רשימת תפוצה

חברה ותרבות

שמע, בימים ההם בזמן הזה

ל׳ בכסלו ה׳תשפ״ב 04/12/2021 | מאת ידידיה מאיר

יונתן שחר, זאנוויל וינברגר ודוד בן ארזה. יוצרים שאתם חייבים להכיר.

חנוכה הוא בעצם ראש השנה לתרבות היהודית. לא בגלל שהוא חג ארוך וחורפי עם המון זמן להופעות ולהצגות, אלא מפני שזאת המהות שלו: בניגוד לשאר המועדים במעגל השנה, בחנוכה לא היה איום על עצם קיומנו.

שלא כמו פרעה והמן, ליוונים לא הייתה בעיה עם העובדה שיש יהודים בעולם - אלא עם העובדה שיש יהדות בעולם. המלחמה הייתה על הזהות שלנו, על האמונה, על העולם הפנימי. ובניגוד לכל הסיכויים, ניצחנו. פך השמן הטהור ניצח את כל תרבות יוון. את כל הפלייליסט של אנטיוכוס.

ומאז הכול מוסיף והולך. גם מורשת יוון מתחזקת בעולם, בצורותיה השונות. אבל גם, וזה לא מובן מאליו, האור של האמונה היהודית ממשיך להאיר בתוך החושך. אז בהזדמנות חגיגית זו, בואו נעשה כבוד לתרבות היהודית של חנוכה 2021 ,

לכמה מוזיקאים מוכשרים שבימים אלה אחראיים – כל אחד בתחומו, כל אחד בז'אנרו – ליצירה אמונית מקורית ומעוררת השראה.

ואולי מדויק יותר: בואו נעשה כבוד לעצמנו ונכיר את היצירה של האומנים האלה. כי לא כולם נמצאים בראש רשימת ההשמעות.

במי נתחיל? אולי ביונתן שחר. לכו ליוטיוב ותקשיבו ל"בורח", השיר הגאוני שהוא כתב על יונה הנביא.

סליחה, השיר שהוא כתב בהשראת יונה הנביא.

בטקסט המלווה מדגיש שחר "אין במילות השיר את היומרה לתת פירוש על דמותו הענקית של הנביא יונה, כמו על קורות חייו הסוערים. יש כאן ניסיון לפסוע בתוך הסיפור, כפי שהוא מהדהד בתוך כל אחד מאיתנו, בתקווה לעורר בנו את הצעקה העמוקה ביותר, שתגלה לנו את הפנימיות הקדושה של כל אחד ואחת מאיתנו". ועוד כותב שחר: "סיפורו המטלטל של יונה הנביא, כמשל נוקב על האיש המתנדנד בין ארץ לשמיים, בין פחד וייאוש לצעקה מבטן שאול. הרודף אחר היום־יום ונרדף על ידי השגרה, הבורח ושוכח מאין ולאן. עד המפגש המרגש במקום הכי לא צפוי, בעומק השאול, האובדן והשכחה, עם רחמי השם העמוקים ביותר". רגע, זה לא השיר עצמו, כן? זה רק הטקסט שמסביר את הרקע שלו. ואז מגיע השיר, שהוא גם קצבי וגם מרגש, גם מלודי ומתנגן וגם מורכב מוזיקלית.

שחר, שבשנים האחרונות עובד כמטפל במוזיקה ב'זולה של חצרוני', הוציא לאור רגע לפני הקורונה את אלבום הבכורה שלו, שכלל שירים שאשכרה היו אמורים להיות להיטים כמו "אל תאמין לו" (על היצר הרע) או "לילה ראשון של סליחות" ("בדרך חזרה מעדתי וקמתי אלפי פעמים / לולי הקול שלך לא הייתי יודע לאן / מלך בשדה יושב על כיסא הרחמים/ אנא חכה לי, אני כמעט מוכן // אני חייב למהר הצד השני של הגשר שרוף / גם העבר שלי כבר עלה בעשן / לו היו לי כנפיים אולי יכולתי לעוף אני רץ אליך לבית הישן"), או אפילו הקאבר המיוחד שלו לשיר "רוח" מאלבום הבכורה של קרליבך. שלא לדבר על "ויהי אור" (שאני קורא לו "הבלדה לניסים הנפח") עם הקליפ החדש והמושקע.

אז למה אתם לא מכירים את האוצר הזה? אני ממש לא רוצה לתייג את יונתן שחר כהחמצה, כי הוא באמת רק בתחילת הדרך. וחוץ מזה הדיסק יצא לאור, כאמור, בתקופת הקורונה המאתגרת. אבל מצד שני, לפני כשלוש שנים, כששמעתי את הסקיצות הראשונות שלו, הייתי בטוח שברגע שהעולם יגלה את השירים האלה הם יהיו להיטים גדולים. למה זה לא קרה?

לא יודע. דבר אחד ברור לי: זה לא בגלל שיש איזושהי בעיה עם המוצר. יש בו הכול: טקסטים טובים, לחנים מקוריים ובעיקר ביצועים נהדרים של אומן מחונן, מבריק וצנוע. רגע, אולי זאת הבעיה שלו, שהוא צנוע?

