רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פרשה משפחתית

פרשה משפחתית מסעי

מסעי (במדבר לג-לו )

מאת נתנאל ספרן

מסע הוא תמיד דבר מרגש. הוא מספק לנו הזדמנויות לפגוש מקומות חדשים ואנשים מעניינים, כשכל צעד שאנו עושים, מקרב אותנו יותר ויותר אל יעדנו הסופי.

התורה מספרת לנו, על המסע הארוך של בני ישראל שנמשך ארבעים שנה. הוא החל מייד עם השחרור מעבדות לחירות בארץ מצרים, והסתיים ביום שבו הגיעו סוף סוף לארץ המובטחת.

היו מקומות במהלך המסע, שבני ישראל חנו בהם זמן ממושך, והיו מקומות בהם שהו זמן קצר ביותר. אולם, כל אחת מן החניות הללו הייתה חיונית, על מנת שיצליחו להגיע למטרה המיוחלת.

לא תמיד אנו מודעים לכך, אבל החיים שלנו הם למעשה מסע אחד גדול. משפחתנו, מקום מגורינו והאנשים שאנו פוגשים במהלכם – דבר אינו מקרי. הכל קשור לתוכנית האלוקית הכללית, שתכנן הקב"ה עבורנו בקפידה רבה. תכנית שמטרתה לעזור לנו לצמוח ולטפס בסולם הרוחניות ולמלא את הפוטנציאל העצום שטמון בנו. כל מה שקורה לנו במשך החיים מסייע לנו להגיע לאותה מטרה, גם כאשר אנו לא תמיד מצליחים לראות זאת.

ברגע שנלמד להסתכל על החיים שלנו בצורה כזו, נוכל להתחיל ליהנות מהמסע הזה, ומכל יום נוסף שאנו עוברים בתוכו.


בסיפור שלנו נפגוש נערה שיודעת להעריך את המסע האמיתי של חייה.

"תחנות ביניים באמצע הדרך"

לתמי, חברה שלי, יש דרך מוזרה מאד להתייחס לכל מה שקורה לה בחיים.

פגשתי אותה לפני כמה ימים בבית הספר. הייה זה בתחילת סימסטר ב', ולכן שוחחנו בינינו על המורות החדשות שילמדו אותנו במקצועות השונים. סיפרתי לה שאני אמורה להתחיל ללמוד צרפתית בסימסטר הזה, ושאני מתרגשת מאד לקראת השיעורים הללו. היא סיפרה לי שגם היא נרשמה לשיעורי הצרפתית, אולם עד שהספיקה להירשם, כל הכיתות כבר היו מלאות, ולכן היא החליטה להירשם ללימודי השפה הרוסית.

"אוי, רוסית?", שאלתי אותה. "את בטח נורא מאוכזבת, נכון?".

תמי פשוט חייכה אלי וענתה. "נו, אני מניחה שיגיע היום שאזדקק גם לשפה הזו. שהרי אם לא כך, לא הייתי מגיעה לשיעורים הללו מלכתחילה".

טוב, אם זו הייתי אני במקומה, נראה לי שהייתי מסתגרת בחדר השינה שלי, ולא יוצאת ממנו למשך שלושה ימים לפחות!

לאחר מכן לא ראיתי את תמי פרק זמן ממושך, כמעט עד שהגיע החופש הגדול. כשסוף סוף נפגשנו, כמובן שקודם כל ביררנו איפה כל אחת מתכננת לבלות את חופשת הקיץ הארוכה. היא סיפרה לי שבמהלך כל שנת הלימודים היה לה חלום, לנסוע עם המשפחה לדיסנילנד שבארצות הברית, אולם ברגע האחרון שינו הוריה את דעתם, והחליטו לקחת את כל המשפחה לטיול שורשים משפחתי ברחבי אירופה. היא סיפרה שהיום בצהריים כל המשפחה הולכת להוציא דרכונים לקראת הנסיעה הגדולה.

"אוי, איזה שעמום!", חשבתי לעצמי. אבל תאמינו או לא, תמי פשוט קיבלה את השינוי הזה בשמחה ובאהבה.

"אוי, איזה שעמום!", חשבתי לעצמי. אבל תאמינו או לא, תמי פשוט קיבלה את השינוי הזה בשמחה ובאהבה. "כנראה שכך באמת צריך היה לקרות. זו בסך הכל תחנה נוספת במסע הגדול של החיים שלי. יתכן שיום אחד גם אגלה מדוע זה קרה לי", היא אמרה בשלווה אמיתית.

ברור לי שאני לא הייתי מגיבה כמוה לאכזבה שכזו!

אבל באמת עוד לא שמעתם הכל! בשבוע שעבר הזמנתי את כל החברות שלי למסיבת יום ההולדת שלי, ולאחר מכן למסיבת פיג'מות עד אור הבוקר. ידעתי שתמי בטח תתלהב מהרעיון, משום שהיא ממש אוהבת פעילויות מהסוג הזה, אבל, תנחשו מה קרה... היא אמרה שלא תוכל להגיע, משום שמגיעים אליהם אורחים מחוץ לעיר. היא אמרה שאיזו קרובת משפחה של אמה אמורה להגיע לבקר. תמי אפילו לא הכירה את האישה הזו, אולם היא נדרשה להישאר בבית לרגל הביקור שלה.

כעת כבר הייתי בטוחה שתמי תכעס על מר גורלה. לכן הופתעתי מאד כאשר היא רק אמרה בקול עליז: "כנראה שגם זה חלק מהתוכנית הכללית של החיים שלי, שאצטרך לפגוש את האישה הזו, במקום להשתתף במסיבת יום ההולדת שלך".

אמרתי לכם שיש לה דרך מאד מוזרה להתייחס לכל דבר שקורה לה...

אבל אתם פשוט לא תאמינו מה קרה בהמשך. קיבלתי אתמול טלפון שהותיר אותי המומה לגמרי.

זו הייתה תמי. ברגעים הראשונים אפילו לא הצלחתי לזהות את הקול שלה, מרוב התרגשות והתלהבות שנשמעו בדבריה.

מסתבר שקרובת המשפחה הזו של אמה, היא מורה מאד מפורסמת, שמפיקה סרטים חינוכיים.

מסתבר שקרובת המשפחה הזו של אמה, היא מורה מאד מפורסמת, שמפיקה סרטים חינוכיים, והיא בדיוק עמדה לפני נסיעה למוסקבה, בכדי להפיק סרט על הילדים הרוסים. היא הזמינה את תמי להצטרף אליה למשך שבועיים, בכדי לעזור לה בהפקת הסרט, וגם כדי להשתתף בו בעצמה! היא אמורה הייתה ללון בבתי המלון המפוארים ביותר בעיר (מלונות של חמישה כוכבים!), ואף הוזמנה להתראיין באחת מתחנות הטלוויזיה הרוסיות. נוסף על כך, מכיוון שמדובר היה בסרט חינוכי, בית הספר של תמי הודיע לה, שתוכל להיעדר מהלימודים למשך התקופה הזו, ובכל זאת להירשם כאילו נכחה בכל השיעורים!

נשמע נהדר, נכון? אבל זה עוד לא הכל.

קרובת המשפחה הזו אמרה, שהיא יכולה לקחת עמה רק מישהו שמבין קצת רוסית, ורק מישהו שהדרכון שלו בתוקף, משום שהתכנון הוא לצאת לדרך באופן מיידי ואין זמן לעיכובים בירוקרטיים. "תחשבי על זה", אמרה לי תמי, "מה היה קורה אילו לא הייתי 'נתקעת' בשיעורי הרוסית האלה, או אילו לא הייתי נוסעת עם משפחתי לאירופה, או אפילו אילו לא הייתי מפספסת את מסיבת יום ההולדת שלך בשביל לפגוש את האישה הזו – הרי לעולם לא הייתי זוכה להצטרף לחוויה המדהימה הזו".

אכן, לא היה לי מה לומר.

כעת כבר לא נראה לי שתמי מתייחסת לכל מה שקורה לה באופן מוזר כל כך... למעשה, יתכן שאני אתחיל בעצמי להסתכל כך על החיים שלי.


גילאים 5-3

ש: כיצד הייתם מרגישים אילו התוכניות שלכם היו משתנות ממש ברגע האחרון?
ת: בשלב הראשון יתכן שנרגיש מאוכזבים או עצובים, אולם אם ניזכר שהקב"ה שומר עלינו ומסייע לנו לבנות את התוכנית הכללית של חיינו, נבין כי כל שינוי הוא למעשה לטובתנו.

ש: כיצד הרגישה חברתה של תמי, כשראתה כיצד הכל הסתדר לתמי באופן מושלם?
ת: היא הבינה שלא תמיד מה שנראה רע הוא באמת שלילי, והחליטה שתנסה בעצמה להתייחס לכל מה שקורה לה בחיים באופן שכזה.

