והתדמית שלחברה יש עלינו כמענה לשאלות הזהות העצמית שלנו. עושים את זה, אפילו, כשמדובר בהחלטות כבדות משקל כמו בחירת מקצוע. כפי שהוכיחו פרופסור איתמר גתי וראומה גדסי במחקר שפרסמו על בחירת תחום לימודים ומקצוע על ידי צעירים. הם הוכיחו שאנשים נוטים לבחור מקצועות לימוד על פי סטריאוטיפים, בלי קשר לנטיותיהם האמיתיות. הם התמקדו יותר במה שנתפס כ'נשי' או 'גברי' מול יכולותיהם האמיתיות של המועמדים, אבל העדות הנסיבתית בתחום מצביעה על שפע של שיקולים שביניהם לבין יכולותיו האמיתיות של הצעיר או הצעירה אין כל קשר.

מיכל פלג, פסיכולוגית תעסוקתית במכון הדסה, אומרת כי "מהתנסות שלי, בגיל 40 כששואלים אנשים למה בחרת במקצוע שלך, הם אומרים – 'זה היה נשמע טוב והמליצו לי. אז אמנם לא ידעתי, אבל היום הייתי רוצה לקבל החלטה יותר מושכלת'". ומסביר איל קומורניק, פסיכולוג קליני, מנהל מכון טריאסט-שריג בפסיכותרפיה: "מילת המפתח בנושא היא מודעות".

אם רק תהיה...

"להיות עצמך בעולם שמנסה כל הזמן להפוך אותך למשהו אחר, זהו ההישג הגדול מכל."

בעיות הזהות נוגעות בכל שטח בחיים. כל כך קל להיסחף עם הזרם ולתת לעולם לספר לנו מי אנחנו. קל, זאת אומרת, לפרק זמן מסוים. אחרי זה מגיעים התסכולים. האני האמיתי שלנו, מסתבר, הוא יצור די עקשן. הוא אולי לא צועק מספיק חזק כדי שנבין אותו, אבל הוא בהחלט מסוגל להציק לנו בהתמדה אם אנחנו לא נאמנים אליו.

לא שקל להישיר עיניים למראה וירטואלית ולזהות את עצמנו האמיתי. עוד יותר קשה להיצמד אליו בנאמנות. כבר במאה ה-19 קבע הוגה הדעות האמריקני, ראלף ואלדו אמרסון, תומך נלהב באינדיבידואליזם ונאמנות לעצמך: "להיות עצמך בעולם שמנסה כל הזמן להפוך אותך למשהו אחר, זהו ההישג הגדול מכל."

כמובן, כדי להילחם בנחישותו של העולם לשנות אותנו, אנחנו צריכים להבין את טיב עסקת החליפין שהוא מציע: מהו העצמי שהולך לאיבוד בעוד העולם מניע אותנו בכיוון שהוא מעדיף? אם העולם שדוחף אותנו ללימודי משפטים בגלל היוקרה או ללימודי מחשבים בגלל בועת ההייטק השנייה או ללימודי רפואה כי ההורים שלנו רופאים וכולם מצפים שנלך בעקבותיהם, למה אנחנו לא יכולים פשוט לכפוף ראשינו ולהיכנע ללחצים כאלו? אם אנחנו חושבים את מה שמקובל, או בוחרים שלא לחשוב, בוחרים סגנון חיים לפי לחץ חברתי או מעצבים תפיסת עולם לפי מה שמאכילה אותנו התקשורת, מה אנחנו בדיוק מפסידים? יועצים ופסיכולוגים מתפרנסים מהבורות שלנו. אנשים זורמים למשרדיהם ומתחננים, למעשה, "אמור לי מי אני, ומה אני עושה פה בכלל."

אני אני ואתה אתה

יש מושג יהודי עתיק שנקרא חשבון נפש. הזמן המומלץ לעשותו הוא מידי יום טרם השינה, אבל הזמן המתאים במיוחד במיוחד לקראת סוף שנה ותחילת שנה חדשה. חשבון נפש מתקשר ישירות למושג המודעות העצמית: אדם מהרהר במעשיו, מהרהר בעצמיותו, ומנסה לראות אם הוא אכן נאמן לגרעין העמוק ביותר שלו. נשמע קל? מי שלא מאומן בכך עלול להסתבך קשות עם סוגיות נוסח 'מי אני ולמה אני עושה את זה'.

אבל כדאי להתחיל. זה זול יותר מלשלם ליועץ מוסמך.

הפרדוקס הגדול בשאלת המודעות העצמית הוא שמעולם לא היה דור שקוע יותר בעצמו. מכל רחבי עולם עולה קול בכי ונהי על אנוכיות מתגברת, דור צעיר מסור בלב ובנפש לאינטרסים אישיים בלבד, וגידול באפטיה כלפי כל נושא שלא נוגע אלינו ישירות. מעולם לא היה גם דור משוחרר כל כך, כך נראה, מכבלי הקונפורמיזם. טאבו חברתי הוא עניין של העבר : כל הדרכים פתוחות, כולל הנתיבים המתפתלים ביותר, הסמטאות הכי חשוכות. במגבלות החוק – והמגבלות הללו הולכות ופוחתות – אתה יכול לעשות הכל.

הסיסמא 'תהייה אגואיסט' אולי שכנעה אותנו לדאוג לעצמנו, אבל לא הסבירה באיזה 'עצמנו' מדובר.

אלא שזו אשליה. הנון-קונפורמיזם הזה, כביכול, הוא פשוט הקונפורמיזם החדש. הסיסמא 'תהייה אגואיסט' אולי שכנעה אותנו לדאוג לעצמנו, אבל לא הסבירה באיזה 'עצמנו' מדובר. אנחנו שקועים במימדים של 'עצמנו' שהחברה מעודדת את העצמתם: הפיזי, השטחי, הקל והנוח. מי אנחנו באמת? בכך איננו חכמים יותר מבני דורו של אמרסון.

אז מה אנחנו מפסידים בכך שאנחנו משתמשים בדעת החברה כדי לבנות את תדמיתנו? הרב מקוצק סיכם זאת ב-35 מילים:

אם אני אני כי אתה אתה
ואתה אתה כי אני אני
אז אני לא אני ואתה לא אתה.

אבל אם אני אני כי אני אני
ואתה אתה כי אתה אתה
אז אני אני ואתה אתה."

שנזכה כולנו לומר שאכן אני אני – פשוט משום שאני אני.