רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ראש השנה ויום כיפור

התפילה על הגזר

כ״ח באלול ה׳תשס״ח כ״ח באלול ה׳תשס״ח 28/09/2008 | מאת Tzvi

הצימעס של אמא שלי הפך לגשר אישי שמחבר ביני לבין מורשתי העתיקה. המתכון בפנים.

ערב ראש השנה, ושוב אני יוצקת שילובים מוזרים של פירות וירקות לקעריות זכוכית צלולות, שאותן אני שומרת במיוחד למטרה זאת. המאכלים המיוחדים האלה נקראים 'סימנים', משום ששמותיהם הארמיים או העבריים מרמזים על הדברים שבהם היינו רוצים להתברך משמיים בשנה החדשה.

לרוב התצוגה הצבעונית הזאת - גרעיני רימון, רוּבְּיָה, וירקות שונים - אין דבר במשותף עם שולחן ראש השנה שהכרתי בילדותי. רק התפוח בדבש והצימעס, אותו תבשיל גזר מתוק, מלווים אותי מֵעֲבָרִי.

אולי זה קצת מוזר, איך שאני דבוקה לצימעס. למען האמת, בתור ילדה בכלל לא אהבתי אותו. אמי, הונגרייה ניצולת שואה, הייתה מבשלת מעולה. הפלצ'ינטות - חביתיות הונגריות ממולאות בקרם אגוזים וריבת פטל, היו סופרלטיב, מרק העוף שלה זהוב ושמימי, הכרוב הממולא שלה מתוק וחמוץ בשילוב נפלא; אבל הצימעס לא היה במצעד הזוכים שלי.

הצימעס היה חלק מהחג, ויחד עם זאת, מעולם לא עלתה לדיון הסיבה שבשלה זכה למעמד נכבד זה. לא שאי פעם עלה בדעתי לשאול: הסברים לא היו חלק מתרבות המשפחה שלנו. עבור הניצולים, שאלות קיומיות או היסטוריות היו כואבות מדי. מנקודת מבטם של הוריי, החיים התנהלו הכי טוב כשאנחנו מחוברים לכאן ולעכשיו. אף אחד מהוריי לא אהב לשוחח על ימי נעוריו שלפני המלחמה. לא היו לנו מיתוסים משפחתיים, לא סיפורים, לא מסורות דתיות ואפילו לא נכסים משפחתיים גשמיים.

הנקודה היחידה שבה העזו הוריי להתחכך עם עברם, הייתה דרך בלוטות הטעם...

הנקודה היחידה שבה העזו הוריי להתחכך עם עברם, הייתה דרך בלוטות הטעם... מדי ערב הייתה אמא שלי עורכת 'סיאנס' שהעלה את הטעמים בביתה הישן בהרי הקרפטים: מנות כמו ממליגה ורמפל-קרמפל (תבשיל שכבות של תפוחי אדמה, שמנת חמוצה וביצים), קראוט פלצל ובקיץ, מרקים מתוקים וקרים העשויים מביצים מוקצפות קלות עם תפוח מבושל, דובדבנים חמוצים משומרים או דומדמניות, בעונה.

לא תמיד הערכתי את העושר הקולינארי הזה. הייתי מעדיפה להיות רגילה, לאכול אצבעות דג, פירה וסטייק, לא מאכלים עם שמות מוזרים שבוודאי היו מעוררים סדרת צחקוקים בחבריי לכיתה.

ואז, באמצע שנות העשרים לחיי, התאהבתי בפתאומיות בכל דבר שקשור ליהדות. בשנתי הראשונה להתקרבותי למסורת, אכלתי סעודת ראש השנה אצל משפחה שנהגה להגיש הכי הרבה סימנים שאפשר. השולחן שלהם היה גדוש במבחר מוצרים אגרונומיים מוזרים: דלעת-קרא (משהו שנראה כמו הכלאה של קישוא ודלורית) וכרישה, עלי סלק ורוביה, אפילו ראש כבש... להפתעתי הרבה, בתוך התצוגה הנפלאה הזאת נכללה גם... צלוחית צימעס מוכרת להדהים!

