הפנייה להקדמה

כולם רוצים לעשות את הדבר הנכון. אף אחד אינו מתעורר בבוקר ואומר: "אני רוצה להיות רע...!" אפילו פושע מנסה להצדיק את התנהגותו כ"טובה".

לרוע המזל, אנו חיים בתקופה קשה ולעתים קרובות גם מבלבלת. כולם טוענים שהם עושים "טוב" וכל אחד מאמין שהוא צועד בדרך הנכונה... אז איך נוכל לדעת באופן אובייקטיבי מהו "טוב", והאם באמת אנחנו צועדים בדרך הנכונה או לא?

אי אפשר לבחון את הדברים לפי המקובל בחברה הסובבת אותנו. ברור שלעיתים קרובות גם החברה נסחפת וטועה. אין לנו ברירה, אלא לעבוד קשה ולגלות זאת בעצמנו.

"אוהב את המישרים" היא הדרך השלושים ושלוש. משמעותה המילולית – אוהב את הדרכים הישרות.

אנחנו זקוקים לסדרת כללי מוסר בסיסיים שינחו אותנו, אבל זה לא מספיק – הנסיבות משתנות כל הזמן ואי-אפשר לחוקק חוקים שיכסו כל מצב אפשרי. אם כן, אנחנו צריכים לפתח חוש פנימי, שיורה לנו תמיד מהו הנכון והישר לעשות.

להגיע אל מה שאנו כבר יודעים.

התיאור הבא מובא בתלמוד:

לפני שאנחנו נולדים, כאשר אנחנו עדיין ספונים ברחם אימנו, א-לוהים שולח מלאך לשבת עמנו וללמדנו את כל החכמה אשר לה נזדקק אי פעם במהלך חיינו. ואז, בדיוק לפני הלידה, המלאך טופח על פנינו, ממש מתחת לאף ואנחנו שוכחים את כל מה שלמדנו.

ומה אנחנו לומדים מהסיפור הזה?

שהאמת והחכמה מצויים אצלנו ממש "מתחת לאף"!

המידע לא נמחק כליל, ובכוחנו להתבונן פנימה אל תוך עצמנו וללמוד מה משמעות החיים.

המידע לא נמחק כליל, ובכוחנו להתבונן פנימה אל תוך עצמנו וללמוד מה משמעות החיים. אי שם בירכתי המוח, קבור במעמקי התת-מודע, מצוי כל המידע שאנחנו צריכים לגבי החיים: מטרת החיים, איך לאהוב, איך למצות את הפוטנציאל שלנו... המשימה שלנו אם כן, היא להעלות את הידע אל המודע – כלומר, לעשות את המאמץ ולהיזכר!

זהו מבטה של היהדות. אף אחד לא יוכל ללמד אותך דבר חדש, גם לא המורה הפרטי שלך. הוא יוכל רק לסייע לך לגלות מחדש את הדברים, לחשוף אותם ולהעלותם אל פני השטח. היעזר באחרים על מנת להיזכר, במה שכבר ידוע לך באופן אינטואיטיבי, שהוא אמיתי ונכון.

סטייה מן הדרך

א-לוהים הטביע בתוכנו תכונה מיוחדת – מצפון מולד. מסיבה זו, המחשבה הראשונה שעולה במוחנו – זו שבאה מהבטן – היא גם לרוב הנכונה.

אבל מה קורה? בתוך מבוכת החיים, אנחנו מתחילים ליישם את "הלוגיקה" שלנו במצבים שונים. אותו "הגיון" מדומה, אשר נובע מתוך מניעים אישיים שונים. מבלי לשים לב אנחנו ממציאים תירוצים והסברים, אשר קוברים עמוק יותר את הידע הפנימי שלנו.

על אף כל ההסברים הרציונליים, עמוק בלבנו, אנחנו יודעים שאנחנו טועים.

אולם על אף כל ההסברים הרציונליים, עמוק בלבנו, אנחנו יודעים שאנחנו טועים.

על מנת להימלט ממלכודת זו, שאל אנשים שאתה מכיר: "נראה לך שאני ממציא לעצמי הסברים "הגיוניים" על מנת לתרץ את המעשים וההחלטות שלי?" דרך אחרת, היא לדון בתירוצים שלך, כאילו היו שייכים למישהו אחר ואין להם שום קשר אליך.

