ניסן, זמן פריחת גאולתנו
ניסן הוא החודש שמשחרר אותנו מכבלי האגו.
חודש ניסן! השם עצמו מעורר תחושות של רעננות והתחדשות. מראשית ימיו של העם היהודי, ניסן הוא שם נרדף לתקווה, כמו גם לרצון להגדיר את עצמנו מחדש.
התלמוד מספר לנו שאברהם אבינו חגג את חג הפסח. מובן שאותו חג פסח לא היה זכר ליציאת מצרים, שהתרחשה רק מאות שנים לאחר מכן. המהר"ל מסביר שזמן ניסן "דיבר אליו", וככל שאברהם ראה סביבו יותר הוכחות לאהבה וליצירתיות של ה', כך הוא עצמו הפך יותר ויותר רוחני. בימי ניסן, אברהם בחר להעלים מחייו כל מה שהיה מוגזם ושסימל אגו גדול מדי. בין השאר, בחר להעלים אוכל מוחמץ, מותסס בשמרים מנפחים. כך ביטא אברהם את הכרתו במהותה של ההתחדשות ובמקורה.
עדר כבשים
המזל האסטרולוגי של ניסן הוא הטלה. טלאים רועים בעדר, והולכים בנאמנות אחרי הרועה. לעתים, כשאדם בוחר ללכת בעקבות מנהיג, זוהי בחירה בוגרת ולא ברירת מחדל הנובעת מפסיביות. העם היהודי בחר ללכת אחרי ה', ולא להיות מונהג על ידי האגו המנופח שיש לכל אדם. במצרים, בעת שהתנדנדנו בין שני הכוחות התאומים, התבוללות ודיכוי, הבנו שהסתמכות על בני אנוש ברי חלוף לצורך הגדרתנו העצמית היא בגדר התאבדות לאומית. לפיכך בחרנו ללכת אחרי האל.
פעילות פוליטית, ענפה ככל שתהיה, לא תביא לנו את החופש הרוחני שאליו אנו שואפים
הגענו גם להבנה שפעילות פוליטית, ענפה ככל שתהיה, לא תביא לנו את החופש הרוחני אליו אנו מייחלים. בסופו של דבר למדנו להצטנע ולהכיר בכך שהדרך היחידה בה נוכל לצאת ממצרים תהיה חסדו ורצונו של האלוקים.
משהו בנו השתנה, והשינוי הזה הספיק כדי לשלוח אותנו בעקבות האל אל המדבר, ומאוחר יותר לקבל את תורתו. היינו כטלאים שסוף-סוף מצאו רועה שדואג להם. סימן הטלה של חודש ניסן הולם מאוד את ההשתחררות מעול השעבוד במצרים.
ניסן מכונה בשלושה שמות, כל אחד מהם פותח דלת להבנה עמוקה יותר של מהותו:
-
"החודש הראשון" – חודש הגאולה נחשב חשוב יותר אפילו מתשרי, החודש בו התהווה היקום. העולם נברא עם יעוד, ואנו, בני האדם, נהיה אלו שנעניק לעולם יעוד. כך נוכל לתקן את עצמנו בפרט ואת העולם בכלל. ניסן הוא החודש בו קם עמנו לראשונה, והגדיר מטרה זו כיעד לאומי.
הרמב"ן, החכם והפרשן הגדול בן המאה ה-13, מרחיק לכת ואומר שכאשר מקצים מספר לכל חודש, יש לפתוח את הספירה בניסן, כדי להעצים את המודעות לניסים שהובילו לחרות בה זכינו. מנקודת מבט זו, עדיף להתייחס לחודשים הלועזיים בשמותיהם: ינואר, פברואר וכו'. שימוש במספר הסידורי של החודשים הלועזיים עלול להקהות את מודעותנו לעובדה שהכינוי 'החודש הראשון', חודש מספר אחת, שמור לחודש שהוביל אותנו להגדרתנו העצמית כעם.
-
חודש האביב – עונת השנה בה המסרים הרוחניים והגשמיים של ההתחדשות חופפים זה לזה, ופורחים.
