אם כל מה שקיים סביבנו נהדר, מדוע עלינו לערוך תוכניות לעתיד?

בפרשת השבוע שלנו, יוסף מזהיר את פרעה, שלמרות שפע המזון שיש כרגע במצריים, בעתיד יתקוף את הארץ רעב גדול, עד כדי סכנת חיים. יוסף יוזם תוכנית, שמטרתה לאגור מזון במחסנים גדולים, לשעת המשבר העתיד לבוא. לאמיתו של דבר, תוכניתו של יוסף מצילה את מצרים מכליה ולא רק זאת, היא גם גורמת למצרים להתעשר, בעקבות מכירת שפע המזון לתושבי המדינות הסמוכות.

התורה מלמדת אותנו, שאדם חכם ישתדל תמיד לראות את הנולד ולתכנן את עתידו מראש.

בסיפור שלנו נפגוש נער שלומד עד כמה חשוב להתכונן לעתיד.

יואב ובני היו חברים טובים, בעלי תחביב משותף: שניהם אהבו מאד לטייל בחיק הטבע.

"מסכי מחשב וקולנוע - פשוט לא עושים לי את זה!", היה בני מציין תמיד בקול יבש. "אבל לעומת זאת, אני מוכן תמיד, לקפוץ לאיזה נהר אימתני או לטפס על הר גבוה!".

חדרו של יואב היה נראה כמו לקוח מתוך סצינה בערוץ הטבע. על כל קירות חדרו, מהרצפה ועד לתקרה, היו מודבקות תמונות נוף מרהיבות שגזר מתוך העיתונים של אביו.

כך שכאשר הציע בני, שייצאו שניהם למסע טיפוס, במעלה הר הגבוה שהיה סמוך לעיר בה הם גרו, יואב הסכים להצעתו בן רגע. בני, שהיה המנוסה מבין השניים בטיולים שכאלה, הזכיר לחברו לארוז כל דבר שהוא עשוי להזדקק לו במהלך המסע המתיש, שתוכנן להימשך כמחצית היום. "לעולם אין לדעת למה לצפות במסעות שכאלה", הוא הזהיר.

"אל תדאג", אמר לו יואב בביטחון גדול.

כשהגיע יום ראשון, נפגשו שני הנערים השכם בבוקר, בחניון למרגלות ההר הגבוה. היה זה יום חם ושטוף שמש. "מזג אוויר מושלם לטיולים", חשב לעצמו יואב, שהגיע ראשון למקום המפגש והמתין לחברו. לאחר מספר רגעים הופיע שם גם בני, כשהוא סוחב על גבו תרמיל ענק וכבד, שהיה נראה אפילו יותר גדול ממנו.

"שלום!", אמר יואב לחברו בשמחה. "אני שמח שהצלחת להגיע. אבל למה אתה סוחב על הגב שלך את חצי הבית?"

"שלום!", אמר יואב לחברו בשמחה. "אני שמח שהצלחת להגיע. אבל למה אתה סוחב על הגב שלך את חצי הבית?", לעג לו בצחוק.

"מצחיק מאד", ענה בני. "כדאי מאד שנצא לדרך, כבר מתחיל להיות ממש מאוחר. היכן התרמיל שלך?"

"למה אתה מתכוון?", חייך יואב. "הוא ממש פה לידי", אמר והצביע על התיק הקטן שהיה זרוק על כתפו הימנית.

"אתה בטח צוחק עלי!", אמר בני בדאגה. "בתקופה הזו של השנה, ובטיול מן הסוג הזה, אתה חייב להיות מוכן לכל סוג של מזג אוויר. אתה חייב לסחוב לפחות שני ליטרים של מי שתייה ומומלץ מאד גם להצטייד בכל הציוד הדרוש למזג אוויר בעייתי!".

אבל יואב רק ניער את כתפיו ואמר: "תראה, השמש זורחת, ממש חמים בחוץ וראיתי במפה שיש מים מתוקים שזורמים לאורך כל שביל ההליכה. בשביל מה לטרוח ולסחוב כזה תרמיל ענק וכבד? אני מוכן לקחת את הסיכון ולהמר שמזג האוויר יישאר נעים ונוח".

