28.04.2025
יעל מרמלשטיין, בעלת תואר שני בחינוך יהודי ומלמדת במוסד על-תיכוני בישראל. היא כותבת בקביעות לילדים ומבוגרים. יעל מתגוררת בביתר עילית עם בעלה וילדיה.
מאת יעל מרמלשטיין
אם רק היינו מצליחים לחשוב על הטווח הארוך...
אם הצלחתי לתקן אופניים, מי יודע מה עוד אני מסוגלת ופחדתי עד עכשיו לעשות.
אמא שלי "לא עושה ג'ט לג", ובראש השנה הזה אני מגלה שאני לא חייבת לעשות המון דברים שליליים.
סיפור אמיתי שקרה לנו, שכולל נעליים חדשות, דמעות של נער מתבגר ושני ישראלים יפים.
נמצאנו בשני קטבים מנוגדים: חייה עמדו להסתיים ושלי, להתחיל.
אתם לא מבינים מה קורה כאן. בבקשה אל תשפטו אותי על בסיס רגעי החולשה שלי.
ארבעה שיעורים יקרים שלימד אותי בני בן החמש.
אפשר ללמוד הרבה על החיים מפרי הפלא האפריקאי שממתיק כל דבר חמוץ שבא בעקבותיו.
מה לעשות במקרה של התקפה אווירית או מקרי חירום אחרים בבית, ואיך זה קשור להתפתחות הרוחנית שלנו.
מסרים רוחניים מקיפים אותנו מכל עבר; כל שעלינו לעשות הוא להושיט יד ולקטוף אותם מהעץ.
יום כיפור מאפשר לנו למחוק את "דואר הזבל" שהגיע לנשמה.
איכשהו ימי ההולדת שלי הפכו לימים בהם הבנתי שלא אגשים את כל שאיפות חיי.
הכל היה פשוט מושלם. קיבלנו דירה מודרנית ומבהיקה, שטיחים שהרגל היחפה טובעת בהם ומיטות רחבות ומצעים אווריריים. זו היתה אמורה להיות שבת מפנקת ומופלאה, אילו רק...
כשא-לוהים עושה לנו נס, מה אנחנו צריכים לעשות בתמורה? סיפור הנס האישי של ארי פולד במלחמת לבנון השנייה ממשיך לעצב את חייו גם היום.
דוקי יכלה להשתעשע עם תשע הנשמות שלה; לנו יש רק אחת.
יש רגעים בחיינו, שבהם אנו זוכים להבחין בהבזק של הכוחות החבויים בתוכנו.
אני חייבת לאהוב את התינוק הזה! אמרתי לעצמי. זה ברור מאליו, לא?
רגשות סותרים גאו בי. כן, אני יודעת שהכל לטובה, ושהניסיון הזה נוצר במיוחד בשבילי, אבל לא רק שלא מצאתי מרגוע אלא עברתי לעולם שכולו מרירות.
כעולים שבחרו לגור במדינת ישראל, באנו לקחת חלק בגאווה הלאומית שלנו, כמו גם בכאבו העז של העם היהודי.
Error: Contact form not found.
כלי נגישות