בואו נאתגר אתכם קצת. נראה אם אתם יודעים בכלל לבטא את שמו של האומן המופלא הבא: זאנוויל וינברגר.

אעזור לכם: את השם זאנוויל מבטאים כמו התבלין, זנגביל, אבל בלי הג'. נכון, כיאה לחסיד דושינסקי הוא שר בהברה חסידית פחות נגישה, אבל עזבו אתכם הברות: קול אדיר כזה לא הייתם רוצים לפספס. אז קבלו שני מראי מקום. הראשון הוא הקליפ שבו הוא שר "שערי שמיים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח" ביחד עם מקהלת מלכות ועם קהל האלפים בסיום הש"ס של 'דרשו' ביד אליהו. קודם כול, מדובר בלחן מרגש שמתאים לתקופה של עצירת גשמים, אבל כבר שמעתי את השיר הזה גם בחופות. כי הרי לא רק גשם נמצא באוצרו הטוב של הקב"ה. להערכתי הלחן העוצמתי הזה (של ר' פנחס ביכלר) יגיע גם בסופו של דבר, עם מילים כאלה או אחרות, אל בתי הכנסת. אז כדאי שתהיו בעניינים.

מראה המקום השני הוא כבר באמת לחובבי אקסטרים חסידי: היצירה "מן השמיים" שראתה אור באלבום החדש שלו. ביצוע מרהיב באורך 03:8 דקות (לא, המספרים לא התחלפו לי) למילים הפותחות של סדר שופרות בתפילת ראש השנה:

"אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עמם, מן השמיים השמעת קולך ונגלית עליהם בערפילי טוהר".

טוב, נדמה לי שכל מילה שאני כותב על השיר, על אורכו, על עומקו, על מורכבותו ועל כובדו, רק מרחיקה אתכם ממנו. ואתם צודקים. הוא באמת לא שווה לכל אוזן. אבל, מה לעשות, אני שומע אותו בלופים מאז שיצא. יש בו משהו ממכר, כמו שלא היה מעולם - וכנראה גם לא יהיה לעולם - בשיר באורך של 8:03 דקות.

האומן האחרון ברשימה זו אולי היה ראוי להיות הראשון: דוד בן ארזה. הוא כמעט לא מופיע, הוא עדיין לא הוציא אלבום ראשון, ברפרטואר המוקלט שלו יש בקושי שלושה־ארבעה שירים, אבל קשה שלא לראות את ההבטחה הגדולה.

קודם כול בטקסטים. מדובר במשורר. תראו איך הוא כותב על רגעי המעבר מששת ימי המעשה לשבת קודש (ואולי על מהמעבר מעידן הגלות לחיים של גאולה ביום שכולו שבת) "שמש בקצוות, אנשים גדלים בדרך / ארץ, חרישות / תלמים זורעים בהרס / שבר, יגיעות / אנשים מוצאים את הדרך / עצב השקיעות מתרפק / כתפי הערב". ואז מגיע הפזמון: "זה יתבהר לאט, יעלה אל מול עינינו / רגע, עוד מעט, שבת באה לקראתנו/ תכלת ולבן, לא בלתה שמלתנו / בית ומדרש נבנה את חורבותינו".

בן ארזה גדל בבית של תורה וכתיבה במקום אחד: הוא הבן של הרב יוסף בן ארזה, תלמיד חכם שכתב וערך ספרים רבים ומגוונים (מספרי הרב שטיינזלץ ועד שיעוריהם של ראשי ישיבות ליטאים), נכד של איש הספר חנוך בן ארזה ז"ל, ומצד אמו נכד של הסופרת שרה ברגמן, נין של הרב אליהו כי טוב (ספר התודעה), נצר לרב חרל"פ.

עכשיו תוסיפו לכל הייחוס הזה גם כישרון מוזיקלי (והפקה מוזיקלית מדויקת של אלי קליין ואיצי ברי) וקול מלטף וגם לב רגיש.

תשמעו באילו מילים פשוטות־גאוניות הוא מתאר בשיר קורע הלב "תישאר", את שכנו הרב ישעיהו הבר זצ"ל, שעמד בראש ארגון 'מתנת חיים' ונפטר מקורונה: "על רצפה בבית, ציור עם ילד קטן / ארון די ישן / לנשום את הרגע / להרגיע פחד מכאן // איך יש עוד זמן להחזיק הכול / לרוץ ברגל קצת שבורה / לקום כל בוקר של חיים / של מתנה".

הייתי כותב שאם מחברים את כל הנתונים היבשים יש לבן ארזה את כל הפוטנציאל להיות ישי ריבו הבא. אבל זה לא יהיה רציני מצידי ללכת על הימור מרחיק לכת כזה. כי בשביל להיות ישי ריבו צריך את הסיעתא דשמיא שיש לישי ריבו.

מתוך הטור השבועי ב"בשבע".

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

[contact-form-7 404 "לא נמצא"]

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram