הייתי קרובה כל כך לאבד את חיי כדי שאלמד ואוכל להעריך אותם יותר. אך לא חייבים להגיע עד שערי מוות כדי ללמוד זאת, בשבעת ימי חג הסוכות, אנחנו עוזבים את הרכוש החומרי שבבית ולומדים על ערך החיים האמיתי.
פתאום, דווקא בראשית הסתיו, אנחנו בונים סוכות עץ, מקשטים אותן ומייפים אותן, אוכלים בהן (עטופים במעילים), ישנים בהם (עם שמיכת פוך עבה), ולאחר שבעה ימים בדיוק, חוזרים הביתה. למה?!
