לצד סיפורי הניסים הרבים והבלתי נתפסים מתוך התופת הנוראה, ישנו אחד מרגש במיוחד, של ליאל לוי, צעירה שבילתה במסיבה ברעים.

ליאל מספרת, שבשעה 6:30 בבוקר ישבה ברכבה יחד עם חברתה, כשהן שומעות את היירוטים ממש מעל ראשן. היה כאוס מוחלט וכולם הבינו שמשהו גדול קורה, אך עדיין לא הבינו את גודל האירוע. ליאל וחברתה רצו לברוח, אך עקב הבהלה מהכאוס, נוצר פקק, ולאחר שחלפה כמעט שעה, הבינו שיש חדירת מחבלים. לפתע, החלו לשמוע צרור יריות בלתי פוסק מכיוון המסיבה. זה היה מצמרר ומקפיא. לא חלף זמן רב, והמחבלים החלו להתקדם מאזור המסיבה לכיוון הפקק, ולירות על הרכבים כמו ברווזים במטווח. צעירה נוספת שהיתה בפקק רצה לעבר רכבה של ליאל, וביקשה שתזעיק את המשטרה, משום שירו בחברתה. תוך שהן מדברות, החלו המחבלים לירות גם על רכבה של ליאל. הן יצאו כולן מצידו השני של הרכב, מבוהלות עד אימה, תוך שהן משאירות את הרכב מונע, ובורחות לאחד השדות באזור. תוך שהן רצות במהירות שיא, הן שומעות אנשים נורים, צווחים ונופלים, אך לא מעזות לסובב את הראש לאחור, וממשיכות לברוח בכל הכוח.

לאחר ריצה של מספר דקות מצאו שיח והתחבאו מאחוריו יחד עם עוד 6 אנשים. בינתיים נשמעו יריות ברקע, ואחד החברים, מצידו השני של השדה, הורה להם להמשיך לברוח, שכן המחבלים בדרכם אליהם. הם יצאו מהמחבוא, הביטו לאחור, וראו את המחבלים ממתינים להם, כשהם מכוונים אליהם את הנשקים ויורים ללא הפסקה. הם רצו בטירוף והיסטריה, כשהם מבינים שאין סיכוי לצאת מהמטווח הזה בחיים. תוך כדי ריצה, לפתע גילו בור. הם קפצו לתוכו והתחבאו בו. המחבלים, שהיו מעט רחוקים, החליטו שלא לחפשם ופנו לאחור. לאחר שהיריות פסקו, והם הבינו שהסכנה חלפה, יצאו מן הבור והמשיכו לברוח.

תוך כדי מנוסה, ראו שעוד רבים מתחבאים בשדה, ביניהם גם בת דודתה של ליאל. הם התאחדו וברחו יחדיו. בעודם רצים, שמעו שוב צרור יריות, והחלו להתפצל כל אחד לכיוון אחר. בשלב זה נפרדה ליאל גם מחברתה וגם מבת דודתה. לאחר ריצה שנמשכה דקות ארוכות הגיעה לשדה כלשהו, וראתה מרחוק את בת דודתה נכנסת לאחת החממות שהיתה באזור. בהמשך הצליחה לאתר את חברתה יחד עם חברות נוספות, כשהן מנסות להזעיק עזרה, אך לא מצליחות משום שקרסו הקווים.

פתאום שמעו רכב מתקרב. הן היו בטוחות שהפעם הגיע הסוף, אך להפתעתן שמעו קול בעברית "בואו מהר". הן רצו לכיוון הרכב, נכנסו וישבו אחת על השניה. תוך שהרכב דוהר במהירות מטורפת, הבינו שהנהג הוא רמי שני, עיתונאי של גל"צ. רמי שהה באזור כדי ללוות רוכבי אופניים סמוך לנחל הבשור, וברגע שקלט את גודל האירוע (עד כמה שניתן היה לקלוט באותם רגעים), החל לחלץ את כל מי שרק היה יכול. תחת אש כבדה, וסיכון חיים אדיר, כשהוא הולך וחוזר שוב ושוב, הצליח לחלץ כ-30 איש(!). הוא הוריד אותן בצומת רעים, ומשם עלו על רכבים אחרים עד שהגיעו לצאלים.

משך כל הזמן הזה ליאל לא ידעה מה עלה בגורלה של בת דודתה. דודתה (אמה של בת הדודה) התקשרה אליה שוב ושוב, אך ליאל חששה לענות, שכן לא ידעה אם בת דודתה נותרה בין החיים. לאחר מספר דקות שנדמו כנצח, בת הדודה התקשרה אליה ואמרה שהצליחה לברוח למושב פטיש. הן התאחדו ושבו חזרה הביתה.

אך כאן לא מסתיים הסיפור. מסתבר, שבעוד ליאל וחברתה עזבו את הרכב מונע וברחו, אחד הצעירים במסיבה, שלא הצליח לברוח, ראה את הרכב המונע, נכנס לתוכו במהירות, אסף איתו עוד 8 צעירים, וברח מהמקום תחת ירי כבד. לאחר מספר שעות, כשהגיע למרכז, התקשר אליה והחזיר את הרכב.

את נס ההצלה - שעמדה מול המוות שוב ושוב, וניצלה, ליאל מתארת כ"השגחה פרטית אלוהית".