הפרשה מספרת כיצד ניסה קורח להסית את העם למרוד בהנהגתו של משה. המעשה הזה היה מפתיע בחוצפתו, בהתחשב בכך שזה עתה הוציא משה את עם ישראל מעבדות מצרים, העביר אותם את ים סוף, והביא אותם אל הר סיני.

ובכל זאת, קורח האמין שביכולתו להביא למרד כללי נגד משה. מה היה המקור לעזות המצח המדהימה שלו?

המדרש אומר שכמה מאות שנים קודם לכן, כשכל עושרו של העולם המתורבת התרכז במצרים, נתח ניכר ממנו הגיע בסופו של דבר לידי קורח. נאמר שעושרו של קורח היה כל כך גדול, שהוא נזקק לשיירה של 300 שוורים כדי לשאת את המפתחות לבתי האוצר שלו!

היה זה העושר הגדול והעוצמה הכלכלית, כך מסבירים המפרשים, שעודדו את קורח להתריס מול מנהיגותו של משה. כסף בשפע הוא משאב נפלא. אבל כמו כל דבר אחר, ניתן לנצל אותו בדרך רעה. אדם עשיר עלול להישטף לפעמים בתחושת עוצמה, גאווה ומחשבת 'מגיע לי' – שבאות לידי ביטוי בדרכים לא ראויות. ראיתי פעם בדרן ידוע, אשר באופן מופקר נהג להרוס ולהשחית רכוש (לא רק על הבמה למול קהל) בעודו זורח מאושר בחשבו שאיכשהו, התהילה פוטרת אותו מסטנדרטים נורמאליים של התנהגות.

חז"ל אומרים שחיים של עושר הם ניסיון גדול, אולי אפילו גדול מניסיון העוני. אתגר העושר הוא להשתמש בו לטובת האנושות, ולהימנע משימוש בו ככלי לחיזוק האגו. זאת הייתה שגיאתו הפטאלית של קורח.