גילאים 9-6

ש: האם תמי לא הייתה קצת מנותקת מהמציאות, כשאמרה כל הזמן שכל מה שקורה לה הוא למעשה חלק מהתוכנית האלוקית עבורה?
ת: למרות שניתן לחשוב כך בהתחלה, תמי הייתה למעשה מאד מציאותית. משום שחיינו הם באמת מעין מסע שמתכנן עבורנו הקב"ה, כשמטרתו לגרום לנו לצמוח ולגדול. קל מאד לשכוח את העיקרון הזה, בעיקר כאשר מסתכלים רק על מה שקורה מעל לפני השטח. אולם תמי הצליחה לראות את האמת העמוקה והרחבה יותר.

ש: כיצד יתכן, שאם נתייחס לכל מה שקורה לנו בחיים כ'תחנות קטנות במסע הגדול של החיים', נצליח ליהנות יותר במהלך החיים?
ת: כאשר אנשים טועים לחשוב שכל החיים שלהם, הם רק אוסף של התרחשויות מקריות, ללא כל משמעות עמוקה יותר, הם עלולים לחוש מבולבלים או מתוסכלים כאשר נדמה שהכל 'מתפשל' או הולך שלא כשורה. תחשבו עד כמה החיים שלהם יכולים להיראות נעימים יותר, אם רק ישכילו לראות, שכל דבר שקורה להם או כל אדם שהם פוגשים, הוא חלק משמעותי מאד מהמסע המופלא שהקב"ה מתכנן עבורם בקפידה רבה.

ש: האם אתם מסוגלים להיזכר באירוע שבו הרגשתם שהקב"ה שולח לכם מסר מסוים?
 

גילאים 10 ומעלה

ש: חכמינו מלמדים אותנו שכל אדם צריך לאמץ לעצמו את הגישה שאומרת: "בשבילי נברא העולם". כיצד עלינו להבין את המשפט הזה? ואם אכן נאמץ לעצמנו את הגישה הזו, כיצד היא תשפיע על חיינו?
ת: כל אחד מאתנו הוא אדם מיוחד, ולכל אדם יש משימה חשובה שעליו להגשים במהלך חייו. משום כך, הקב"ה הציב כל אחד מאתנו בתוך נסיבות חיים ספציפיות, שיעודדו ויאתגרו אותנו להמשיך ולהתקדם הלאה, לקראת מילוי המשימה הכללית של חיינו. למעשה, כל אחד מאתנו מככב בסיפור החיים המיוחד של עצמו, כאשר שאר העולם מקבל תפקיד של 'שחקן משנה'. אם נצליח להבין ולהפנים את העיקרון הזה, נוכל בקלות רבה לדבוק בגישה אופטימית כלפי כל מה שקורה לנו, או כלפי כל מי שאנו פוגשים במהלך חיינו, גם כאשר באותו הרגע זה לא תמיד נראה לנו הדבר הנעים ביותר שקורה לנו. נוכל להבין מכך, שכל דבר שאנו נתקלים בו, נשלח אלינו למעשה היישר מהקב"ה, בכדי להביא אותנו לצמיחה אישית משמעותית.

ש: בסיפור שלנו, זכתה תמי לראות כיצד שלושה אירועים שונים, שבתחילה נראו כחוסר מזל מוחלט, הפכו בסופו של דבר לצירוף מדהים של מזל גדול. אולם לא תמיד ה'סיפורים' של חיינו מסתיימים בצורה שכזו. האם גם במקרים הללו, נוכל עדיין לומר שהכל קשור לתוכנית הכללית האלוקית של חיינו, ושאכן הכל אמור להתרחש לטובה?
ת: אכן, אין שום תעודת ביטוח שתוודא כי בסופו של דבר נבין או נראה כיצד הכל בא על מקומו בשלום. אין שום דרך להיות בטוחים שנצליח לראות כיצד גם הדברים שנראים לנו קשים, יהיו בסופו של דבר לטובתנו. בזמנים כאלה, עלינו לנסות ולפתח את אמונתנו בקב"ה, ולסמוך על כך שהוא באמת אוהב אותנו ורוצה בטובתנו. אנחנו מאמינים שהדברים הטובים, גם כאשר הם נסתרים מהעין, יגיעו אלינו ויתגלו בפנינו – אם לא בעולם הזה, אז בוודאי בעולם הבא.

ש: האם אתם מסוגלים להיזכר באירוע שבו הרגשתם שהקב"ה שולח לכם מסר מסוים?

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן