רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פרשה משפחתית 2

פרשה משפחתית 2 וישב

וישב (בראשית לז-מ )

מאת נתנאל ספרן

לפעמים אנחנו מרגישים קנאה – תחושה שאילו היה לנו משהו שיש למישהו אחר, החיים שלנו היו טובים ומאושרים יותר. אבל האמת היא שה' נתן לכל אחד מאיתנו בדיוק את החבילה המושלמת של נסיבות החיים הפנימיות והחיצוניות, חבילה התפורה על פי מידותיו המדויקות. פרשת השבוע מלמדת אותנו על הנזק שאנשים עלולים לגרום לעצמם ולזולתם כשהם שוכחים את הסוד החשוב הזה.

מעתה ואילך, בואו נשתמש בזמן ובכוחות היקרים שלנו כדי להפוך להיות הכי טובים שביכולתנו, במקום להשוות את עצמנו לאחרים.


בסיפור שלנו ילדה מגלה את הסוד, שילמד אותה איך לא לקנא.

במת החיים

'למה כולם מסתכלים עלי ככה? אופס! בטח ריחפתי.' נָחַתּי חזרה ומצאתי את עצמי באמצע החזרה הגנראלית של הצגת בית הספר, וזה היה הקטע שלי - הגיע הזמן שלי לדבר! הסמקתי, אמרתי במהירות את הקטע שלי, וניסיתי לשמור על ריכוז במשך יתר ההצגה.

אבל איך אני יכולה להתרכז בכלל כששָׂרִי לוי הגיעה היום לבית הספר כשהיא נועלת את המגפיים שלי? איך אני אמורה להרגיש כשאני חולמת על מגפי העור המדהימים האלה מאז שראיתי אותם בחלון הראווה של החנות החדשה ההיא? אמא שלי חשבה שהם יותר מדי יקרים, אבל כפי הנראה אמא של שרי לא, מכיוון שהבוקר הם היו מונחים על רגליה הקטנות...

ההצגה הייתה חייבת להימשך, אז ניסיתי להתרכז. איכשהו הצלחתי להחזיק מעמד ליתר המערכה הראשונה בלי לפספס אף שורה נוספת שהיה עליי לומר, אבל בהחלט לא הייתי זוכה בשום צל"ש על ביצועי, ולא היה צורך בחושים מיוחדים כדי להבחין שהלב שלי לא היה שם.

מאחורי הקלעים בין המערכות, ניגשה אלי טלי, החברה שלי, עדיין לבושה במדי הרופא. "הי ריקי, הכל בסדר? את פשוט לא היית אַת על הבמה היום. את בדרך כלל ממש בתוך התפקיד."

ניסיתי לצחוק, אבל טלי נראתה מודאגת. "אם את חייבת לדעת, אני באמת קצת מוטרדת", הודיתי. התחלתי לשפוך את הלב ולספר לה כמה אני מקנאה במגפיים של שרי, ולא עצרתי עד שהוספתי, והצלחתי להפתיע אפילו את עצמי, שהחיים היו יכולים להיות הרבה יותר טובים אילו אמא שלי הייתה דומה יותר לאמא של שרי.

"וו'או, את ממש מקנאה, נכון?" אמרה טלי.

"למה לא? רק תחשבי על..."

המלים שלי נקטעו בחדות, "כולם לעלות על הבמה למערכה השנייה!" קראה גברת ארליך הבימאית. כולנו התרוצצנו כדי להתכונן. כפתרתי את חולצת החוואי, ריכזתי את אביזרי-הבמה שלי והתכוננתי לעלות על הבמה, כששוב נתקלתי בטלי. במפתיע, היא הושיטה לי את הסטטוסקופ שבו היא משתמשת בהצגה.

"הנה ריקי, קחי את זה. אני לא רוצה שתקנאי בי", היא אמרה עם ניצוץ שובב בעיניה.

"מה את מקשקשת?" נדהמתי.

"את לא מקנאה שיש לי אחד כזה ולך אין?"

"מה פתאום! למה שאני אקנא? את משחקת בתפקיד הרופא – את צריכה את זה להצגה. אני משחקת את החוואי. למה לכל הרוחות שאני אצטרך את זה? ואם הייתי צריכה סטטוסקופ, גברת ארליך כבר הייתה משיגה אחד גם בשבילי."