בדוק בתוך עצמך, עצור לרגע, התבונן פנימה. מהו הדבר הנכון לעשות? תוכל לשמוע את התשובה טוב יותר, אם תשאל את השאלה בקול רם.

שמור על תיק נקי

האם אתה מסוגל לתאר את הסיפוק שתרגיש אם תשאל את עצמך: "האם אני ישר לחלוטין?" – ותוכל לענות, באמת וללא היסוס, "כן!" ?

להיות "ראוי לאמון" הוא מרכיב חשוב בהערכה העצמית. לעתים קרובות, כשאנחנו מתחמקים מאחריות, אנחנו מרגישים את המצפון לוחש לנו "אל תעשה את זה!"

אם בחרת נכון, תרגיש ברטט של הנאה שעובר בך – ללא ספקות מנקרים.

המצפון הוא מניע בעל עוצמה רבה. הוא עוזר לנו לשמור על הכנות הפנימית ומנחה אותנו כיצד להמשיך ולצעוד בדרך הישרה. אל תשתיק אותו. הקשב למצפון ותן לו לעזור לך לעשות את העבודה.

לאחר שהגעת להחלטה כלשהי, עצור. אם בחרת נכון, תרגיש ברטט של הנאה שעובר בך – ללא ספקות מנקרים, ללא התנגדות סמויה. אתה תרגיש נקי.

נצל את כוחו של המצפון לפני שאתה מחליט. שאל את עצמך: איך אני ארגיש לאחר המעשה? האם התוצאה של מעשי תהיה תחושה של הנאה, או תחושת גועל עצמי? בדיקה כזאת תסייע לך להתמקד במושגים של "נכון" מול "לא נכון".

"לא יכול", "לא רוצה" ו"לא בא לי"?

אחד התירוצים הנדושים ביותר הוא השימוש ב"אני לא יכול". כמה פעמים שמעת את המלים (או אמרת בעצמך) "הייתי רוצה לעזור, אבל אני לא יכול..."

נסה להחליף את המלים "לא יכול" ב"לא רוצה". מה השתנה? "אני לא יכול" אומר שאני לא מסוגל לעשות את הדבר הנכון. לעומתו, "אני לא רוצה" משמעותו שהיכולת מצויה בי, אבל אני בוחר שלא לעשותו.

אם נמשיך הלאה, נגלה שלעיתים קרובות גם "אני לא רוצה" אינו המינוח המדויק. אני כן רוצה לעשות את הדבר הנכון. אני כן רוצה לבחור בטוב, אבל ברגע זה "לא בא לי"...

כן, אני רוצה לבקר את הדודה הזקנה בבית האבות. כן, אני רוצה ללמוד היטב למבחן... אֲבָל עכשיו בא לי לצאת לסרט!

כל "אבל" שמופיע לאחר הבעת רצון טוב, הוא תירוץ שבא להרחיק ולהחניק את הדחף שלך מלבחור בטוב.

היזהר מ"אֲבָלים". כל "אבל" שמופיע לאחר הבעת רצון טוב, הוא תירוץ שבא להרחיק ולהחניק את הדחף שלך מלבחור בטוב. בכל פעם בה אתה שומע "אבל" – כהצדקה לאי עשיית הדבר הנכון – התייצב מייד כנגדו, "ראש מול ראש". השמד את ה"אֲבָלים" האלה והתחל לקחת שליטה על חייך.

כשאתה תופש את עצמך אומר את המלים "אני לא יכול", אמור מייד "אני לא רוצה" (ואם יש לך אומץ אז "לא בא לי"). אל תבדוק אם אתה באמת יכול לעשות את זה או לא. עצם אמירת המלים תדגיש את העובדה, שאתה הוא זה ששולט בהחלטותיך וכך תפתח את עצמך להזדמנויות חדשות, אתגרים והצלחות.

הבחנה בין טוב לרע

התלמוד מספר על המקרה הבא:

אדון א. שכר בעל מלאכה לתקן חפץ כלשהו, ותוך כדי העבודה, בעל המלאכה שבר את החפץ. על פי הדין היהודי, על בעל המלאכה להחזיר את תמורתו של החפץ שנשבר. אולם, במקרה המיוחד הזה, החליט מר א. לוותר על תשלום הנזק, מכיוון שבעוד שהוא עצמו היה עשיר, בעל המלאכה היה עני.

