16.02.2025
מאת יהודית דיקמן
שאלות קשות ניתן לשאול על השחקנים בדרמה של ההחלפה של רחל בלאה
לא תהיה שלווה ולא תבוא הגאולה, אלא אם כן שבטי ישראל יהיו מאוחדים
אולי אפשר להיפגש פנים מול פנים ולדבר? אפילו על נושאים טעונים? עם עמדות מנוגדות?
התרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע...
הישועה צמחה מתוך מעייני החסד שהביאה איתה רות, הזרה, השונה, האחרת, החסד חזר והכה שורש בישראל והביא לתיקונו.
ירושלים שטה תמיד בתוך היסטוריה וקדושה, הלכה ואגדה, אהבה ושנאה, מלחמה ושלום.
דיבורים על חירות בסיסית
האם המניעים והכוונות שמפעילים ומנחים את האדם מבפנים, מהלב, חשובים יותר, או התוצאות הסופיות, המעשים?
אף אחד לא שם לב שבעומק בעומק, מתחילה צרת השעבוד.
חוסר היכולת להתחשב באחרים, עלול להיות הרסני כלפי האדם ולהוביל להתמוטטות החברה, ממש כמו שסדום התמוטטה.
לפעמים אנחנו מתחילים להתניע, אבל בעלייה הראשונה, בחמסין הראשון, אנחנו מתיישבים בחרן. ונתקעים...
בגן עדן היו החיים בתוך מציאות מהוקצעת ומושלמת, אנחנו עכשיו נדרשים לייצר אותה בעצמנו.
על יעקב ועשו ועל הגשר המיוחד בין יום הכפורים לסוכות.
איך מילה יכולה להשיב לאחור את הגלגל שכבר הצטברו בפנימיותו כעס, צער, טינה ואכזבה כה רבים?
רק צריך רגע קטן כדי למלא את הקנקן, לעצור רגע, ולהתכונן למפגש.
תשעה באב כולו הוא יום של אי השלמה, איננו רוצים שיהפוך ליום זיכרון.
המקטר יכול לבחור להיות קורבן ומסכן. אבל הוא יכול לבחור לקום ולעשות, ליזום, לקחת אחריות ולהיות מנהיג.
תפיסת תחרות בתודעת מחסור, מעכבת אותנו מלהצליח לממש את הפוטנציאל שלנו.
לעמוד במקום או לקום ולהתחיל ללכת? התשובה לזה היא כל ההבדל.
למה ירושלים כל כך מרגשת אותנו?
השבת היא אוטופיה, אי של חופש אמיתי בחיינו.
יום השואה בתקופה שלאחר חג הפסח: תובנות לגבי תהליך עיצוב דמותנו האישית והלאומית מעבדות לחירות, משואה לגבורה.
בפרס הדהדו הרישומים של חטא מכירת יוסף, וכדי להסיר את רוע הגזירה אסתר צריכה את הגיבוי של כל העם.
לא יכול להיווצר מצב שמשהו יתוקן, על חשבונם של אחרים. אין קרבנות של מערכת.
קבלת ידע חדש מצריכה את העדינות הנפשית של פתיחות והתבטלות, המקופלת בכח השמיעה
יותר קל להיות עבד שמקבל את המנה הדלוחה אך המובטחת שלו מהאדון בסוף היום, מאשר להיות בן חורין שצריך לשאת עיניים אל השמים ולבטוח ולהאמין כל יום מחדש,שהאוכל אכן בוא יבוא.
חמש המכות הראשונות הם הסדנא ללימוד המשמעות של 'בין אדם למקום' והאחרונות של 'בין אדם לחברו
ברית אמתית יכולה להתקיים,רק כאשר כל אחד מביע נכונות לוותר על דברים שהיה רגיל אליהם.
הבכי הוא פורקן לרגשות שאי אפשר לבטא במילים.
החסדים להם אני זוכה מחייבים אותי לענווה
רק אירופה שביטלה את סמכותו של התנ"ך, הרשתה לעצמה סוף סוף לבצע את מה שהגה סבה הקדמון, עשיו.
גם אני רוצה תיבה שתגן עלי ועל אהוביי מהסער ההומה מסביב
אנחנו קמים בבוקר שאחרי אל חיי החולין והשגרה כדי לדעת טוב ורע ולחבר את הרוח אל הגשם.
חתונה ושבע ברכות, אורחים ומתנות: הכל קורה בשבוע הזה!
הסוכה המחבקת מקיפה לא רק את המחשבות, הכוונות והרצונות אלא גם את הגוף עם שלל כוחותיו.
בסוף הערב, האורות מתעמעמים בחדר הניתוח, כלי הניתוח נאספים, עכשיו מחשבים מסלול מחדש ומכינים תכנית הבראה.
אושר אמיתי נובע מהידיעה שיש לי מטרה בחיים ושאינני חיה את חיי לשווא, ושאני משתמשת בקושי כקרש קפיצה, שימנף ויצמיח אותי ואת המעגלים סביבי
על ערי מקלט, חוסר תשומת לב וחידוש הקשר.
הבסיס האמתי לקשר הוא נאמנות הדדית.
אלול קורא לי לשינוי, להיכנס למקומות שברחתי מהם, לבחון את הדברים שהתחלתי או הבטחות שהבטחתי, ולא סיימתי, ולא קיימתי.
מתוך המשבר תיווצר לידה, ובמשבר יימצא שבר, והמשבר יביא את המבשר.
3 תכונות יסוד, ההכרחיות למנהיג.
הדור החדש הנכנס לארץ הוא דור שונה: על הגבול משתנׇה גם הדרך להוביל את העם, ההכאה לא תועיל. עכשיו צריך לדבר.
הגבול בין הצד הצודק שבנקמה, ובין ההשחתה והקלקול שהיא מביאה אתה, הוא עדין ודק.
ברוחניות, אי אפשר לדלג על מדרגות וכל מדרגה צריכה להיות תוצאה של עבודה פנימית.
ללילה אחד, גם לי יש אפשרות לחזור להיות ילד שאביו מושיט לו את ידו הנטויה והחזקה, והוא נותן בו את כפו הקטנה והולך אחריו באהבה, באמון, אל המדבר.
מהי משמעות המספר ארבע בהגדה ובמצוות ארבע כוסות בפרט?
כמה רעיונות מן ההגדה.
למה להקהיל את כל העם בשביל לשמוע על המשכן והשבת?
Error: Contact form not found.
כלי נגישות