טלי חייכה אחד מחיוכי ה'סידרתי אותך' המוכרים שלה ואמרה: "נכון, את לא צריכה את זה, ואילו היית צריכה אז היית מקבלת אחד לעצמך. ואני רוצה לגלות לך סוד: זה בדיוק ככה גם בחיים!"

"מה?"

"לכל אחד מאיתנו יש תפקיד משלו בחיים. אלוקים יודע בדיוק מהם 'אביזרי הבמה' שלהם אנחנו זקוקים במחזה. הרכוש שלנו, המשפחות שלנו ואפילו המראה החיצוני שלנו, כולם 'אביזרים' שה' נתן לנו כדי שנהפוך לטובים ביותר שביכולתנו, למי שאנחנו יכולים ואמורים להיות. בגלל זה, לא הגיוני לקנא – במגפיים או בכל דבר אחר, נכון?"

היא צבטה לי בלחי ורצה לבמה.

לקחתי את הקלשון ואת כובע הקש שלי, ודשדשתי אחריה כשמילותיה מהדהדות בראשי. זה באמת נראה טיפשי לרצות אביזרי במה של מישהו אחר, נכון? בהצגה, או בחיים.

חזרתי לבמה והחלטתי שיהיה הרבה יותר חכם להתמקד בתפקיד האישי שלי בחיים, ולהשתמש באופן הטוב ביותר ב'אביזרים' שיש לי, במקום לקנא באלה של האחרים.


גילאים 3-5
ש.
איך הרגישה ריקי בהתחלה לגבי שרי והמגפיים החדשים שלה?
ת. היא קינאה בה ורצתה שגם לה יהיה מה שיש לשרי.

ש. איך היא הרגישה בסוף?
ת. היא הבינה שה' נותן לכל אחד בדיוק את מה שהוא צריך, אז טיפשי לקנא באחרים.

גילאי 6-9
ש.
למה הושיטה טלי לריקי את הסטטוסקופ שבו השתמשה בהצגה?
ת. היא רצתה להראות לה שבדיוק כמו שבהצגה אף שחקן לא זקוק לאביזרים שיש לשחקנים האחרים אלא רק לשלו, ככה גם בחיים, אין שום עניין לקנא בתנאי החיים של מישהו אחר, שברובד עמוק יותר הם בעצם ה'אביזרים' שה' נותן לכל אדם, כדי להגשים את מטרות החיים הייחודיות לכל אחד מאיתנו.

ש. האם לדעתך הייתה ריקי מאושרת יותר אילו היו לה המגפיים היקרים של שרי, אמא נדיבה ומראֶה יפֶה יותר?
ת. במחשבה ראשונה נראה שכן, אבל באמת, היא לא הייתה, בוודאי שלא לאורך זמן. העובדה שה' לא נתן לה את הדברים האלה מוכיחה שהם לא היו גורמים לה אושר. ה' מכיר אותנו לפניי ולפנים, והוא נותן לכל אחד מאיתנו בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים בטווח הארוך. לדוגמא, אולי המגפיים היו משפשפים ופוצעים את כפות הרגלים שלה, או שהמראה היפה היה גורם לה להיות שוויצרית לא חברותית, וכו'.

גילאי 10 ומעלה
ש.
האם יש מצב שבו קנאה היא דבר חיובי?
ת. כן, כשמדובר בדברים רוחניים, כמו שקדנותו או מידותיו הטובות של האחר – קנאה יכולה להניע אותנו להשתדל לדמות אליו יותר. אבל אנחנו צריכים להיזהר, לשאוף להתקדם ולהתעלות כדי לדמות לאותה דמות מיוחדת, ולא לרצות שהיא תרד עד שתדמה יותר לנו!

ש. חז"ל אומרים ש"הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". מה זאת אומרת? האם זה נכון לדעתך?
ת. המשותף לשלושת הדברים האלה הוא שהם מעידים שבאופן כלשהו האדם אינו מרוצה מהמצב שאליו ה' הכניס אותו. הם מוציאים את האדם מן העולם, מעולם המציאות, משום שחוכמת ה' ורוב טובו הם המציאות המוחלטת. כאשר האדם מחובר למציאות הזאת באופן עמוק, בלתי אפשרי, פשוטו כמשמעו, להתדרדר לאף אחד משלושת המצבים השליליים הללו.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן