איך שנכנסתי לכיתה קלטתי אותו על הריצפה. טישו שנח מיד בכניסה.

חיכיתי שמישהו יסתכל עליו וירים אותו. שהוא יפריע למישהו. אבל נראה שהוא פשוט היה שקוף עבור התלמידים..

לקראת סוף השיעור שאלתי אותם:

תגידו אם בסלון של הבית שלכם היה מונח כזה טישו, גם אז הייתם מתעלמים ממנו?"

תלמיד אחד הצביע. טיפחתי תקווה שאולי הישועה תבוא ממנו. הוא ענה לי:

"המורה, הבית הוא שלנו. הכיתה היא לא שלנו. תכל'ס מה איכפת לי ממה שהולך כאן?"

"?אז רק מה שנוגע אליך הוא מעניין וחשוב אבל מה שנוגע למישהו אחר זה לא חשוב"

"וואלה בגדול כן" ענה לי בלי להתבלבל: "קודם אני חושב על עצמי ועל מה שטוב לי ואח"כ אני חושב אם בכלל על מישהו אחר". לפחות הערכתי אותו על הכנות וזה יפה שהוא לא נסה לחרטט.

ואז שאלתי אותם מה הסיכוי שאם הייתם נוהגים בנתיבי איילון במכונית ורואים מכונית אחרת תקועה, הייתם עוצרים לה?

."האמת שלא הייתי עוצר בגלל שבטח מישהו אחר יעצור..." ענה לי תלמיד אחר

"תגידו" המשכתי לנסות: "לא נראה לכם שזה עצוב שאנחנו חיים בעולם של סוציומטים שבו כל אחד דואג לעצמו ולא מעניין אותו שום דבר אחר? איפה החמלה? איפה המחשבה על לתת לאחר?"

כשכמעט התייאשתי, שאל אותי אחד התלמידים:

?"תגיד המורה, שמעת על מיכאל בן זקרי"

אני מנסה לאמץ את המוח שלי ולבדוק אם אני זוכר מישהו כזה, השם מוכר, אבל על מה? לא, לא זכרתי, אני מודה.

אז הוא ממשיך ואומר לי: "הוא אחד האנשים הכי מדהימים שאני מכיר, גיבור אמיתי שקפץ למים בשביל להציל משפחה בדואית ובסוף טבע בעצמו".

ואז ניגש אליי תלמיד אחר עם הסמרטפון שלו והראה לי שהוא גיגל

וזה מה שהיה כתוב שם:

מיכאל בן זיקרי, בן 45 מאשדוד. בן זיקרי טבע למוות כשניסה להציל אם ושלושת ילדיה מהכפר חורה שהיו בסכנת טביעה.

קראתי עליו יותר וראיתי את הסרטון שנעשה עליו ביוטיוב ופתאום אני מעכל כמה גדול ומדהים ומיוחד צריך להיות בן אדם כזה שמוכן למסור את נפשו בשביל משפחה שהוא אפילו לא מכיר ומבלי להתייחס ללאום, לעדה ולצבע העור שלה.

אולי אם היו משווקים לנו את הישראלי היפה באותה אינטנסיביות כמו שמשווקים לנו את טיסת השוקולד, היינו מבינים איזה אנשים גדולים חיים בינינו וכמה השראה אנחנו יכולים לשאוב מהם

אז אפשר להמשיך ולחפור לתלמידים על מושגים כמו סולידריות חברתית, אכפתיות ונתינה לזולת

ואפשר פשוט לדאוג ששמו של האיש הענק הזה יונצח בכל בית ספר שמכבד את עצמו ורוצה ללמד את תלמידיו מהי אהבת אדם ואיך אפשר לממש אותה כאן, בעולם שלנו.

ובקיצור, רוצים להפוך את הילדים שלכם ל"מענטשים?" לבני אדם שאולי יסתכלו על הזולת במטרה להתחשב בהם ולעזור להם, ולא רק על עצמם ?

הצעד הראשון: תראו להם את הסרטון על מיכאל בן זקרי, האיש עם הלב הענק שנהפך במעשה אחד ששילם על כך בחייו לאגדה של נתינה וחסד.

זה גם הזכיר לי את הסיפור של נחל צפית, ואת הבחור צור אלפי שנסה להציל את חברותיו וחבריו עד שנסחף במים השוצפים ואיבד את חייו. מסתבר שיש כמה גיבורים בעמינו שכדאי לזכור אותם ולהנציח את מעשיהם..

לעילוי נשמת מיכאל בן זקרי וצור אלפי זכרונם לברכה.