המגילות הגנוזות בנו
לא האמנתי שילד בן 8 יצליח ככה להמחיש לי את העוצמה של עם ישראל
-"מה, לא שמעת על הפסיפס הגדול שמצאו בבקעת הירדן"?
כבר כמה שנים שלא שמעתי מאריק, חבר טוב מתקופת הצבא, שהפך למנהל במוזיאון ישראל, והתקשר לבשר לי בהתרגשות על תערוכה חדשה, גולת הכותרת, תערוכה שאני חייב לבוא לראות.
"לא, ספר לי, מה ההתרגשות, אז מצאו עוד פסיפס"...
"לא, אתה לא מבין מה זה", סיפר אריק מעבר לקו, "פסיפס יחיד במינו, השתמר כמעט בשלמות, כתוב בו בכתב עברי עתיק את כל הלכות השמיטה, כמו שמופיעות בכמה ספרים עתיקים מאותה תקופה. צוות שלם של פרופסורים מומחים ישב על זה במשך כמה חודשים, אני חייב לשלוח לך בדואר את חוברת התערוכה, אתה, בתור דתי, בטח תדע להעריך את זה".
הסתקרנתי. לא הייתי בטוח אם אכן אלך לתערוכה, אבל כשהחוברת הגיעה בדואר, מיהרתי לפתוח את המעטפה ולעיין בה. באמת ממצא מדהים, מבחינה ארכיאולוגית ואמנותית, ומוזיאון ישראל מאד השקיע בניתוח, שחזור, פענוח והדגשת החידושים שנמצאו שם, הלכות שמיטה שנכתבו לפני אלפיים שנה. אחרי עיון קצר, הנחתי את החוברת בצד, והתפניתי ליתר עיסוקי.
כעבור כמה שעות, בני הקטן, שהיה אז בן שמונה, חזר הביתה, מצא את החוברת והתחיל לדפדף בה. עיניו נתקלו בתמלול הטקסט שכתוב בפסיפס, והוא הביט בכתוב בעניין רב.
-"אבא תראה, זה על שמיטה, בדיוק למדנו על זה, שאסור לקצור כדרך הקוצרים, רק מעט מעט לצורך אכילה, והנה עוד משהו, שצריך לתת לעניים להיכנס לקטוף פירות מהעץ, והנה עוד...והנה עוד...".
הבטתי בו, ופתאום תפסתי מה טמון בדבריו. תמונה מפסיפס עתיק בן אלפיים שנה, מתגלה ככל כך רלבנטית לחיים שלנו היום! איפה יש עם ששימר כך את המורשת שלו, עד שילד בן שמונה מצליח להזדהות, להתחבר, להבין, את מה שעניין את אבות אבותיו לפני יותר מאלפיים שנה.
ולמרות שבדרך כלל אינני טיפוס רגשן, עיני התמלאו דמעות. יש לנו מורשת מיוחדת, שהביאה לעולם בשורה אמיתית, עקרה את הפגניות האלילית, הציפה את העולם בערכים הומניים, חברתיים, בישרה בעולם רוח חירות וצדק, אמונה ואושר, ואותה המורשת עדיין חיה וקיימת!
המגילות הגנוזות עשו רעש גדול, אותם הטקסטים התנכיים שלנו התגלו בצורה מדוייקת בכדי חרס בני אלפיים שנה. עשו להם כבוד גדול, שמו אותם ב"היכל הספר", בתנאי מזג אויר מיוחדים, לשם לוקחים נשיאים וראשי מדינות להראות להם איך עם הספר מכבד את מורשתו. אי אפשר לזלזל בזה, אבל הסיפור עם בני המחיש לי עד כמה המגילות הגנוזות האמיתיות שלנו הן לא גנוזות. המשנה, החיבור שנכתב גם הוא באותה תקופה ממש, יוצאת במהדורה חדשה כל כמה חודשים. כבר לא במגילות עתיקות, אלא במהדורות מנוקדות, מאוירות, עם המחשות ובשיא הטכנולוגיה, אבל הם אותם טקסטים קדומים שנלמדים על ידי מאות אלפי לומדים בארץ ובעולם.
לא יכולתי להתאפק. חזרתי לאריק וסיפרתי לו את תחושתי. גם הוא התרגש ביחד איתי. אנחנו באמת חלק ממרוץ לפיד חי, שיירה שעוברת, ולא ימשיכו בלעדינו, זוהי הרפתקת חיינו!