להפתעתו של מר א. בעל המלאכה לא הסתפק בכך ותבע ממנו תשלום עבור הזמן שהשקיע בעבודתו. וכיצד פסקו הדיינים? מר א. חייב לשלם! השופט מסביר, שעניין התשלום לשכיר עבור שעות עבודתו – שכר אשר לו זכאי בעל המלאכה – עומד בנפרד מעניין התשלום עבור הנזק, אשר עליו ויתר מר א. מרצונו.

מקרה זה ממחיש לנו, כיצד ייתכן מצב, שבו מר א. חושב שהוא עושה דבר טוב ונכון – בכך שהוא מוותר על תשלום הנזק – בעוד שהוא שוגה ונכשל באי מילוי חובתו לשלם לפועל על זמן עבודתו.

מכנים זאת הצדקה עצמית (רציונליזציה)!

התלמוד אומר, שאדם יכול לתת לעני צדקה ובאותו זמן להרוס אותו. הכול תלוי ב"איך" הוא עושה את זה.

בואו ניקח לדוגמא את עניין הצדקה. התלמוד אומר, שאדם יכול לתת לעני צדקה ובאותו זמן להרוס אותו. הכול תלוי ב"איך" הוא עושה את זה. אם אדם עני מקיש בדלת, וזורקים לו שטר של עשרים ₪ ומייד טורקים לו את הדלת בפרצוף, אז מקיימים אמנם את חובת הצדקה מבחינה טכנית, אבל באותו זמן גם מביישים ומשפילים בן אדם.

בכל התייחסות שלך לאנשים, שאל את עצמך: "מה ראוי להיעשות?" היה ישר ובדוק מהי הדרך הישרה להתנהגות שלך כלפי הוריך, חבריך, שותפיך לעסק וכו'.

אחת הדרכים להגיע אל הבחירה הנכונה היא לשאול את עצמך תמיד: מה א-לוהים היה אומר על זה?

אל תעמוד על ה"זכויות" שלך

התחייבויות באות לידי ביטוי במרבית המקרים, כחוזה או כהסכם. אבל ישנם דברים שנכונים להיעשות, אף על פי שאינם מעוגנים בחוזה או בהתחייבות כלשהי. זוהי הדרגה הגבוהה יותר של יושר.

לדוגמא: הורים עובדים קשה על מנת לגדל את ילדיהם ברווח, והם עושים זאת מרצונם החופשי. לכאורה, אין שום חיוב "חוקי" לשלם להם בחזרה – הם רצו להביא אותך לעולם, הם החליטו לגדל אותך – ולמרות זאת, כשההורים שלך מזדקנים וזקוקים לעזרה, הדבר הנכון לעשות הוא להיות שם עבורם.

אף פעם אל תעמוד על ה"זכויות" שלך, כשאתה מחפש את הדבר שנכון לעשות. הימנע מביטויים כגון "זה לא התור שלי לשפוך את הזבל." או "אני לא חייב לוותר על המקום שלי באוטובוס." שנה את העמדה ועשה מה שנכון – גם אם זו אינה חובתך הברורה.

הרגע שבו אתה מוצא את עצמך אומר: "זה לא התפקיד שלי!" הוא הרגע שבו אתה צריך לבדוק את עצמך. ודע – גם אם מבחינה טכנית אתה צודק, ויתור על עמדותיך ישיג לעיתים קרובות תוצאות הרבה יותר טובות.

ערוך רשימה של כל אלה, שאתה קשור אליהם במחויבות של "חובות ללא חוזה".

• הורים

• אחים

• בן/בת זוג

• חברים

• העם שלך

• א-לוהים

• אתה עצמך

אוהב את המישרים – הדרך השלושים וארבע לחכמה

• למד לזהות את התגובה הראשונית והנכונה שלך.

• "חינוך" משמעותו להעלות אל פני השטח את מה שכבר מצוי בתוככי התלמיד. הישמר ממחנכים שמנסים לכפות עליך את דעתם.

• הדבר הנכון, אינו עומד תמיד כחובה כתובה. למד כיצד לוותר לאחרים – ותגלה עד כמה זה מקדם אותך.

• אל תיסחף כעיוור אחר התפישה החברתית של "מה נכון". אנשים נוטים לצעוד בדרך הנוחה ביותר, ודווקא זו שנראית כקשה יותר, היא לעתים קרובות דרך האמת.