-
ניסן – מקורו של שם זה הוא מבחינה טכנית בבלי, אך המלה הארמית "ניסן" קשורה למלה היהודית "ניצן". בשיר השירים, השיר האפי בו מתאר שלמה המלך את האהבה שבינינו לאלוקים, הגאולה מתרחשת בזמן שבו "ניצנים נראו בארץ", כלומר האדמה, שלה אין כל שפה אחרת, ילדה עם שבקרוב יפרח.
ימים מיוחדים
מלבד חג הפסח, יש בניסן ימים נוספים בעלי משמעות עמוקה. ראש חודש ניסן הוא תאריך חנוכת המשכן, המקדש הנייד שליווה את בני ישראל 40 שנה בנדודיהם במדבר. המשכן היה דוגמה מוחשית לאופן שבו המקרו והמיקרו, הכללי והפרטי, מתמזגים יחדיו בקודש הקודשים. כל כלי, כל חומר וכל מתכת נבחרו בתשומת לב, כך שיסמלו את הדרכים השונות בהן ניתן לרומם את עולם הצומח והאבנים.
שנים רבות לאחר מכן, ראש חודש ניסן היה המועד בו החלה שיבת גלות בבל לציון. הניצנים החלו לפרוח.
בהתאם לכך, ניסן הוא החודש בו נאמרת ברכה מיוחדת על פריחה חדשה. ברגע שאנו מבחינים בפריחה חדשה על עצי פרי בתחילת האביב, יש ברכה שניתן לברך:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו דבר, וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם".
ראש חודש ניסן הוא גם המועד בו מתחילות רוב הקהילות במבצע גיוס הכספים "קמחא דפסחא" (כלומר, קמח לפסח). יהודי אינו יכול לחגוג את חג החירות במלואו אם הוא שרוי בבידוד. יציאת מצרים מסמנת את שחרורו של העם כולו, לא של אנשים פרטיים, הנפרדים זה מזה. יהודי אינו יכול להיות חופשי בידיעה שליהודי אחר, בן עמו, אין כדי צרכו.
בזמנים קדומים, היתה לרב העיירה הסמכות החוקית להקצות תרומות. כיום אין הדבר כך, אך הנחת היסוד היא שדבר לא השתנה: חופש אמיתי מושג על ידי נתינה ולא על ידי נטילה.
שבת הגדול
ה' לא שחרר אותנו ממצרים מבלי שאִתגר אותנו וגרם לנו להתחייב
כשאלוקים ברא את העולם, הוא תכנן אותו כך שנבחר להכיר אותו. כשאנו מפנימים את נוכחותו של האל בכך שאנו בוחרים בטוב, אנו מקבלים מבחינה מסוימת את המתנה הגדולה מכל: את האלוקים עצמו. חכמי הקבלה מנסחים זאת כך: "לפני התעוררות [החסד האלוקי] בעולמות העליונים, יש צורך בהתעוררות [ההתחייבות לאלוקים] בעולמות התחתונים". משום כך, האלוקים לא שחרר אותנו ממצרים מבלי שאִתגר אותנו וגרם לנו להתחייב לעבודתו, כך שיהיה לנו חלק בגאולה.
את האתגר הציב לפנינו באמצעות דרישה מהמשפחות לרכוש כבש, סמל חשוב בפנתיאון האמונה הפגאנית שאפיינה את מצרים העתיקה. כל משפחה קשרה את הכבש לעמודי מיטתה במשך ארבעה ימים, ואז הקריבה אותו, מנחה לה'. היום בו לקחו את הכבש היה שבת, עשרה בניסן. יום זה נתפס כראשית גאולתנו, שכן ביום זה, לפי הוראות האל, היה עלינו לשחוט את הכבש, גם במחיר הכעסת המצרים. אמונתנו באלוקים הפכה את המעשה הזה לאפשרי.
בשבת הגדול, השבת שלפני פסח, מקובל לקרוא את חלקי ההגדה המתארים את נס יציאת מצרים: החל מ"עבדים היינו" וכלה ב"בנה לנו את בית הבחירה, לכפר על כל עוונותינו". מקובל גם שרב בית הכנסת נושא דרשה מיוחדת בשבת זו.
