אין דבר שהיינו רוצים יותר מאשר להגן על ילדינו ממהמורות החיים, אך למרות כל מאמצינו ולחצינו, אנחנו לא מנהלים את העולם, ולילדים שלנו עדיין יש בחירה חופשית.
אם שחוקה חוששת לגורל בנה המתבגר שמצוי בתקופה קשה ואף מאיים לעשות פירסינג בשפה. אמונה ברוורמן חושבת שהרבה יותר קל לתקן חור בשפה (או באוזן או באף), מאשר חור בלב.
רק שבי על הספה ותסרגי, אמא – ואם תעשי כן, אני אחצה את הרקיע, אגלה מהיכן מגיעה הקשת בענן, אחפש מלאכים בחושך ואלמד לשיר מתוך נבכי ליבי עד שאירדם כשראשי בחיקך.
האדם המבוגר מאחורי התלונן על העבודות בכביש שמקשות על המעבר, ואני עמדתי שם מתפעלת מהטרקטור. לאחר זמן מה גערתי בעצמי – תמחקי את החיוך מעל פנייך ותתחילי להתקדם: חיים לא נמצא כאן, חיים בגן.
האינטרנט יכול להיות מקור מדהים למידע אך גם לפיתויים רבים וממכרים. לעתים מה שמתחיל כ"הצצה" רגעית, עלול להפוך במהירות לרוטינה כפייתית שגוזלת שעות רבות מדי יום.
רק אתמול הוא חזר מבית הספר מיוזע עם מבט מתוק ועיניים נוצצות. רק אתמול היא לא הפסיקה לפטפט, לשתף ולדווח על כל צעד ושעל בחייה. ופתאום שתיקה. לאן נעלמו לי הילדים?
ילדים היו פעם פרחים מוגנים, אך נראה שבימינו מתפוררת גדר הביטחון. האם אנחנו מאפשרים לילדים שלנו להיות ילדים, או שמא חושפים אותם בגיל מוקדם מדי לתכנים שאמורים להיכנס לעולמם בשלב מאוחר הרבה יותר?
