אדישות מול מאמץ
וישלח (בראשית לב:ד-לו:מד )
החכמה לעצל, כאור לעיוור.
אם רק היו לי כמה שקלים הייתי קונה בהם כרטיס לוטו... ואז, אם הייתי זוכה בהגרלה, הייתי מציע מועמדות לראשות הממשלה... ואם אני אנצח בבחירות... (וזה מה שאעשה אם אזכה בלוטו בכסף שהלוואי שיהיה לי), אז אוכל לפתור סוף סוף את כל בעיות העולם. אבל אוף, כמה חבל לי, ואיזה הפסד לעולם, שאין לי אפילו שקל אחד.
מה יכול לעשות אדם יחיד כדי לתקן את העולם? האם לא נראה שהחברה קובעת את גבולות ההשפעה של כל פרט? עם כל הביורוקרטיה והרשויות הממשלתיות, מה יכול אדם אחד לעשות לגבי מרוץ החימוש, העוני או רמת הפשיעה? נראה חסר טעם להיאבק בעולם כל כך מורכב ומאורגן.
אולי זה באמת כך. אבל עם כל זאת, המעשים הגדולים באמת בהיסטוריה לא הושגו על ידי ממשלות ואימפריות, אלא על ידי אנשים בודדים, בדיוק כמוך וכמוני. איינשטיין, רוטשילד, הרצל, שמעון ויזנטל. איך הם עשו את זה?
"טוב", אתה אומר, "אלה אנשים גדולים באמת, אבל אני סתם אדם פשוט. מה אני יכול לעשות?"
תעשיית הסרטים של הוליווד עשתה לנו שירות דוב. היא גרמה לנו להאמין שגדולי העולם עשויים מחומר שונה מאשר סתם בשר ודם. פול ניומן מעולם לא טעה במספר. ג'ק ניקולסון מעולם לא הלך לאיבוד. לרוברט רדפורד מעולם לא היה כתם על העניבה.
נוכל לעשות יותר מאשר לנסות, אם רק ננסה
חוסר-אמונה הוא אופיום להמונים. "מה אני יכול לעשות?" הוא כרטיס הביקור שלו.
"מה אני יכול לעשות?" זו סתם שאלה רטורית. מי ששואל אותה לא מחפש תשובות והצעות. המשמעות האמיתית של השאלה היא: "תראו את המציאות, אל תהיו נאיביים, אנשים כמונו לא יכולים לעשות כלום."
למה אותם אנשים, שהם מומחים כשמדובר בפרנסה, הופכים להיות "כלומניקים" כשמדובר בפתרון בעיות בקהילה, בדילמות חברתיות, או בקשיים האישיים שלהם עצמם?
העולם עשוי, או עשוי שלא, להגיע לאיחוד גלובלי, אבל ניצוץ הייחודיות שזרח פעם, הניצוץ שהצמיח את גדולי ההיסטוריה, דעך. אנחנו חיים בתקופת "אני לא יכול" משעממת!
אמונתו של יעקב
היהדות אומרת שלא המחשבים הם אלה שיצמיחו דור חדש של מנהיגים חושבים, אלא אמונה באלוקים שדורש מאיתנו לנסות.
בפרשת השבוע הזה, מתכונן יעקב למפגש עם צבאו המאיים של עשיו (ר' בראשית ל"ב, ד'-כ"ד). יעקב נערך למלחמה, הוא מתפלל וגם יוזם פעולה מתוחכמת: הוא משחד את עשיו שלא להילחם בו, בכך שהוא שולח אליו 'עדרים' של עבדים נושאי מתנות. הוא לא שולח מתנה אחת גדולה, אלא מנסה לשבור את שנאתו של אחיו באמצעות זרם מתמשך של מתנות. לב האדם מתקשה לשנוא מישהו שטוב כלפיו לאורך זמן. קל לנפנף גילוי בודד של נדיבות, אבל לנתינה המתמשכת של יעקב חייבת להיות השפעה עמוקה.
