סביבוני החנוכה הם הרבה מעבר למשחק ילדים.

הסביבון הוא פריט חנוכה בל ייעדר בכל בית יהודי ברחבי העולם. אולי לא ידעתם, אבל הצעצוע הפשוט הזה, נושא בחובו רעיונות רוחניים עמוקים והיסטוריה מרתקת. בואו להחכים ולקרוא שמונה עובדות לא ידועות על סביבונים.

"ספינר" של פעם

אז מה הקשר בין הסביבון וחג החנוכה?

הסבר רווח אחד הוא, שהילדים היהודים בימי אנטיוכוס הרשע, השתמשו בסביבון כדי ללמוד תורה, על אף הגזירות שאסרו על כך.

קצת היסטוריה. בשנת 175 לפנה"ס, המלך אנטיוכוס אפיפנס, קיבל לידיו את השליטה על אזור סוריה, לבנון וישראל של ימינו, וגזר גזירות קשות מאוד כנגד הדת היהודית. שמירת השבת והחגים נאסרה, נכפתה על העם אכילת אוכל לא כשר ועבודת אלילים, וכן לימוד או הוראת התורה - הוצאו אל מחוץ לחוק.

אולם, לימוד התורה לא פסק, אלא ירד למחתרת. למרות הגזירות הקשות, מורים ותלמידים המשיכו להפגש יחד בהיחבא, במטרה ללמוד וללמד, ובידיעה ברורה שאם ייתפסו - גורלם למיתה.

כאן נכנס לתמונה הסביבון. התלמידים שמרו בכיסם צעצוע הדומה לסביבון, וכאשר חיילים יווניים פשטו על בתי הספר הסודיים הללו, היו הילדים מוציאים את הצעצוע מבעוד מועד, ומסבירים לחיילים שסך הכל התקבצו יחד כדי לשחק. תחבולה מחוכמת זו, אפשרה להם להמשיך בלימוד התורה.

מיוון העתיקה לאירופה המודרנית

נראה, כי צעצועים הדומים לסביבונים המוכרים לנו כיום, היו נפוצים מאד במזרח הקדום. בדומה לקובייה המספרית המודרנית, כל אחת מן הפאות סימלה משהו אחר, ועל כן, היה זה צעצוע מושלם לצרכי הימורים.

הבבלים העתיקים היו משתמשים בקוביות הדומות לסביבונים להימורים, כאשר ציורים של אלילים שונים סימלו את הניצחון או ההפסד.

אישה מבוגרת אחת שגדלה במצרים, סיפרה לי, שבקהילתה הייתה מסורת ארוכת דורות, של שימוש בעצמות בעלי חיים ליצירת סביבונים וכלי הימורים דומים.

ישנם היסטוריונים הסבורים, כי חיילים רומאים הם שהביאו צעצועים מסתובבים אלו מהמזרח התיכון לבריטניה. בבריטניה, זכו המשחקים לפופולריות עצומה, ובימי הביניים, ילדים ומבוגרים כאחד, נהגו לשחק משחקי הימורים בצעצועים דמויי סביבון.

בהתאם למוצאו הרומי של הצעצוע, על ארבע פאותיו, היו חקוקות האותיות A ,D ,N ו-T, שסימלו מילים לטיניות:

Aufer ("קח" מטבע מהערמה).

Depone ("שים" מטבע בערמה).

Nihil ("כלום" – אל תעשה כלום בתור הזה).

ו-Totum ("הכל" – זכית בכל המטבעות בערמה).

מהר מאוד קיבל המשחק את השם "טיטוֹטוּם", שיבוש של המילה הלטינית Totum, שכאמור, הייתה התוצאה הטובה ביותר של המשחק.

באנגליה ובאירלנד של המאה ה־19, האותיות על הפאות של הטיטוטום היו, בדרך כלל, באנגלית:

P (Put - "שים מטבע בערמה").

H (Half - "קח חצי מהערמה").

N (Nothing - "כלום").

ו-T (Take - "קח הכל").

המשחק התפשט גם לאזורים דוברי גרמנית באירופה, והותאם לשפה הגרמנית. שמו הגרמני היה "טורל" או "טרונדל", שפירושו "גלגול" או "סיבוב" בגרמנית. עם הזמן, הפך המשחק לפופולרי גם אצל יהודים דוברי יידיש בארצות מרכז ומזרח אירופה, ואצלם, בעקבות השוני בהגייה, קיבל את השם "דריידל".

נראה, כי הזמנים הפופולריים ביותר של המשחק, היו בסביבות חג המולד, וכי גם היהודים נהגו לשחק בדריידל, בעיקר בתקופת אמצע החורף. עם זאת, היהודים "גיירו" את המשחק, והחליפו את האותיות הגרמניות ב-נ', ג', ה', ו-ש', שמשמעתו "נס גדול היה שם", רמז לנס החנוכה.

המשמעות העמוקה של האותיות

אולם, לאותיות הללו יש רובד עמוק יותר מ"נס גדול היה שם". האדמו"ר החסידי רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (1843-1783), מחבר הספר "בני יששכר", מציין כי ארבעת אותיות הסביבון, מקבילות לארבע מלכויות עתיקות שניסו להרוס את העם היהודי וכשלו.

נ - מסמלת את נבוכדנצר, המלך הבבלי שהחריב את בית המקדש הראשון.

ג - היא גוג, כלומר יוון, שניסתה לכלות את הדת היהודית בימי החנוכה.

ה - היא המן הרשע, שגרר אחריו את מלכות פרס, בניסיון להשמיד את העם היהודי בפורים.

ש - היא שעיר, כלומר רומא, אימפריה שהחריבה את בית המקדש השני, ושלחה את עם ישראל לגלות של כמעט אלפיים שנה.

ה"בני יששכר" רואה באותיות שעל הסביבון גם סמלים לכוחותיו הפנימיים של האדם:

נ - היא הנפש.

ג - היא הגוף.

ש - היא השכל.

ה - היא הכל, שכן שלוש האותיות האחרות יחדיו מרכיבות את האדם השלם.

ארבעת חלקי האדם הללו - מקבילים לארבעת המלכויות שניסו להשמידנו:

הבבלים הרסו את המקדש ושבו אלפי שבויים, כלומר תקפו את הגוף היהודי.

הפרסים ניסו לפתות את היהודים בעושר ותענוגות, על כן הייתה זו מתקפה על הנפש היהודית.

היוונים הוציאו מתוכם תורות פילוסופיות שסותרות את היהדות, וביקשו "ליוון" את היהודים, על כן הייתה זו מתקפה על השכל היהודי.

לבסוף, הגיעו הרומאים, וניסו להכות בעם היהודי בכל אחד מן המישורים הללו, כלומר מתקפה "על הכל".

אותיות הסביבון מזכירות לנו את הפעמים הרבות בהן העם היהודי עמד בפני סכנה קיומית.

גימטרייה - פלאים מספריים

אם נחבר יחדיו את כל אותיות הסביבון, נקבל ערך גימטרייה מספרי של 358 - ערך הזהה לשתי מילים: "נחש" (358), שהוא סמל הרע, ומצד שני "משיח" (358), שהוא סמל הטוב.

הסביבון מזכיר לנו, בעת ובעונה אחת, את נקודת השפל העמוקה ביותר של המין האנושי, ואת נקודת השיא הגבוהה ביותר שלו. זאת כדי ללמדנו, שגורל העולם נמצא בידינו (תרתי משמע), והמעשים שלנו יכולים, מצד אחד, להוריד את העולם בדרגתו הרוחנית, ומצד שני, להעלותו, ולהביא גאולה לעולם.

המילה "משיח" גם מזכירה לנו, שלא משנה כמה מצבו של העם היהודי נראה קשה, "לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".

הסביבון הישראלי

יהודי מזרח אירופה, שבאו לארץ בימי העלייה הראשונה (שנות ה־80 של המאה ה־19), הביאו עימם את "הדריידל", וכאן הוא זכה לשמו המוכר, "סביבון", מלשון מסתובב. לא לגמרי ברור לזכותו של מי עלינו לזקוף את החידוש הלשוני הזה. הסופר דוד ישעיהו זילברבוש (1936-1851), טען כי הוא המציא את המילה, אולם יש הטוענים, שאיתמר בן אב"י, הילד הראשון שגדל בבית דובר עברית מודרנית, הוא שחידש אותה כשהיה בן חמש בלבד.

מלבד השם החדש, הסביבונים בארץ זכו לתפנית נוספת – האות ש' של "שם", התחלפה באות פ' - "פה".

עופרת יצוקה?

הסביבונים נעשו מכל חומר הבא ליד, אולם, כסף ועץ היו החומרים המקובלים יותר.

החת"ם סופר (1839-1762), הסביר פעם, שהוא משחק עם ילדיו דווקא בסביבון מכסף, משום "הידור מצווה". כלומר, קיום המצוות והמנהגים באופן היפה ביותר.

לעומתו, הרב צבי אלימלך שפירא, סבר כי הסביבון המשובח ביותר הוא דווקא מעץ. ראייה לדבר הוא מביא מנבואת יחזקאל, המספרת, שכאשר יחזרו עשרת השבטים האבודים לארץ ישראל, ייכתבו שמותם דווקא על לוח עץ (יחזקאל ל"ז, טז-כח). נבואה זו היא הפטרת פרשת ויגש, שכמעט תמיד חלה בחנוכה.

הגמר הגדול: סביבונים מול רעשנים

הרב שפירא גם משווה בין סביבוני חנוכה ורעשני פורים. בכל אחד מצעצועים אלו ישנו רובד סמלי עשיר. בפורים היד שלנו נמצאת מתחת לחפץ עצמו, שזהו שיקוף של נס פורים, שבו אלוהים פעל בהסתר ושמו נעדר לגמרי מן המגילה.

בחנוכה, לעומת זאת, אנו מסובבים את הסביבון מלמעלה, בידינו הגלויה - סמל לאופי הניסי הגלוי של החג.

כיצד משחקים בסביבון?

אז אחרי כל הדיבורים הגיע הזמן למעשים: איך משחקים בסביבון?

משתתפים: 2-אינסוף, כמה שיותר יותר טוב.

ציוד: סביבון ומטבעות שוקולד/ סוכריות/ אסימוני פרס.

כל אחד מהמשתתפים מניח מטבע שוקולד באמצע. זוהי הערמה. כעת, כל אחד בתורו מסובב את הסביבון.

אם הסביבון נופל על נ' - לא קורה דבר.

אם הסביבון נופל על ג' - המשתתף זוכה בכל הערמה, ועל כל משתתף להניח מטבע חדש.

אם הסביבון נופל על ה' - המשתתף לוקח חצי מהמטבעות בערמה.

אם הוא נופל על פ' (או ש') - המשתתף מוסיף עוד מטבע לערמה.

הדבר החשוב ביותר הוא להנות, ולזכור שאנו חוליה נוספת במסורת עמוקה וארוכת שנים.