09.02.2025
בסי גרוון היא עובדת סוציאלית מוסמכת ויועצת ליחידים וזוגות. בסי עובדת גם ככתבת פרילנס שפירסמה עשרות מאמרים, והיא מתגוררת עם בעלה וילדיה בביתר עלית.
מאת בסי גרוון
קל לאהוב כשלא כועסים, כשזוכים לציות וכשיש סבלנות. אבל מה קורה כשהם מתחילים לגדול?
בהתמדה עקבית נוכל להגיע רחוק - אפילו אם נזחל כמו צב.
בכל פעם שאני שומעת אותו, לבי מתרחב. אמא שלי אתי, ואני מרגישה בטוחה.
זה ארצי. זה מופלא. זאת אמהות.
באותו ליל שבת אצל משפחת פיין, גיליתי איך הייתי רוצה שהקן שלי ייראה כשהוא כבר לא יהיה מלא בקטנטנים.
בתי הקטנה, אין ספק שהחיים השתנו מאוד מאז שהצטרפת למשפחה.
מתי הייתה הפעם האחרונה שהתחננו לאבא שיחזיר אותנו הביתה?
האם כדי שנוכל להכיר תודה על קבלת מתנה עלינו להתנסות קודם בחסרונה?
למחרת היום כיף עם בני הבכור מצאתי את עצמי שוב נופלת לאותם הבורות והתבניות שכל כך ניסיתי לעזוב. האם יום הכיף היה לחינם?
האם הייתם שמים לב לנגינת הכנר המפורסם כשאתם נורא ממהרים?
אל תסתכל בקנקן (ג'קט עור עם ניטים, קוצים ועגיל) אלא במה שבתוכו. בדרך כלל, לא כל מה שאנחנו רואים הוא מה שיש באמת.
עם ישראל נאבק על עצם קיומו, ואנחנו מוקפים צער וכאב. הכל נובע ממקור אחד.
תמיד התגאיתי במוח האנליטי, הכמעט גברי שלי. הייתי צופה קרירה ומנותקת מהחיים, לעולם לא היסטרית, כמעט תמיד בשליטה. כשנולד בני הבכור תהיתי אם אוכל לתפקד כמו שאר האימהות.
"אבל אין כאן שום אינטראקציה, שום נתינה וקבלה", מחיתי. "זה לא עניין של לתת ולקבל," באה התשובה החכמה, "כשזה מגיע לילדים, זה עניין של לתת ולתת."
Error: Contact form not found.
כלי נגישות