רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

פרשה משפחתית 2

פרשה משפחתית 2 פנחס

פנחס (במדבר כה:י-ל:א )

מאת נתנאל ספרן

סובלנות, במשמעותה החיובית המוכרת לנו, איננה סובלנות כלפי התנהגות הרסנית. פרשת השבוע הזה מספרת על פנחס, שהציל את עם ישראל ממשבר גדול מאוד בכך שנקט עמדה תקיפה, ושלא כמו רבים אחרים, סירב להפנות את ראשו ולקבל בסובלנות את העבירה ההרסנית שהתרחשה בסביבתו. כשאנחנו עומדים בתקיפות על דעתנו הצודקת, אנחנו משפרים את העולם ומגלים שאיכפת לנו.


בסיפורנו השבוע, עומדת נערה בניסיון ומתעקשת על מה שצריך.

לספוג את האש

"ואו! כל כך יפה כאן!" קראה יהודית, כשטיילו היא ועידית במסלול החורש הירוק.

"באמת מקסים. פשוט היינו עסוקות מכדי לשים לב!" ענתה חברתה. שתיהן עבדו קשה מאוד באותו שבוע, כמד"ציות בקייטנת 'כוכב הצפון'. עכשיו הן נהנו מהיום החופשי שלהן, בטיול רגלי נינוח באחד המסלולים היפים שסביב המחנה.

הבנות התיישבו על שתי אבנים גדולות ופתחו את תרמיליהן כדי להוציא את הכריכים שלקחו איתן, ואז התחילה יהודית לרחרח באוויר. "תגידי, את מריחה עשן?" היא שאלה בעצבנות.

עידית משכה בכתפיה. "אולי מישהו עושה 'על האש' באחד החניונים של הפארק. בואי נאכל."

"לא," התעקשה יהודית, "נראה לי שזה ממש קרוב. הי, תסתכלי!" היא אמרה והצביעה על חוט עשן שהיתמר לא רחוק מהן. לפני שהספיקה עידית לענות, יהודית כבר קפצה והתחילה לרוץ לכיוון העשן.

מתנשפות, הן הגיעו למקום, וגילו חבורת ילדים מהמחנה שלהן, מקבוצת כיתה ו', יושבים וצוחקים סביב מדורה קטנה שהבעירו. הילדים, שהיו אמורים להיות ב"שעת מנוחת הצהריים", הרימו את עיניהם, מופתעים מהופעתן הפתאומית של שתי המדריכות.

"אזעקת שווא, בואי נחזור לאכול", אמרה עידית בחיוך של הקלה.

אבל יהודית לא הרגישה שום הקלה. "מה זאת אומרת 'אזעקת שווא'? את יודעת בדיוק כמוני שלפי כללי הבטיחות של המחנה אסור לאף אחד להדליק אש בלי השגחה." יהודית פנתה אל קבוצת הילדים והורתה להם, "תכבו את האש – עכשיו!"

אבל הקייטנים סירבו. "תעזבי אותנו, אנחנו נזהרים", הם התווכחו.

נראה שאפילו עידית עומדת לצידם. "נו בואי יהודית, את לא מעדיפה לבלות את היום החופשי שלנו במנוחה, במקום לריב עם הילדים האלה? בואי נעמיד פנים שלא ראינו אותם וניתן להם לעשות את הכייף שלהם – ולנו את שלנו."

יהודית לא ידעה מה לעשות. אולי עידית צודקת. באמת, הרבה יותר קל להפנות את הגב וללכת, אבל מצד שני - זה יהיה חוסר אחריות. לא סתם קבעו את כלל הבטיחות הזה. אש עלולה לגרום לאסון – ומי יודע מתי זה יקרה?

"לא." היא נדה בראשה. "מצטערת. כייף או לא כייף, תלונות או לא תלונות, זה לא בסדר וזה מסוכן להשאיר את האש הזאת דולקת. אם אתם לא מכבים את האש ומשאירים אותה כבויה, אני הולכת לדווח על כולכם לרכז המחנה." היא התקרבה בנחישות למדורה, הרימה ענף גדול והתחילה לגרוף בו עפר כדי לכבות אותה.

הילדים המשיכו להתגרות בה בינתיים. הם אמרו ליהודית שהיא רעה וסתם קשוחה, שאלו למה היא לא יכולה להיות חברמנית כמו עידית וכן הלאה. עידית, מצדה, עמדה שם זועפת ומנענעת בראשה. "סתם הולך לנו היום. האם זה באמת כל כך מסוכן?" היא לחשה בחדות.

יהודית ניסתה להתעלם מכולם והמשיכה לגרוף את העפר. ההערות פגעו בה, אבל היא עשתה מה שצריך – נכון?