בדיקת חמץ
ככל שנפתח את לבנו בפני ה' ואהבתו, כך נבין כמה מגוחכת היא היומרנות שלנו
המועד האחרון להסרת כל החמץ ("האוכל המנופח") מהבית הוא בערב, יום אחד לפני ליל הסדר. טיהור בתינו מחמץ מהווה כלי להיטהרות ממקבילו הרוחני, האגואיזם. אנוכיות היא מקור כל רע. בימים אלה מעניק לנו ה' כוח רוחני שיסייע לנו לבער את האגו מנפשותינו.
ההכנות ללילה זה הן רוחניות וגופניות כאחד. עבור אנשים מסוימים, "ניקיון פסח" מתחיל לפחות כחודש לפני מועד החג. הם עובדים ימים שלמים ומנקים את הבית מכל שמץ חמץ. לעתים כרוך הדבר בניקיון אביב כולל, ואף צביעה ושיפוצים. חשוב להבין שדרישות הדת הינן פשוטות למדי, ובמצבים בהם ניקוי גדול אינו אפשרי, יש לדבוק בכללי היסוד. עלינו להתמקד בעשיית רצון ה': טיהור החמץ ונטרול האגו.
ואכן, תחושות של רעננות והתחדשות עולות בנו בקלות כשאנו משתחררים מכובדה של חשיבות עצמית ומרשים לעצמנו להיות ענווים יותר, כי ככל שאנו פותחים את לבנו בפני ה' ואהבתו, כך אנו מיטיבים להבין כמה מגוחכת היא היומרנות שלנו.
חיפוש החמץ והסרתו מכונים "בדיקת חמץ". הבדיקה מתחילה בלילה. יש לחפש ולבדוק בכל חור ובכל פינה. עורכים את הבדיקה באמצעות מקור אור ישיר, כלומר, נר או פנס. נהוג להחביא עשר פיסות לחם (זכרו היכן טמנתם אותן!) שמסמלות את עשר הספירות המיסטיות באופן הפוך.
חכמי הקבלה משתמשים בספירות כדי לתאר את הדרכים בהן מתגלה ה' בפנינו, למשל, בהמטירו עלינו מטובו ללא הפסקה. מאחר שאנו חיים בעולם בו בחירה חופשית שרירה וקיימת, אנו מודים בכך שאם אפשר להיות טובים, ואם הטוב מושך אותנו, גם הרע יכול למצוא חן בעינינו באותה מידה.
לכל אחת מעשר הספירות ישנה מקבילה שלילית. פסח הוא הזמן בו ניתן להביס את כל כוחות הרוע, ממש כפי שהתרחש במצרים לפני 3,000 שנה. העיתוי הוא קריטי במיוחד, ר' חיים ויטאל אומר לנו ששלושה-עשר הימים הראשונים של ניסן מרמזים לנו על טיבן של שלוש-עשרה השנים הראשונות בחייו של אדם. כשהשנה השלוש-עשרה מסתיימת, והשנה הארבע-עשרה עומדת בפתח, משהו חשוב קורה לנו. היצר הטוב משתווה בכוחו ליצר הרע באישיותו של אדם. באותו רגע נולדת בנו היכולת להתבונן פנימה. בדומה לכך, עם סיומו של היום השלושה-עשר בניסן, אנו יכולים לחפש, לגלות ובסופו של דבר לחסל, את החמץ הממשי שהינו חלק מחיינו.
ביטול חמץ
שיאו של חיפוש החמץ הוא ההצהרה כי "כל חמץ שנמצא ברשותי, הינו בטל ומבוטל כעפר הארץ". ביום שלמחרת יש להשמיד את עשר פיסות הלחם עם כל החמץ האחר שטרם התפטרנו ממנו.
באמצעות הכלים שנותן לנו חודש ניסן, כשתשבו לשולחן הסדר ותחיו מחדש את יציאת מצרים, אולי תוכלו לכתוב את סיפור הגאולה האישי שלכם, שיתווסף למיליוני סיפורים כאלו, ויהפוך לחלק מההיסטוריה הבלתי כתובה של עם ישראל. מי ייתן ונזכה כולנו לחזות בניצני ניסן פורחים ומגיעים לגאולה שלמה, ומי ייתן ונשב כולנו יחדיו לסדר, בירושלים הבנויה והחופשית.