מה לעשות עם ילד שגונב?
יותר מדי הוכחות נסיבתיות מצביעות על כך שייתכן שילדכם גונב. מדוע ילדים גונבים? מה לעשות? מה לא לעשות? – ייעוץ מעשי להורים שילדיהם גונבים.
אתם מבחינים שחסרים לכם קצת מזומנים בארנק. מדי פעם מגיעה אליכם עוזרת בית, אבל אתם בוטחים בה כמעט כמו בבן זוגכם. הילד/ה שלכם מעולם לא שיקר/ה לכם קודם, אבל לאחרונה הוא/היא חוזר/ת הביתה עם כל מיני צעצועים או ממתקים.
"מישהו שכח את זה בהסעה"; "חברה שלי נתנה לי"; "קניתי את זה בכסף שמצאתי ברחוב".
ההוכחות נסיבתיות בלבד, אבל אתם לא יכולים לגרש את המחשבה שאולי הילד שלכם גונב.
איך אתם אמורים לטפל במצב רגיש כזה? איך תוכלו לדעת בוודאות אם הילד הוא האשם? אם הילדה גונבת, למה היא עושה את זה? איך תוכלו לדאוג לכך שהגנבות הקטנות האלה לא יתפתחו לגנבות רציניות בעתיד?
מה לא לעשות
אל תיכנסו להיסטריה. פושעים מקצועיים כמעט מעולם לא התחילו את חיי הפשע שלהם בגניבה מהוריהם. אם ילדכם גונב מכם כסף, אין בזה כל סימן לפעילות פלילית בעתיד. רובם המוחלט של הגנבים והפורצים נמשכים לחיי פשע כדי לממן את התמכרותם לסמים; הם לא מתחילים בגנבה מהוריהם, ואז 'עולים' לפריצה לבתים ולהחזקת מועדוני שיכר.
אם הילד או הילדה שלכם לוקחים מכם כסף או 'סוחבים' ממתקים בחנות, זה בהחלט מקור לדאגה, אבל זו לא קטסטרופה אדירה.
אל תיכנסו להיסטריה. פושעים מקצועיים כמעט מעולם לא התחילו את חיי הפשע שלהם בגניבה מהוריהם.
הדבר השני החשוב ביותר שאסור לעשות, זה להאשים את הילד בגנבה, אם אינכם בטוחים בכך למעלה מכל ספק. הוכחות נסיבתיות מאפשרות לנו לחשוד בילד ("יכול להיות שלקחת את ה-5 ₪ מהשולחן במטבח?"), אבל אסור לנו להאשים אותו ("אתה לקחת את הכסף, נכון?") בלי הוכחה של ממש או עדות ראייה.
אם, הילד חף מאשמה לגבי הגנבה שבה אתם מאשימים אותו, ייקח הרבה זמן לתקן את הנזק שעשיתם. הילד יחוש דחוי והאמון ייסדק, משני הצדדים. הוא יהיה בטוח שאתם לא בוטחים בו והוא, מצדו, יחוש חוסר אמון כלפיכם.
מדוע ילדים גונבים
בדרך כלל, ילדים לא לוקחים כסף מאלה שנמצאים במעגל החברתי הקרוב שלהם. הם גם לא גונבים בגלל שחסרים להם מזומנים, משום שהם לא מכבדים את זכויות הזולת, או משום שאינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע. הם אפילו לא גונבים כדי לספק תיאבון בלתי נשלט או תאוות, למרות שהם עשויים להשתמש בכסף כדי לקנות מזון, צעצועים או דברים שחביבים עליהם.
למה, אם כן, ילדים גונבים? במרבית המקרים, ילדים גונבים כדרך לבטא את רגשותיהם, או את החסר הרגשי שלהם בבית. זו הדרך שלהם להפגין את הצורך שלהם בתשומת לב נוספת, תמיכה או גילויי חיבה מהוריהם.
ניקח לדוגמא את דודי. אביו של דודי הוא עורך דין מכובד. משפחתו של דודי חיה בסגנון חיים מפנק, שכולל דמי כיס מכובדים מדי שבוע לדודי ולאחיו. בגיל 12, היו לדודי כל הדברים שהוא יכול היה לרצות, ובהחלט לא פחות מלחבריו בכיתה ז'.
כשהמורה של דודי תפס אותו גונב מקופת הצדקה הכיתתית, כולם היו מופתעים. על פי המלצותיו של רופא הילדים של דודי, הוריו הביאו אותו אליי לאבחון.
דודי הצליח מאוד בבית הספר, הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית. בעוד שהוריו של דודי חשבו שיש לדודי "כל מה שילד היה יכול לרצות", הם פסחו על דבר אחד שהיה הכי חשוב לו: זמנו של אביו ותשומת לבו. סדר היום העמוס של האב המכור לעבודה, לא איפשר אפילו אינטראקציה מינימלית של אב-בן, שאותה חיפש דודי בכל מאודו. כאשר בא הדבר סוף סוף על תיקונו, לא היו עוד מקרים של גנבה.
מה ההורים יכולים לעשות
על מנת להתמודד בהצלחה עם גנבות של ילדיכם, עליכם לנקוט בצעדים הבאים:
-
ודאו שיש לילדיכם דמי כיס לבזבוז. ילדים צריכים שיהיה בידם מעט כסף להוציא על פי שיקול דעתם. זה לא צריך להיות סכום גדול, אבל אם לכל הילדים האחרים בכיתה יש כסף משל עצמם ורק הילדה שלכם חסרת פרוטה, יקשה עליה לעמוד בפיתוי "לכייס" אתכם.
-
אל תשאירו מזומנים מפוזרים בבית, בין כאלה שגלויים לעין, ובין כאלה שקל למצוא. אין צורך להתקין בבית כספת, אבל גם לא צריך לפתות את הילדים לקחת. הסתרת הארנק שלכם עלולה לגרום לכם חוסר נוחות, אבל אולי היא נחוצה, אם יש לכם בבית ילד שכבר כיבד את עצמו בכסף שלכם.
-
שבו עם בן/בת הזוג שלכם ובדקו בכנות את תשומת הלב שאתם מעניקים לילד החשוד בגנבה. זכרו, ילדים מאייתים את המילה "אהבה" באופן הבא: ז', מ', ן'.
איך ילדים מאייתים את המילה "אהבה"? ככה: ז', מ', ן'.
חברו את כל הזמן שאתם מבלים עם הילד, ואז הפחיתו את הזמן שבו אתם מכינים איתו שיעורי בית, מסיעים אותו, רצים לרופא ולאורתודנט, לחוגים ולשיעורים פרטיים. כמה זמן נותר לכם? אם התשובה היא "כלום", אז אתם לא מבלים מספיק זמן איכות עם הילד המסוים הזה, שאולי מרגיש מחוץ לעניינים, עזוב ואפילו דחוי.
נסו לייעד 20-30 דקות, פעם בשבוע, שבהם פשוט תהיו עם הילד או הילדה. אולי תשחקו יחד, תצאו לטיול בחוץ, תתבוננו בתמונות משפחתיות, או סתם תפטפטו על היום שלו או שלה.
אם המינון הזה לא יביא לשיפור במצב, יתכן שתצטרכו להביא את ילדכם לאבחון מקצועי אצל מומחה לילדים. אבל בתשעה מתוך עשרה מקרים, הענקה של מעט זמן איכות אישי, היא כל מה שנדרש כדי לשמור את ידיו של הילד מחוץ לכיסיכם. זה הועיל להוריו של דודי, וזה עשוי להועיל גם לכם.