כולם היו הרבה יותר מאושרים, אילו העולם היה מקום שלו ורגוע, עם אנשים החיים בהרמוניה ושלווה זה עם זה.

האם יש משהו שנוכל לעשות על מנת להפוך את החלום הזה למציאות?

ובכן, נוכל בתור התחלה, להשתדל ולשמש דוגמא אישית, בכל הנוגע ליחסינו עם הזולת. פרשת השבוע שלנו מלאה בהנחיות והוראות מעשיות, הבאות לאפשר לנו לחיות חיים שלווים ומתחשבים יותר עם הסובבים אותנו. לדוגמא: אם אנו נתקלים בחפץ שאבד לאדם כלשהו, לא רק שאסור לנו לקחת אותו לעצמנו, אלא שעלינו להשקיע כוחות רבים בכדי לזהות את בעל האבדה ולהשיב אליו את אבדתו. אותו אדם מן הסתם, יהיה אסיר תודה על מעשינו וייווכח, כי לאנשים סביבו באמת אכפת ממנו. בפעם אחרת, יתכן והוא יעשה אותו הדבר למען אדם אחר. אם נשתמש בכללים שמנחילה לנו התורה, נוכל להפוך את הסביבה הקרובה אלינו ובהמשך גם את העולם כולו, למקום שפוי ומתחשב יותר עבור האנושות כולה.

בסיפור שלנו, שני נערים משקיעים מאמצים רבים ומגלים אכפתיות ודאגה כלפי הזולת.

השלג האחרון שירד, גרם לשמעון ולדוד אחיו, שפילסו לעצמם את הדרך בתוך שדירת העצים, להרגיש קצת כמו חוקרי שלגים. השלג הפך את השביל כולו לעולם קסום של לובן בוהק ועקבותיהם של הנערים בלטו בלובן הצח. לפתע הבחין דוד בבליטה כתומה ומוזרה, שבצבצה מתוך אחת מערימות השלג בצד הדרך.

"הי, מה זה שם?" שאל את אחיו, כשהוא מצביע לכיוון הבליטה.

שני האחים מיהרו לעבר ערמת השלג וגילו מתחתיה כדורסל חדש ואיכותי. "וואו, איזו מציאה!" שמח שמעון בהתרגשות רבה.

אבל דוד היה ספקני מאד לגבי כל העניין. "מה עושה כדורסל חדש באמצע שדירת העצים הזו?" הוא שאל. "הוא בטח שייך למישהו!".

כשהמשיכו לבדוק את הכדור שבידם, הם הבחינו בשתי אותיות שהיו כתובות עליו בכתב נאה ומסודר – "א.כ".

ואכן, כשהמשיכו לבדוק את הכדור שבידם, הם הבחינו בשתי אותיות שהיו כתובות עליו בכתב נאה ומסודר – "א.כ". דוד הרים את מבטו מהשביל ועשה בראשו 'אחד ועוד אחד'. "א. כ.... המממ.... אה! זה אלי כהן!", הוא קרא בשמחה. "הבית של אלי כהן נמצא בדיוק שם, מעבר לשביל הארוך הזה, אז כנראה שהוא איבד אותו. רק בזכות השלג הלבן, הצבע הכתום של הכדור בלט לנו לעין וכך הצלחנו למצוא אותו".

על פניו של שמעון נפרשה הבעה כעוסה ומאוכזבת. אלי כהן היה ילד שגר בשכונה שלהם ונהג להציק להם בהנאה רבה. "נו, אני מניח שהוא פשוט הפסיד הפעם בגדול. אנחנו מצאנו את הכדור, אז עכשיו הכדור שייך לנו!" הוא אמר בהחלטיות.

אבל אחיו הגדול נענע אליו בראשו. "אנחנו לא יכולים 'לאמץ' את הכדור הזה. זה הרי בדיוק כמו לגנוב אותו!".

שמעון, שידע שאין לו סיכוי בוויכוחים בנושאים עקרוניים מול אחיו, הרים את כתפיו ואמר: "אני מניח שאתה צודק. תשכח מהכדור הטיפשי הזה, זאת הבעיה של אלי כהן. בוא ונלך כבר הביתה, אני ממש קופא מקור".

הוא השליך את הכדור בחזרה לשלג והחל לצעוד במורד השביל לכיוון הבית שלהם, אבל מייד פנה לאחור, כשהבחין שאחיו לא מצטרף אליו. דוד נשאר על מקומו, כשהוא מקמט את מצחו במחשבה מאומצת. "לא, אנחנו חייבים להחזיר לאלי את הכדור שלו. אנחנו מצאנו אותו ולכן הדבר הנכון יהיה להשיב לו אותו ".

הם צלצלו בפעמון ולאחר פחות מדקה פתח אלי את הדלת.