שרידי האש האחרונים כמעט כבו, כשפגע המקל של יהודית במשהו קשה. היא סילקה את העפר ומה שהיא גילתה שם כמעט גרם לה להתעלף. "חבר'ה! עידית! תעשו לי טובה ותבואו לראות משהו מעניין."

למרות הכעס שלהם, ומתוך סקרנות, הם התקרבו.

דלק נוזלי. דליק במיוחד! הרחק מאש. היה כתוב על תווית האזהרה האדומה. הייתה זו פחית דלק – אחת מפחיות הדלק של המחנה - שאיכשהו התכסתה בעפר וחול ונשכחה שם, ממש במקום שבו הם עשו מדורה!

עידית הסתכלה המומה, והתחילה פתאום לבכות. "וואו, איזה נס!" היא רעדה בכל גופה. "אם האש הזאת הייתה ממשיכה לבעור, כולכם הייתם עפים לירח!"

הילדים הנהנו בראשיהם בדממה, מזועזעים. ואז הפנו כולם מבטים ליהודית. הנערה שהם כינו "רעה וקשוחה" הפכה לגיבורה גדולה: היא הייתה מוכנה לספוג את האש, ולהתעקש לעשות את מה שנכון.


גילאים 3-5
ש:
מה היו הרגשות השונים של יהודית ועידית כשגילו שהילדים עברו על הכללים והדליקו מדורה?
 

ת: עידית רצתה לעזוב אותם ולא להפריע להם ליהנות מהאש, למרות שזה עלול להיות מסוכן. יהודית לא הסכימה לוותר על כללי הבטיחות, והחליטה לכבות את האש, למרות שפגעו בה בגלל זה.

ש: איך הרגישו הילדים כשגילו את מיכל הדלק מתחת למדורה שלהם?
ת: הם הרגישו אסירי תודה ליהודית שעשתה מה שצריך וכיבתה את האש, למרות שזה לא היה לה קל.

גילאים 6-9
ש:
מי לדעתכם הייתה מדריכה טובה יותר, יהודית או עידית? מדוע?
ת: למרות שאולי עידית נראתה טובה או נחמדה יותר בעיני הילדים, כשהרשתה להם לעשות מה שהם רוצים למרות הסכנה, היא באמת נהגה בחוסר אחריות. יהודית הייתה מדריכה טובה יותר. היא אמנם נהגה איתם בקשיחות, אבל היא עשתה את זה משום שרצתה את טובתם של הילדים.

ש: נניח שלא היה מיכל דלק מתחת לאש, וששום דבר רע לא היה יכול לקרות אילו המשיכה האש לבעור – האם היה מסתבר מזה שיהודית טעתה כשהכריחה את הילדים לכבות אותה?
ת: לא משנה מה קרה או לא קרה, יהודית פעלה נכון. אנחנו צריכים לעשות את הדבר הנכון בכל מצב, ולא להמר על כך שבסוף הכל יהיה בסדר גם אם לא ניזהר.

גילאים 10 ומעלה
ש:
חז"ל אומרים שעדיף להיראות טיפשים בעיני הזולת כל חיינו, מאשר לנהוג בצורה לא נכונה בעיני האלוקים אפילו לרגע אחד. מה זאת אומרת, וכיצד זה בא לידי ביטוי בסיפור?
ת: המיקוד שלנו בחיים לא צריך להיות על שבחים והערכה מבני אדם אחרים; אנחנו צריכים לפעול על פי הערכים האמיתיים שלנו, כלומר, לעשות מה שנכון בעיני האלוקים. גם אם כתוצאה מכך אנשים ילעגו לנו או יסתייגו ממעשינו, זה המחיר שאדם שמחובר לרוחניות מוכן לשלם. זה גם המחיר שיהודית החליטה לשלם, כשכיבתה את המדורה ופעלה בנחישות על פי הערכים שלה, למרות התגובה השלילית מסביבתה.

ש: האם יש הבדל בין סובלנות כלפי אנשים לבין סובלנות כלפי מעשיהם?
ת: סובלנות היא ערך חשוב. משמעותה להכיר ולקבל שה' ברא כל אדם כייחודי, עם מראה משלו, התנהגות משלו וחשיבה משלו. אבל כל זה לא אומר שאנחנו צריכים לסבול באופן פסיבי התנהגויות שליליות או הרסניות לעושיהן או לאחרים. האנושות כולה היא משפחה גדולה אחת, וה' רוצה שניקח אחריות פעילה זה על זה, אפילו אם קל יותר 'לסובב את הראש ולא לראות'.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן