כשאלי ביר היה בן שש, הוא היה עד ראיה לפיגוע באוטובוס בדרכו הביתה מבית הספר. האוטובוס בער, רבים נהרגו ונפצעו, והזיכרון הכואב שנחרט בליבו הוא גבר מבוגר שצעק והתחנן לעזרה, אבל כילד קטן וחסר אונים הוא פשוט ברח.

9 שנים אחר כך, אלי השתתף בקורס עזרה ראשונה והתנדב באמבולנס של מד"א. בשנתיים בהן אלי התנדב במד"א הוא עזר אמנם לאנשים רבים, אבל דווקא במקרים הקשים ביותר – תאונות דרכים, התקפי לב, חנק – הוא לא היה יכול לעזור. עד שהאמבולנס היה מצליח לפלס את דרכו בתנועה הירושלמית הצפופה אל זירת האירוע, החולה היה מאבד את חייו.

האירוע שזעזע אותו ביותר היה מקרה של ילד בן 7 שנחנק מנקניקיה. האמבולנס הגיע אליו רק 20 דקות לאחר הקריאה, ובעקבותיו זינק למקום גם שכן רופא ששמע את הסירנה – וקבע את מותו של הילד. אלי בן ה-17 הבין שאילו הרופא הזה היה יודע מה קורה ברחוב לידו, הוא היה יכול להציל את הילד.

יחד עם 15 מחבריו החובשים, הם החליטו לספק רשת הגנה לשכונה שלהם, להיות אלה שירוצו במהירות לכל אירוע קרוב, ויספקו טיפול ראשוני לפני האמבולנס. במד"א לא התייחסו אל חבורת הנערים יותר מידי ברצינות – אחרי הכל את חסמבה מישהו כבר המציא לפניהם.

בחוצפה ישראלית בריאה, אלי קנה כבר למחרת שני מכשירי קשר, והקשיב בתורנות עם חבריו לשדרים של מד"א.

יום אחר כך הוא שמע קריאת עזרה לגבר בן 70 שנפגע בתאונת דרכים, ברחוב הסמוך. אלי רץ אליו ברגל, בלי שום ציוד רפואי, ובעזרת הכיפה שלו חסם את הדימום החמור מצווארו של האיש. כשהאמבולנס הגיע למקום, 15 דקות אחר כך – הרבה יותר מידי מאוחר לפצוע אלמלא פעולת ההצלה הראשונית – הוא עוד היה בחיים. יומיים אחר כך, אלי הלך לבקר אותו והגבר חיבק אותו והודה לו בבכי. ברגע זה הבשילה בליבו של אלי ההבנה שזוהי משימת חייו.

שנתיים לאחר הקמת הארגון התקשר אל אליו ערבי ממזרח ירושלים, מוחמד עסלי שמו, וביקש להרחיב את המיזם למזרח ירושלים. אלי הסכים, מתנדבים ערביים הוכשרו, והיום כולם מצילים את כולם בלי קשר לדת או מוצא. סגירת מעגל מדהימה התרחשה שנים אחר כך, כשאביו של אלי לקה בליבו וערבי מוסלמי, אחד ממשתתפי הקורס הראשון במזרח ירושלים, היה בין הראשונים שהגיעו להצלתו.

1221

היום, 22 שנים לאחר הקמתו, ארגון איחוד הצלה כולל אלפי מתנדבים יהודים וערבים בארץ - אזרחים שעברו קורס חובשים, רופאים ואנשי צוות רפואי. כולם מוכנים לקפוץ לאירוע בכל שעה ביממה. בעוד האמבולנס צופר את דרכו בתנועה הכבדה, חברי הצלה הפזורים בכל מקום מגיעים לאירוע תוך פחות משלוש דקות, ופותחים בפעולות מצילות חיים.

בחיוג למספר 1221 נרשמת קריאת העזרה, ומועברת גם למד"א. באותה מידה, גם קריאות שמועברות לשירותי האמבולנסים השונים בארץ מועברות לאיחוד-הצלה.

אחת ההמצאות של הארגון היא ה"אופנולנס" – אופנוע מצויד בציוד חירום שמסוגל לעשות את דרכו במהירות, בין כלי רכב ועל מדרכות, מכל מקום לכל מקום. המצאה אחרת היא אפליקציית GPS ייחודית שמאתרת את עשרת חברי איחוד הצלה שנמצאים הכי קרוב לאירוע, מזניקה אותם ומכוונת אותם בדרך המהירה והקצרה ביותר לזירה.

סניפים של הצלה נפתחו במדינות שונות בעולם, לרוב בקהילות היהודיות. בעקבות שיחה ב-TED, הגיעו אל אלי אלפי תגובות משישים מדינות שונות בעולם (!) וביניהן אפילו מייל אחד מאירן. רבים התלהבו מהרעיון הפשוט מחד וגאוני מאידך, ורוצים להעתיק אותו אליהם.

בראיון לערוץ עשר סיפר אלי ביר על ילדה בת שנה וחצי שנחנקה ממזון בראש השנה האחרון, האם גילתה את ביתה שוכבת על הרצפה, כחולה כולה. אחד ממתנדבי אחוד-הצלה התפלל בבית כנסת סמוך. עם קבלת הקריאה הוא זינק על האופנולנס והגיע במהירות לבית. הוא ביצע פעולות החייאה, ותוך שש דקות הצליח להחזיר לפעוטה דופק ונשימה. כשהאמבולנס הגיע, הילדה פונתה לבית החולים עם נשימה ודופק, ואפילו בוכה. כבר למחרת האם והבת שוחררו לביתן!

סיפורים כאלה נותנים לאלי את הכוח להמשיך הלאה. ואם תשאלו מה השאיפה שלו היום – התשובה היא 'שכל אזרח שני בארץ יעבור הכשרה מתאימה ויוכל להציל חיים'.

להצטרפות: www.1221.org.il

איך הצליח בחור צעיר, עם קצת חוצפה והרבה עקשנות, לבנות מפעל הצלה אדיר.