Warning: file_get_contents(fake/images.json): failed to open stream: No such file or directory in /home/720693.cloudwaysapps.com/pmzphhrzcj/public_html/wp-content/plugins/oxygen/component-framework/components/classes/code-block.class.php(133) : eval()'d code on line 279

Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/720693.cloudwaysapps.com/pmzphhrzcj/public_html/wp-content/plugins/oxygen/component-framework/components/classes/code-block.class.php(133) : eval()'d code on line 284

Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/720693.cloudwaysapps.com/pmzphhrzcj/public_html/wp-content/plugins/oxygen/component-framework/components/classes/code-block.class.php(133) : eval()'d code on line 284

לפעמים מאורע יוצא דופן נותן הזדמנות לעצור ולחשוב

"חשבון נפש" – זהו צמד מילים מאד 'כבדות'.

זה אומר לבדוק את עצמי, אולי בכל אופן טעיתי? אולי, למרות כל המאמצים שלי לראות את האמת כפי שהיא, נכנעתי באיזשהו שלב לטבע האנושי הנוטה להיות משוחד, ופשוט... טעיתי?

אנשים אינם נוטים לעשות חשבון נפש. זה לא נעים להיווכח בטעות. צריך מנה גדושה של ענוה כדי להיות בכלל מוכנים לכזו אפשרות, ומנה כזו היא די יקרת המציאות.
 

לפעמים, יש איזה מאורע פתאומי, שצובע את כל המציאות בצבע אחר.

ניתן דוגמא לדבר, מהתורה עצמה.יצחק אבינו אוהב היה את עשו, יותר מיעקב. ולכן, את הברכות הוא רצה לתת לעשו. כמובן שיש בזה עומק גדול, הוא ידע שרק אחד מבניו יהיה הממשיך של מורשת אברהם אבינו שממנו יצא עם השם, והוא חשב שאותו הבן הוא עשיו, ולכן לו מגיעות הברכות. ולכן הוא עשה את כל ההשתדלות כדי לתת לעשיו את הברכות. אבל, הסוף ידוע: רצף ארועים גרם לכך שדווקא יעקב הוא זה שקיבל את הברכות.ומאחר וכך קרה, יצחק קיבל את הדין: "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד...". מה תוכן החרדה? פתאום הוא תפס, שכל הכיוון שלו היה מוטעה! משך עשרות שנים, הוא העדיף את הבן ה'לא נכון'. אם משמים סיבבו שיעקב הוא זה שיקבל את הברכות, כנראה שהוא הבן הראוי. עשרות השנים שעד אז היו, כולן... בטעות!

יצחק אבינו בבת אחת משנה את הכל. כי אך ורק האמת בלבד היתה לנגד עיניו, ולכן הוא הכריז על יעקב ואמר: "גם ברוך יהיה!!".
 

בעולם שלנו דברים כאלה פחות מצויים. וממילא, גם אין כל כך מצב של שינוי כיוון. הנטיה הטבעית של כל אדם לראות בארועים הצדקה לתפיסת עולמו. מאד נדיר שיקום מישהו ויגיד "טעיתי – צריך לשנות כיוון". כנראה שבשביל זה צריך לחיות בעולם שהוא שחור או לבן, ובעולמנו יש כידוע גם הרבה מצבי ביניים עם גוונים שונים.

אבל אולי יש עכשיו מצב ייחודי?

"צוק איתן" קרוי 'מבצע', אבל באמת שזה הרבה יותר ממבצע, זו ממש 'מלחמה'. עם פצועים, הרוגים, ועם שלם פגוע. אולי זה זמן מתאים לחשבון נפש?

- רגע, על מה?

אגיד לכם את אשר בלבבי (וכולכם מוזמנים להגיב ולומר את אשר בלבבכם. תרשו לי להתחיל).

יש במדינה שלנו ציבור שלם שמרגיש נרדף. לא רק 'מרגיש' נרדף, הוא באמת נרדף. בכל פרמטר. השלטון מתנכל לו בכל דרך אפשרית, וזו עובדה 'יבשה' [האם זה בצדק או לא? התשובה תהיה תלויה, כמובן, בהשקפת העולם של הנשאל. אבל הגדרתו כציבור 'נרדף' היא עובדה שאין מה להתווכח עליה, כי היא כה ברורה].

אנחנו גם יודעים שבמקומות רבים נאמר כמה רבה הזכות שיש בתמיכה בציבור הנרדף הזה, וכמה גדול החטא שיש בפגיעה בו. אלה דברים מפורסמים וידועים, כל יודע ספר יוכל לצטט מקורות רבים על הנושא.

אז אולי מלחמה כפי שחווינו ב"צוק איתן" היא זמן לחשבון נפש? לחשוב: "מה זאת עשה אלוקים לנו"? לשאול, אולי יש כאן ביטוי לחטא ציבורי, ולכן גם יש צורך בשינוי כיוון?

אין זמן יותר טוב ומתאים מעכשיו, כדי לפחות לתהות, לעורר, לשאול את השאלות.

אינני מצפה לשינויים של ממש, כי זה באמת מוגזם. זה מצריך כוחות נפש שאינם מצויים.

אבל, לפחות, אפשר לעורר את השאלות?