בני גלגל את עיניו. "אני חושב שאתה לגמרי לא נורמלי, אבל תעשה מה שאתה רוצה. עכשיו בוא נזוז, הזמן כבר בורח לנו".

הנערים יצאו בהתלהבות למסע במעלה ההר הגבוה. בתחילת הדרך, יואב - עם התיק הקטן שלקח עמו - הצליח לטפס בקלות ובמהירות הרבה יותר גדולה מחברו, בני, שהתנשף ונגרר מאחור, עם המשקל העצום שסחב על גבו. "חבל שהעמסת על עצמך כזה משקל שעכשיו מעכב אותך ומקשה עליך את העלייה הזו", לגלג לכיוונו יואב.

אך בני פשוט נענע את ראשו לכיוון חברו, ואמר: "אתה עוד תראה", בטון שקצת ערער את ביטחונו העצמי של יואב, למרות שהוא כמובן לא הראה זאת לחברו.

לאחר כמחצית הדרך במעלה ההר, החלו השמים פתאום להתקדר ומזג האוויר הפך קריר יותר. בני עצר ולבש מעל בגדיו את הסוודר שהביא עמו, ויואב רק הביט בו בקנאה כשהוא לבוש בחולצה דקיקה ומאווררת. שני הנערים המותשים הגיעו לבסוף לפסגת ההר ועצרו למנוחה..

בני התיישב בנוחות על סלע שמצא בסביבה ושתה מים מתוך המימייה שלו, הוא דווקא הציע לחברו להתכבד בשתייה, אך יואב התעקש לשתות מימי הנהר שבסביבתם. הסתבר שהנהר לא היה כל כך קרוב לשביל ההליכה, כפי שהיה נראה במפה, אלא הוא היה ממוקם במרחק גדול ממנו ויואב נאלץ לחצות שדה קוצני ודוקר בדרכו למים הזורמים.

"איי! כואב!", צעק יואב כשבכל צעד וצעד שעשה הוא נדקר שוב ושוב מהקוצים שצמחו בשטח הפתוח.

"איי! כואב!", צעק יואב כשבכל צעד וצעד שעשה הוא נדקר שוב ושוב מהקוצים שצמחו בשטח הפתוח. כשהוא חזר לבסוף לשביל ההליכה, הוא התחיל ממש לרעוד מקור. הרוח הקרה שנשבה בראש ההר חדרה לתוך עצמותיו. באותו הרגע, הנערים נבהלו מפיצוץ גדול של רעם, ולאחריו מהגשם השוטף שהחל לרדת עליהם.

בני הושיט את ידו אל תוך תרמילו והקים מייד אוהל קטן שהביא עמו לדרך, בדיוק למקרה שכזה. הוא קרא ליואב להצטרף אליו, אך יואב הביט בחברו שהיה לבוש היטב ויבש לחלוטין וניסה להעמיד פנים שהגשם לא מפריע לו. לאחר מספר דקות של גשם שוטף, הוא התכופף אל פתח האוהל של בני, ואמר בחיוך של מבוכה: "אהה... בני... ההזמנה עדיין בתוקף?"

"בטח! קפוץ פנימה! נראה לי שהגשם עומד להירגע בקרוב", ענה לו חברו.

ואכן, לאחר זמן קצר השמיים החלו מתבהרים והשמש הציצה מתוך העננים האפורים. הנערים ארזו את חפציהם והחלו את דרכם במורד ההר.

יואב פנה אל חברו, כשהוא מצביע על בגדיו הרטובים, ואמר: "בני, אתה לגמרי צדקת. הייתי צריך להתכונן טוב יותר לקראת הטיול שלנו. אני רטוב לגמרי. אבל אני יודע שהזהרת אותי עוד לפני שיצאנו לדרך".

שני הנערים צחקו לעצמם, וירדו בשמחה אל מרגלות ההר.

גילאים 5-3

ש: כיצד הרגיש יואב כשמזג האוויר התקרר בפסגת ההר ולא היו לו שום בגדים חמים ללבוש?
ת: הוא הצטער שלא התכונן טוב יותר לקראת הטיול.

ש: האם תמיד כדאי להשקיע ולתכנן היטב לקראת העתיד האפשרי? מדוע?
ת: כן. כאשר אנו מתכוננים לקראת מה שעשוי לקרות לנו, קל לנו יותר להתמודד עם מה שהמציאות מזמנת בפנינו.