ובכן, אם ליעקב הייתה תוכנית כל כך מוצלחת, לשם מה הוא צריך גם להתפלל? ואם הוא התפלל, למה הוא היה צריך לעבוד קשה וגם לפזר מנכסיו? יעקב יודע שאם הוא ינסה, הקב"ה יעזור. יש הרבה יותר סיכויים שהאדם המאמין שמתפלל לאלוקיו יהיה אקטיביסט, מאשר האתאיסט. מי שמאמין שהאלוקים לצדו, ושאם רק ישתדל ה' כבר יעזור לו, יהיה נכון לצאת לכל קרב.
ההשתדלות הדרושה
מתוך כך מתעוררת שאלה נוספת: אפשר להבין שהאלוקים מבקש מאיתנו לעשות איזושהי השתדלות סמלית, אבל אם התוצאה מונחת בכל מקרה בידיו של האלוקים, למה אנחנו צריכים לעשות השתדלות מלאה, עם תוכניות ותכנונים מתוחכמים?
כדי לענות על השאלה, אנחנו צריכים להבין קודם כל מעט מהפילוסופיה הבסיסית של היהדות. האלוקים, לגבי זה שמאמין בו באמת, הוא לא רק זה שמציל אותו בזמני צרה ומצוקה. הוא גם זה שמכניס אותנו למצבים האלה מלכתחילה!
אם אנחנו מוכנסים למצב סכנה, מוטל עלינו להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו כדי לצאת ממנו. אל מול אריה שואג, דע שהאלוקים אשר העמיד את האריה מולך הוא זה שנתן לך את האקדח. הוא רוצה שאתה תפתור את הבעיה. לכן, כשיעקב עמד מול הבעיה מטילת האימה בדמות צבאו המתקרב של עשיו, הוא ידע שהאלוקים הכניס אותו לסיטואציה הזאת, כדי שהוא ימצא דרך להיחלץ ממנה.
שיטפון בעיירה
היֹה הייתה עיירה קטנה שהנהר הסמוך אליה עלה על גדותיו והציף אותה. כשמפלס המים החל לעלות, נסעו ברחובות אנשי כוחות ההצלה, וקראו לאנשים לפנות את בתיהם.
אדם אחד בשם יונה סרב לעזוב. "אני מחכה שהאלוקים יציל אותי", הוא אמר.
שעה לאחר מכן, כשהשטפונות רק התגברו, נאלץ יונה לעלות לקומה השנייה בביתו. בשלב זה עברה שם סירה, והחותרים בה קראו לו: "יונה, בוא תעלה על הסיפון, באנו להציל אותך!"
"אין צורך", הוא אמר, "אני מחכה שהאלוקים יציל אותי".
שעה לאחר מכן ישב יונה כבר על הגג, ורק זמן קצר נותר עד שגם מפלט אחרון זה יוצף במים. מסוק עצר מעליו ושילשל לעברו סולם. "לא תודה", אמר יונה, "אני מחכה שהאלוקים יציל אותי".
המים המשיכו לגאות ולא חלף זמן רב עד שיונה נסחף וטבע. הוא הגיע לשמים נרגז מאוד, ודרש לשוחח מיד עם האלוקים. "אני בטחתי בך", הוא אמר בכעס לאלוקים, "ואתה לא הצלת אותי?!"
"מה זאת אומרת לא הצלתי אותך?" ענה לו האלוקים, "ומי לדעתך שלח אליך רכב הצלה, סירה ובסוף אפילו מסוק?!"
סיעור מוחות – שאלות למחשבה
שאלה ראשונה: איפה לדעתך נמצא מקומך על סקאלה שנעה בין 1 ל-10, כש-1 הוא 'אפס מוחלט', ו-10 הוא אלברט איינשטיין - מבחינת השפעתך על העולם?
שאלה שנייה: מה לדעתך הבעיה הקריטית ביותר שמאיימת על העולם היום?
שאלה שלישית: מה היית עושה על מנת לפתור את אותה הבעיה, אילו היית מקבל מהאלוקים הבטחה שהוא יעזור לך?
שאלה רביעית: ומה אתה מתכוון לעשות בקשר לזה היום?