סודי בהחלט - מה צופן בחובו העתיד
העולם הפכפך, כל כך משתנה. ואני אובדת עצות, במה ניתן להיאחז היום שיהיה נכון וקיים ומציאותי גם מחר?
אנשים עם חזון והבנה עמוקה בשינויים שזחלו בהתמדה למשק הישראלי בשנותיה הראשונות של המדינה הצעירה, ניסו בראייה עתידית מפוקחת ונבונה לחזות את עולם התעסוקה של המחר.
ההמלצה שלהם היתה חד משמעית "מי שרוצה פרנסה מובטחת, יציבה, מבוססת ונצרכת- שיבחר לו את מקצוע החלבנות. חלבן זה מקצוע עם עתיד, אנשים תמיד יצטרכו חלב".
מאד חכם.
אני חיה כיום בעתיד אותו ניסו הם לחזות. אליו ניסו הם להתכונן ולהיערך. מכירה סביבי המון צרכני חלב, אבל יודעת בברור שתפקיד החלבן לא ממש רלוונטי.
זאת היתה החלטה מאד נכונה בזמנו. אבל חד משמעית שהיא לא מתאימה לימינו כיום.
לפני 15 שנה סגרו מנהלי החברה את הסניף שבו עבדנו בעלי ואני – כך סיפרה לי מישהי, היינו צריכים להתחיל קריירה חדשה ועמדנו בפני ההחלטה לבחירת התעסוקה העתידית שלנו. לאחר שראינו בעינינו כיצד גם החברה הגדולה והמוצלחת שבה עבדנו, יכולה להצטמצם ואפילו להיסגר, בעלי החליט לעשות הסבה מקצועית לנהג אוטובוס. השיקול שלו היה מאד הגיוני- גם אם חברות ומפעלים גדולים יקומו וייסגרו, יתפתחו או יקרסו - את התחבורה הציבורית לא יסגרו.
זאת היתה החלטה מאד מובנת ומפוקחת.
אני חיה כיום באותו עתיד שמפני תוצאותיו הלא ידועות הם ניסו להתגונן, שלשינויים שיחולו בו הם הכינו את עצמם. התחבורה הציבורית עודנה קיימת, ונכון לכתיבת שורות אלו היא אפילו פעילה באופן מסוים. אבל לאור השנה האחרונה, כבר אינני בטוחה שתפקיד הנהג ימשיך להיות ריווחי ופעיל בתפקיד מלא או שמא רק למחצה לשליש ולרביע במקרה הטוב...
כל כך נכון מה שהבינו אז, אבל המסקנה ההיא כבר לא במלוא תוקפה כיום והרבה פחות מבטיחה, ומה שנראה היה בנין מוצק וחוף מבטחים הופך למול עיננו ברבות הימים למשענת קנה רצוץ ומוחלש.
אני מדפדפת בטקסטים שכתבתי בעבר הלא רחוק, ובזמנים מוקדמים יותר. אני עוברת על מה שכתבתי בתקופה האחרונה ממש. כל כך הרבה מלל, כל כך הרבה תובנות, מסקנות, הבנות, החלטות והמלצות.
כל כך רלוונטי ליום שבו הם נכתבו.
אבל מאז, כל כך הרבה דברים השתנו. צדדים נוספים נחשפו ושפכו אור שונה המייצר תמונת מציאות אחרת לחלוטין.
וכל מה שהיה נכון ורלוונטי לאותו היום -כבר פחות רלוונטי לעכשיו.
נכון היתה קורונה, אבל כבר יש חיסון. נכון היה סגר, אבל פתחו אותו. נכון פתחו את הסגר, אבל סגרו מחדש. נכון היו בחירות אבל קמה ממשלה, נכון- קמה ממשלה אבל היא גם התפזרה...
הכל היה נכון אז, ולא מתאים לעכשיו בכלל...
כל הפרסומות סביבי מלמדות אותי שהעתיד נמצא בדיגיטל וברשתות החברתיות. כולם שם ושם קורה הכל. אם אתה לא שם אתה לא קיים. אם אתה רוצה לתכנן לעצמך עתיד תעסוקתי בטוח ומבטיח, האינטרנט זאת התשובה. זה כל כך ברור, כל כך מבין את המציאות.
ואני מוצאת את עצמי מהרהרת בחלבן וכבר לא בטוחה בזה בכלל.
העולם הפכפך, כל כך משתנה. ואני אובדת עצות, במה ניתן להיאחז היום שיהיה נכון וקיים ומציאותי גם מחר?
לפני למעלה מאלפיים שנה עמדנו עם ישראל ואני בתוכם, למרגלות הר סיני. שם זכינו וקיבלנו מאת האל מתנה שנשמרה אלפי שנים ללא פגימה, ללא סטייה, ללא שינוי.
והתורה הזאת מלווה את העם שלנו מאז, כל יחיד בעמנו מגיל הינקות ועד שיבה. בכל השנים, בכל הדורות, לאורך כל התהפוכות. בכל המלחמות שידענו, בכל התקופות ששינו את פני העולם. התורה לא זזה מאמיתותה, מנצחיותה.
אני לא יודעת לצפות מה יהיה מחר. אולי נחזור כולנו בחליבת פרות ברפת לפרנסתנו, או אולי תפסיק האנושות לצרוך מוצרי חלב.
אולי בעתיד כולם יהיו ברשת והעולם כולו יהיה דיגיטלי, או אולי תתרחש קריסה טכנולוגית ונמצא את עצמנו שואבים מים מנהרות, ומטביעים את רישומינו בחריטה על אבנים.
אני לא יודעת מה יהיה כאן מחר- לא מהפן הטכנולוגי, לא בהיבט הכלכלי, לא מבחינה חברתית, פוליטית, מדינית, בטחונית או בריאותית.
אבל יש משהו שאני כן יודעת שיישאר, בין אם נתגורר ביערות ובמדבריות ובין אם נתנייד באמצעות רחפנים, בין אם נעטה מסכות ובין אם יתברר לאלתר שזה היה מעשה הזוי לחלוטין.
תמיד תהיה לנו תורה אחת בכתב ותורה אחת בעל פה שמסבירה מה התכוון בורא העולם כשכתב אותה. תמיד תהינה לנו 613 מצוות נצחיות.
התורה שלנו לא תהא מוחלפת, לא תתהפך ולא תשנה את פניה.
ואנחנו תמיד נהיה בידיים טובות של האחד שמנהל את העולם.
הנה לנו, זה מה שהיה הווה ויהיה רלוונטי - לנצח.
"אני מאמין באמונה שלימה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו". (י"ג עיקרי אמונה להרמב"ם)
לתגובות והערות, אשמח להיות בקשר: leaminagrn@gmail.com