המסר של חנוכה: להיות מגדלור בעידן של חושך
עלינו לזהות את השפע היורד, להכין בליבנו חנוכיה אישית לקבלו, ולהנות מזיו אורה של השכינה
"דרש מרי בר מר, מאי דכתיב כי נר מצווה ותורה אור?
תלה הכתוב המצווה בנר, מה נר זה אינו עומד לאדם אלא לשעה,
אף המצווה אינה מגינה אלא לשעה,
והתורה תלה באור, מה אור זה, מאיר לעולם,
אף תורה מאירה בעולם הזה ובעולם הבא,
שנאמר: בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה
ובשכבך תשמור עליך בעולם הבא."
(מסכת סוטה, כא).
לרבים מהעם היהודי חג החנוכה מעלה אסוציאציות של אור. לא בכדי, הלב היהודי מתקשה להישאר אדיש ומתמלא בנוסטלגיה מסורתית אל מול המראה של חנוכייה עתיקה המוכתמת בכתמי שמן משנים עברו. מה היא הנוסטלגיה המרגשת את הלב, וכיצד אנו כיום יכולים ללמוד מרגשות הלב הפנימיים אלו של חג החנוכה, לחיינו במציאות קרירה של פוסטמודרניזם ובלבול אמוני.
אם נספור את מילות התורה מראשיתה, נבחין כי המילה העשרים וחמש היא המילה אור. עוד מימי בראשית, כאשר בורא עולם העניק לבריאה את מתת האור, הוא קישר אותה למספר עשרים וחמש. היינו, יש כח ומשמעות למספר העשרים וחמישה להפצת האור. אור זה מתחדש בכל שנה ושנה בעשרים וחמשה בכסלו דוקא.
זאת ועוד. מהות האור עצמו התהווה בתאריך העשרים וחמש לחודש אלול. וכפי שמביא המהר"ל בחידושי אגדות שבת, כא, ב': "ויש לך לדעת כי ראוי היה זה שיהיה בכ"ה בכסליו, שאז יצא האור לעולם. וידוע כי ג' חדשים שהם תשרי מרחשון כסליו אור של חמה מתמעט והולך תמיד, ומן תקופת טבת ואילך הולך ומוסיף האור... אמנם האור העליון הוא אור ה' הקדים קודם תשרי, שהרי בכ"ה באלול נברא העולם, וביום ראשון אמר הקב"ה יהי אור ויהי אור, והוא אור העליון, ולפיכך התחדשות האור העליון לבא למקדש היה בכ"ה בכסליו, שזה היום מיוחד לו בפרט, והוא אור המקדש. ומזה תבין גם כן כי ראוי שיהיה הדלקת נרות חנוכה בהתחלת האור דהוא תחלת הלילה, כי חנוכה בעצמו הוא התחלת האור". אם כן, כדי להרגיש את מתיקות התחלת האור, יש לשמר את סגולותיו של העשרים וחמישה בחודש, דוקא.
ניתן גם לראות בחג החנוכה סמל עתיק של מורה דרך איתן ובלתי משתנה. דוקא בתקופה של כאוס, של "איש הישר בעיניו יעשה" יש מקום לשינוי וצמיחה. את העייפות של החיפוש הבלתי פוסק בעולם המודרני אחר אמיתות רלטביסטיות אנו יכולים לרתום לתהליך של חזרה למקורות מהם אנו, וכל הדורות שלפנינו, שואבים ושאבו כח ועוצמה.
השקפה זו ניתן ללמוד מדברי הרש"ר הירש: "נס חנוכה הוא האחרון בשורת הנסים שעשה השם לנו מאז היותנו לעם, כדי שישמשו לנו סמלים מאירים, להורות לנו הדרך בתלאות הגלות. נס זה חל בתקופת מפנה בתלדותינו, תקופה שתחילתה עמדה בסימן זהרו של הנס הזה, ואילו סופה עקב התכחשותם של אחרוני החשמונאים לרוח זו שבזכותה נתגלגל נס זה על ידי אבותיהם בטלה עצמאותנו המדינית והעם נפוץ בגולה. בעת שהשם חולל לנו את נס החנוכה עדיין היינו יושבים על אדמתנו, ויהודה היתה עדיין מדינה עצמאית. עוד בימי העליה מבבל אמר ה' אל זרובבל ואל יהושע הכהן הגדול, כי אופיה של מדינה זו לא יתבטא בעצמה צבאית ובעצמאות מדינית. אין היא אלא אבן פינה לבנין שיקום באחרית הימים. אבל בניגוד לנחיתותה המדינית והחומרית היא תתבלט בעליונותה הרוחנית, שכן רק ברוח התורה ניתן לנחול נצחונות, ואפילו ליישר הרים" (במעגלי שנה חלק א עמוד רטו).
נראה כי במאה ה -19 קשה היה לרש"ר הירש לצפות כי בתקופתנו תתכן גם עוצמה מדינית וגם עליונית רוחנית. שתיהן מהוות את האור הגנוז הניתן לכל אחד מאיתנו מכח התורה הקדושה. גם בתקופה קשה, של נסיונות הכלל והפרט שלעיתים נראים קשים ובלתי עבירים, חשוב לזכור כי בכח התורה ניתן ליישר אפילו הרים. וכמו שהשל"ה הקדוש נותן לנו מוסר לימי חג החנוכה: "יחשוב שעיקרו נתקן להלל ולהודות להשם יתברך על כי היונים חשבו לבטל תורה ומצוות, אם כן הימים הקדושים האלה ראוים ביותר להתמדת תורה מבשארי הימים, כי תלמוד תורה כנגד כולם" (עניני תפלה וקריאה בספר תורה).
המסר העולה מחג החנוכה, הוא שהאל ברחמיו הקדים רפואה למכה. בתפוצות, לא אחת עולה ההרגשה כי החושך סמיך. הבלבול אדיר. קיים בלבול בין עיקר לטפל ללא יכולת אבחנה מפוקחת, ניטראלית ואמיתית. נס החנוכה הוא סמל האור דוקא. להאיר לכל עם ישראל באשר הם, ובכל עידן שהוא את האור האמיתי. וכפי שמבטיח לנו השפת אמת, כי האור קיים. עלינו רק למצאו. "הנס דחנוכה היה באור, והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות". הקהילות מעבר לים צמאות למגדל אור אמיתי שיכוון, יטפח, יעניק תשומת לב אמיתית. מודל המשפחה שהתערער זקוק גם הוא להכוונה מחודשת ואין כמו ימי החורף הקרירים כמתאימים להתכנסות משפחתית, ישיבה סביב החנוכיה ויצירת שיח סביב אור המשפחה. אחינו שלא גרים בארץ ישראל צמאים ומשוועים לכל קרן אור שתופץ אליהם. עלינו רק לכוון להתמלא מהאור שנברא בעשרים וחמישה ולהפיצו הלאה, לאור הדורות.
כ"ה בכסליו הוא אינו רק תאריך ציון למאורע בעבר. אלא הוא טומן בתוכו את המשמעות האדירה הלאומית הרוחנית והרגשית של התאריך בו חל חג החנוכה. מועד, בו כל שנה מחדש יורד לעולם שפע רוחני של אור ונס. עלינו לזהות את השפע היורד, להכין בליבנו חנוכיה אישית לקבלו, בכל מקום בו אנו עושים את עבודת השם שלנו, ולהנות מזיו אורה של השכינה. שנזכה.
פורסם בספר "חג מציון" – ספר לציון 25 שנה לארגון "תורה מציון"
רחל זיכרמן – שליחה מזה 7 שנים בארגון "תורה מציון" מוסקבה