בפסח, יהודים אוכלים מצות. השוני היחיד בינן לבין לחם רגיל הוא, שהמצה נאפית לפני שהבצק שלה מספיק לתפוח ולעלות. אבל לא רק בצק יכול לתפוח. לפעמים גם אנשים מנפחים את עצמם בהתנהגות יהירה ורברבנית. אחד הלקחים הגדולים של פסח הוא לשמור על ממדינו הטבעיים ולהישאר מעשיים כמו המצה הענווה והקדושה.

בסיפורנו השבוע, לומד ילד את לקח המצה.

אחת מנקודות השיא של חופשת הפסח הייתה יריד המדע השנתי. ילדים מבתי ספר שונים בכל רחבי הארץ התאספו באודיטוריום גדול כדי להציג את הפרויקטים הזוכים שלהם ולהתמודד על הפרס הגדול. אלכס פרנקל לא זכה במקום הראשון, אבל הוא בכל זאת היה מרוצה מאוד מעצמו, לאחר שאחד מהשופטים אמר לו שזכה באחד מתארי הכבוד ובתלוש קנייה בסך 200 ש"ח, על עבודתו בנושא שהפוטוסינתזה של הצמחים.

בעודו מחכה לפרס, הוא החליט להעיף מבט על חלק מהתצוגות האחרות. הוא הבחין בנער בביתן הסמוך לו, שעשה פרויקט על תפיחתם של לחמים ועוגות, וחקר כיצד המצה שלא החמיצה נשארת מצה. "הי, מגניב", הוא אמר לנער, שעל תג השם שלו היה כתוב 'שוקי רותם'. "נראה שבאמת עבדת קשה, שוקי. חבל שלא כולם יכולים לזכות בפרס", הוסיף באהדה, "נכון?"

שוקי הנהן, ונראה נבוך במקצת. אלכס קיווה שלא פגע ברגשותיו של הנער, אבל הוא בכל זאת זכה ביושר בזכות להשוויץ קצת, לא? בראש מורם, העיף אלכס מבט מלמעלה על הפרויקט של הנער ונד בראשו. "אל תכעס שאני מעיר לך, שוקי, אבל אם אתה רוצה לזכות בשנה הבאה כמוני, אתה צריך לדאוג שהדברים ייראו קצת יותר, אה... מקצועיים."

אלכס המשיך לתת לשוקי טיפים שונים ועצות, בעוד ששוקי מאזין בתשומת לב, מהנהן בראשו, ומדי פעם אומר "רעיון טוב".

פתאום התעוררה סביבם המולה גדולה. אלכס פנה לאחור וראה את כל חבר השופטים עם חיוכים על פניהם, יחד עם שני כתבי תקשורת חמושים במצלמה גדולה ואוזניות גדולות, באים לעברו.

הם באים לתת לי את הפרס, הוא חשב.

"היה נחמד איתך שוקי, בהצלחה בפעם הבאה", אמר אלכס בחיפזון, יישר את חולצתו וצעד לעבר המשלחת כדי לקבל את הפרס שלו.

כשהכתבים התקרבו יותר, חייך אלכס את חיוך הזוכה בפרס והושיט את ידו לאחד מהם. אבל במקום לקחת אותה, דחף אותו האיש הצידה והפטיר, "אין לי עכשיו זמן לחתימות, יש לי עבודה." הוא חלף על פניו והמשיך ללכת.

אלכס לא קלט. הוא פנה לאחור כדי לעקוב אחריהם במבטו, אך הוא לא היה צריך להתאמץ יותר מדי. המשלחת כולה עצרה בביתן הסמוך לשלו - מול שוקי! פלשים התחילו להבזיק, והשופט הראשי לחץ את ידו של שוקי בחיוך ומסר לו בטקסיות את מעטפת הפרס.

אלכס לא האמין למראה עיניו. שוקי זכה בפרס הגדול! שוקי השקט... שוקי חוקר המצה...

ומה שממש לא ייאמן - זה שבמשך כל הזמן שהוא עצמו התגאה בפרס הקטן שלו, שוקי ידע שהוא הזוכה המאושר, ובכל זאת עמד שם בענווה בלי לומר דבר!

לאחר שההתרגשות שככה וכולם אספו את חפציהם, חזר אלכס אל שוקי, סמוק מעט, ולחץ את ידו. "בטח אתה חושב שאני לא-יוצלח, אה? להשוויץ ככה, כשאתה הזוכה האמיתי..."

שוקי רק חייך בכנות ואמר: "כל מי שנמצא כאן הוא זוכה, בין אם קיבל פרס ובין אם לאו", והציע לאלכס לקחת הביתה אחד מחטיפי המצה שהביא איתו.

אלכס לקח אותו בשמחה וקיווה שבפסח הזה, כשיאכל את המצה, הוא ילמד להיות קצת יותר דומה לה.

גילאים 3-5
ש: איך הרגיש אלכס בהתחלה כשדיבר אל שוקי?
ת: הוא הרגיש גאה שזכה בפרס ורצה להתגאות בזה מול שוקי שלא זכה.

ש: איך הרגיש אלכס בסוף?
ת: הוא נדהם ששוקי זכה בפרס הרבה יותר גדול משלו, אבל לא השוויץ בכלל. הוא הרגיש לא-יוצלח על כך שהתגאה והחליט להיות צנוע יותר מהיום והלאה.

גילאים 6-9
ש: מדוע, לדעתך, משמשת המצה שאנחנו אוכלים בפסח סמל לענווה?
ת: המצה שלא החמיצה נשארת שטוחה ונמוכה. היא אינה תופחת ומתמלאת אוויר כמו שקורה ללחם כאשר הוא תופח. לכן, היא מסמלת ענווה ומלמדת גם אותנו לא להרשות לעצמנו להתנפח בגאווה יהירה. מעבר לכך, חכמי התורה והקבלה מלמדים אותנו שאכילת מצה כשרה בפסח, יכולה לתת לנו דחיפה רוחנית חזקה במאמצינו להיות ענווים יותר ובני אדם טובים יותר.

ש: האם יש מצב שבו עלינו 'להתנפח'?
ת: יכולים להיות מקרים שבהם עלינו לעמוד על זכויותינו הראויות או על זכויותיהם של האחרים. אנחנו צריכים גם לאהוב את עצמנו ולא להשפיל את עצמנו. אבל אין מקום בחיים הרוחניים להתנפחות לשם התרברבות והשפלה של הזולת.

גילאים 10 ומעלה
ש: פסח הוא חג יציאתם של בני ישראל מעבדות מצרים. מי לדעתך חופשי יותר, מי שמתגאה בהישגיו בפני אחרים, או מי ששומר אותם בענווה לעצמו? מדוע?
ת: חירות רוחנית, משמעותה לא להיות תלויים באחרים ומשועבדים להערכתם כדי להרגיש טוב עם עצמנו, אלא לקבל את תחושת הביטחון העצמי שלנו מתוך קרבתנו לאלוקים ועשיית הדבר הנכון. כשאנחנו מתגאים, זה כאילו שאנחנו אומרים, 'תסכימו שאני מוצלח, כדי שאוכל להרגיש טוב עם עצמי'. אדם חופשי באמת ירגיש טוב עם עצמו גם בלי לקבל אישור מאחרים.

ש: חז"ל אומרים שבצק בלתי אפוי של מצה לא יתחיל לתפוח כל עוד מעבדים אותו ולשים אותו, אבל ברגע שמניחים אותו הוא מתחיל להחמיץ ולתפוח. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה, כשאנחנו משווים את הבצק לבן האדם?
ת: כל עוד האדם ממשיך לעסוק בפעילויות חיוביות וערכיות הוא ירגיש טוב עם עצמו ולא ירגיש צורך להוריד אף אחד כדי להרגיש 'מעליו'. אבל ברגע שהוא יושב בחיבוק ידיים, אז הוא מתחיל להרגיש חסר תועלת ומתעוררים בו רגשות שליליים, עד שהדרך היחידה שלו לבנות את עצמו היא על ידי הורדת האחרים. סוד גדול בדרך לאושר הוא לעשות כל הזמן דברים חשובים!