גילאים 9-6

ש: מי לדעתכם ייהנה יותר - אדם שעושה הכל באופן ספונטני, מבלי לתכנן דבר, או אדם שתמיד חושב על העתיד ומנסה לתכנן כמה צעדים מראש בכל עת. מדוע?
ת: למרות שחשוב ליהנות מהרגע ומההווה, תמיד טוב לנסות ולחשוב מה עלול להתרחש בעוד כמה רגעים. לדוגמא, יתכן שמאד יתחשק לנו לזרוק את הכל הצידה ופשוט לקפוץ אל חוף הים מבלי לתכנן דבר מראש. אך כשנגיע לשם, נצטער על שלא לקחנו את בגדי הים או משהו לאכול ולשתות בזמן שהותנו שם. אם נשקיע מעט מחשבה ותכנון בכל מעשינו, נוכל לשפר את סדר היום שלנו, את השבוע או אפילו את כל חיינו. מדובר בגישה בוגרת ומחושבת, ששכר משמעותי מונח בצידה.

ש: בסיפור שלנו, יואב לא ידע שאמור להיות יום קריר וגשום. האם יתכן שתמיד נדע מראש מה עומד להתרחש וכך נצליח להיות מוכנים תמיד לקראת כל מה שקורה סביבנו?
ת: לא. אבל אנחנו כן יכולים לפקוח את העיניים, לנסות לחשוב מה עלול לקרות ולהתכונן לאפשרויות הללו. כפי שאומרים לנו חכמינו: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (פרקי אבות). לעיתים קרובות העתיד צופן בחובו הפתעות, ולעולם לא נוכל לדעת בביטחון מלא אם אנחנו באמת מוכנים לקראת כל מצב. בסופו של דבר, יהיה עלינו לסמוך על הקב"ה שידאג לנו בכל מצב. אבל, יחד עם זאת, הקב"ה רוצה שנלמד להתנהג בצורה אחראית ושנתכנן את מעשינו בתבונה . יואב היה צריך לקחת בחשבון שבהתחשב בעונה, יתכן מאד שמזג האוויר עלול להשתנות והיה עליו לארוז את חפציו בהתאם.

גילאים 10 ומעלה

ש: מי לדעתכם מפגין אמונה רבה יותר, אדם שמתכנן את העתיד או אדם שמשאיר הכל ל"יד המקרה"?
ת: אסור שהאמונה שלנו תהיה "עיוורת". הקב"ה נתן לנו שכל בשביל שנצליח להפוך את החיים שלנו למהנים ומשמעותיים יותר. פירוש הדבר הוא שעלינו לעשות את כל התכנונים ההגיוניים ביותר לקראת כל מצב נתון. יחד עם זאת, כאשר התכנונים שלנו אינם מתקיימים בדיוק כפי שרצינו, עלינו לשמור על אמונה בקב"ה, ולסמוך עליו שהדברים הללו התרחשו לטובתנו. לדוגמא, יתכן שלאחר שבני היה מוציא את האוהל שלו מהתרמיל, הוא היה מגלה שיש בו חור קטן, וכך הוא היה נרטב לגמרי למרות האוהל שהביא עמו. האמונה בקב"ה במצב כזה, הייתה מתבטאת בשמירה על מצב רוח טוב והימנעות מתלונות, משום שלקב"ה הייתה ודאי סיבה טובה לכך.

ש: מהו לדעתכם ההבדל בין תכנון העתיד, לבין דאגה מתמדת לגבי העתיד?
ת: התכנון הוא פעולה חיובית, המעידה על ביטחוננו בחיים ובעולמנו. הדאגה היא פעולה שלילית המשתקת אותנו מבחינה רגשית. זו פעולה שמבזבזת אנרגיה ללא כל תכלית. כאשר אנו דואגים, אנו נעשים לעיתים קרובות משותקים מחרדה, ובסופו של דבר איננו עושים דבר; במקרה שכזה, אנו למעשה מתעלמים מאחריותנו לשפר את העולם. או כמו שנאמר: "קושי לערוך תוכניות, הופך לתוכנית שתוביל לקושי".