שמעון חזר באי רצון והצטרף לאחיו. יחד פילסו לעצמם דרך לכיוון חצר ביתו של אלי כהן. הם צלצלו בפעמון ולאחר פחות מדקה פתח אלי את הדלת. "מה אתם מחפשים פה?", שאל אותם בחשדנות.

דוד הושיט לאלי את הכדור. "מצאנו את זה על השביל, מאחורי הבית שלך. אולי זה שייך לך?"

המבט הקשוח על פניו של אלי החל פתאום להתרכך והפך לחיוך גדול של מבוכה. "וואו, תודה רבה לכם!" אמר בשמחה. "כן, הכדור באמת שייך לי. הוא הלך לי לאיבוד יום אחרי שקיבלתי אותו, ממש מעל הגדר מאחורי הבית שלי ומאז לא הצלחתי למצוא אותו".

שני האחים הסתובבו והתכוונו ללכת לביתם, אך אלי מייד קרא להם לחזור. "אהה... נראה ששניכם קפואים לגמרי. אולי תיכנסו אלי הביתה לכמה דקות, בשביל להתחמם פה קצת? אימא שלי בדיוק הכינה קנקן מלא בשוקו חם ומתוק". הנערים נענו בשמחה להצעתו של אלי ובסופו של דבר, בילו אצלו את כל שעות אחר הצהריים ושיחקו יחד בהנאה רבה. שמעון ודוד שמחו שהחליטו להחזיר את הכדור והבינו, שלמעשה מצאו הרבה יותר מסתם כדור כתום, הם מצאו לעצמם חבר חדש!

גילאים 5-3

ש: כיצד הגיב שמעון בהתחלה, כשרק מצאו את הכדור?
ת: הוא רצה לקחת את הכדור לעצמו, או לפחות לא לטרוח להחזיר אותו לבעליו.

ש: כיצד הרגישו שני הנערים לאחר שהחזירו את הכדור לאלי כהן?
ת: הם ידעו שבחרו לעשות את הדבר הנכון ונוכחו לדעת, כי המעשה הטוב שלהם עזר להם להפוך אויב לידיד.

גילאים 9-6

ש: מדוע לדעתכם כל כך חשוב לדאוג לרכושו של הזולת?
ת: אם נגלה אכפתיות כלפי רכושם של חברינו, נצליח לשדר להם, שהם בעצמם חשובים לנו. מדובר במעשה של טוב לב, שמסייע לנו לבנות מערכות יחסים נעימות וחברותיות עם הזולת. למען האמת, טמון בכך פוטנציאל עצום לשיפור פני החברה כולה.

ש: אם מישהו מוצא חפץ ואינו יודע למי הוא שייך, מה הוא יכול לעשות בכדי למצוא את בעליו של החפץ?
ת: הוא יכול לתלות מודעות באזור בו נמצאה האבדה, בהן יכריז על החפץ שמצא. הוא יכול להעביר את החפץ לתחנת המשטרה הקרובה. הוא יכול לנסות ולברר בקרב האנשים שנמצאים בסביבה הקרובה, אולי הם יודעים משהו לגבי בעליו של החפץ. כדאי שינסה לאתר סימנים מיוחדים הקיימים בחפץ, וכך, כאשר יבוא אליו אדם ויטען שהחפץ שייך לו, יהיה אפשר קודם לבקש ממנו לתת סימנים מזהים וכך לוודא שאותו האדם הוא באמת בעליו החוקיים של החפץ האבוד.

גילאים 10 ומעלה

ש: אילו היו הנערים בוחרים להתעלם מהכדור ולהשאירו במקומו, האם היה בכך איזשהו פסול?
ת: אמנם האפשרות הזו הייתה מפתה מאד. הרי לא יהיה מדובר בגניבה של ממש וכך היו גם מצליחים לחסוך לעצמם מאמצים רבים של חיפוש אחר בעליו של הכדור. אבל הם היו מפספסים בכך הזדמנות לקיים מצווה גדולה של הגשת עזרה לזולת. הם גם היו מפספסים את ההזדמנות להפוך לאנשים טובים ונדיבים יותר והרי זוהי אחת מהמשימות העיקריות שלנו כיהודים.

ש: מדוע לדעתכם הנערים, שבעבר לא היו חברים טובים כל כך, הסתדרו פתאום יחד, לאחר שהשיבו לאלי את הכדור?
ת: כששני האחים השקיעו מאמץ מיוחד בכדי להשיב לאלי את הכדור שלו, הם עשו בכך מחווה גדולה מאד, שגרמה לאלי להרגיש שהם דואגים לו ושאכפת להם ממנו. לכן זה רק טבעי שהוא יתחיל להתייחס אליהם בצורה נעימה וחברותית יותר. כאשר אנו דואגים להתייחס אל הזולת באכפתיות, אנו הופכים את העולם, באופן איטי אך בטוח, למקום הרבה יותר אנושי ונעים לחיות בו.