מה עושה הצימעס של אמא שלי גם בסעודת ראש השנה שלהם??? כשנעצנו את המזלגות שלנו בתוך הצימעס, אמר אבי המשפחה, שבמקרה היה גם רב, תפילת "יהי רצון" קצרה והסביר את המשמעות שבאכילת גזר בסעודת ראש השנה. לא האמנתי למשמע אוזניי! אמא שלי אף פעם לא הזכירה שיש איזו תפילה על הצימעס! בשבילה זה היה סתם מאכל נוסף מהרפרטואר היהודי-הונגרי שלה, כמו גולאש, פלאנקן או עוגת גבינה הונגרית.

אבל המארח שלי אומר משהו אחר. הוא טוען שבכך שאמי הכינה צימעס והגישה אותו בראש השנה, היא עשתה מעשה יהודי, והמשיכה בבלי דעת איזושהי מסורת עתיקה, שיתכן שעברה במשפחתי במשך מאות שנים.

הייתי כל כך מאושרת! כמו יתומה שמגלה פתאום את אילן היוחסין שלה. לפני החוויה הזאת, מעולם לא חשבתי שלמשפחתי היו מנהגים דתיים כלשהם, ועכשיו גיליתי אחד, ועוד הייתה לו משמעות.

"זה משחק מילים," הסביר המארח, "המלה 'גזר' דומה ל'גְזֵרה', ולפני שאנחנו אוכלים את הצימעס אנחנו מבקשים שא-לוהים יבטל מעלינו גזרות רעות." הכל התאים מצוין.

אמא שלי נכנסה לאושוויץ בשלב כל כך מאוחר של המלחמה, שהנאצים אפילו לא קעקעו אותה. הם פשוט חשבו לחסל אותה מייד

חשבתי לעצמי, "אין בעולם מישהו שזה יכול להתאים לו יותר מאמא שלי, שנכנסה לאושוויץ בשלב כל כך מאוחר של המלחמה שהנאצים אפילו לא קעקעו אותה. הם פשוט חשבו לחסל אותה מייד."

אבל בכך לא הסתיים העניין. ביידיש קוראים לגזר "מערן", שמשמעותו ריבוי. הצימעס עשוי מגזר חתוך לטבעות, שמסמלות מטבעות זהב. אכילתם היא סגולה לשפע ולהצלחה. מייד חשבתי על אמא שלי, מנווטת עסקי משפחה מצליחים ולובשת בגדי משי וצמר, במקום בלויי הסחבות של מחנות הריכוז.

כמה חודשים אחר כך נישאתי. אחד הדברים הראשונים שעשיתי בתור כלה, היה לבקש מאמא שלי את המתכון לצימעס. למרות שאני נוטה לאלתר בבישול, במתכון הזה הייתי נחושה לדייק, להכין אותו בדיוק כמוה, וכמו אמא שלה לפניה, ואמא שלה לפניה.

יש סיפור על הבעל שם טוב, שבעת צרה היה נוהג ללכת למקום מסוים ביער, שם היה מתפלל, מבעיר אש ומצליח לעורר ניסים ולבטל גזרות קשות מֵעַם ישראל.

שנים חלפו, הבעל שם טוב נפטר ושוב מצאו היהודים את עצמם בצרה. תלמידי הבעל שם טוב באו לנכדו, שהיה כעת הרבי שלהם. "אני לא מצליח למצוא את המקום ההוא ביער, אני לא יכול להדליק את האש, אני לא מכיר את התפילה, אבל אני יכול לספר לכם את הסיפור על כך, וזה יספיק", הוא ענה.

כך זה היה עם אמא שלי. היא לא הכירה את נוסח הבקשה הקשורה לצימעס ואפילו לא ידעה שהיא קיימת, אבל היא זכרה את המתכון ומתי להגיש אותו, ואיכשהו, זה הספיק.

 

* * *

 

מתכון הצימעס של אמא. ולמי שמעוניין לנסות, הנה המתכון. השתמשו בתריסר גזרים טריים, קלופים ופרוסים לטבעות. אל תפרסו במעבד מזון - הפרוסות תהיינה דקות מדי ויתפוררו. ערבבו שתי כפיות גדושות של קמח עם רבע כוס שמן ובשלו רביכה סמיכה ושחומה. הוסיפו את הגזרים וצקו בהדרגה עד כוס אחת דבש ו-1/3 כוס מים. כסו את הסיר ותנו לתערובת לרתוח ולבעבע קלות עד שהגזר מתוק ורך. בתיאבון!

מהדורה שונה של המאמר ראתה אור ב- Jerusalem Post וב-House and Garden.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן