אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו. יש לנו מלא ניסיון חיים. אז למה הם מתעצבנים, מגלגלים עיניים ומתנהגים בכעס, בכל פעם שאנו מציעים להם מחכמת החיים הנפלאה שלנו?

"למה את תמיד אומרת לי מה לעשות?"

"אתה לא סומך עלי!"

"אתה חושב שאני טיפש? בטח שחשבתי על זה!"

ורק בגלל שאמרתם להם לעשות כך, ילדים רבים יתאמצו מאד לעשות ההפך.

מה קורה?

אף אחד לא אוהב ש"מנדבים" לו עצות, כולל מבוגרים. זה מעצבן שאומרים לנו מה לעשות. אנחנו אוהבים להסתדר בכוחות עצמנו. וכך גם הילדים. אומרים בשם הארי טרומן "מצאתי את הדרך הטובה ביותר לתת עצות לילדים: לגלות מה הם רוצים ואז לייעץ להם לעשות את זה". כמה אמת יש בזה!

לילדים יש צורך חזק מאד בעצמאות. כשאנחנו מנדבים להם עצות, אנחנו פוגעים בצורך הזה. הם צריכים להיפרד מעלינו - זה חלק טבעי מההתפתחות שלהם. עלינו להישאר בשוליים הכי הרבה שאפשר. אנחנו צריכים להרשות להם לעשות טעויות ולנסות לפתור אותן לבד - להתמודד עם הבעיות שלהם לבד. זה בריא בשבילם.

לכן הם מתקוממים כשאנחנו נותנים עצות; אנחנו מונעים מהם את עצמאותם. עצה היא הזמנה עבורם להתנגד אפילו יותר, כדי שיוכלו להראות לנו שהם יודעים מה הם עושים.

אבל אין לנו ברירה: מוטל עלינו לחלוק את עולם הערכים שלנו ואת דעותינו עם ילדינו. וכואב לראות את הילדים שלנו עושים טעויות שיכולים היו להימנע אילו התערבנו.

אז מה עושים? לא להתייאש. יש דרכים לחלק עצות לילדינו, ובד בבד להראות להם שאנו מכבדים את הצורך שלהם להיות אנשים עצמאיים. עלינו להראות להם שאנו יודעים שאפשר לסמוך עליהם, ושאנחנו סומכים עליהם שיפתרו את בעיותיהם לבד. מרגע שהם יודעים שאנחנו סומכים עליהם ומגבים את עצמאותם, הם יהיו הרבה יותר פתוחים לעצותינו.

כדי לוודא שהמסר הזה - אנו מכבדים אותם, מאמינים בהם ומבינים אותם - מגיע אליהם, כדאי לנסות את הפעולות הבאות:

א. ניתן להם רשות לחלוק עלינו

כדי לתת להם את האפשרות לחלוק עלינו, נוכל לפתוח במשפטים כמו "לא בטוח שתסכימי עם זה...", או "לא בטוחה שתאהב את הרעיון הזה...".

פתיחה כזו מורידה את הלחץ, נותנת להם את הכבוד שהם מייחלים לו ומאפשרת להם לשמוע אותנו.

אז במקום: "את צריכה ללבוש שמלה מכובדת לאירוע של סבתא, לא את הג'ינס המרופט הזה" -

נסו: "לא בטוחה שתסכימי עם זה, אבל חשבתי שאולי כדאי ללבוש משהו קצת יותר מהודר מהג'ינס ליומולדת של סבתא...".

במקום: "תעשה את שיעורי הבית לפני שאתה יוצא לשחק. כשאתה חוזר, אתה עייף ואין לך כוח לעשות שיעורי בית".

נסו: "אולי לא תאהב את הרעיון הזה, אבל יש מצב שתוכל להספיק את שיעורי הבית לפני המשחק, ואז תוכל להיות רגוע לגמרי אחרי המשחק?".

ב. נשאל לדעתם

כולם אוהבים להביע את דעתם, כולל ילדים. אנחנו יכולים להקדים לעצה שלנו את המשפטים הבאים:

"מה אתה חושב על הרעיון הזה?", "מה דעתך על...?".

אז במקום: "אם את לא מוצאת את המעיל שלך, תצטרכי ללבוש את שני הסריגים האלה יחד. כדאי לך להתחיל לחפש בבית, להתקשר לחברות שלך ולשאול במזכירות של בית הספר".

נסו: "מה דעתך על הרעיון הזה? עד שתמצאי את המעיל שלך, תוכלי ללבוש שני סריגים".

במקום: "אתה חייב לבקר את דוֹד קלמן. הוא בבית אבות והוא מאד בודד. זה יהיה יפה מאד מצדך אם תעשה את זה. אתה צריך להראות לו שאכפת לך".

נסו: "מה דעתך לעבור היום אצל הדוד קלמן בבית האבות? תוכל אולי להכניס את זה לסדר היום שלך?".

ג. נספר להם מה עבד עם ילדים אחרים

ילדים נוטים להיות פתוחים יותר לקבל עצות אם הם יודעים שילדים אחרים יישמו אותן בהצלחה.

במקום: "טוב, אם אתה רוצה להוריד משקל - אז אתה צריך ללכת לרופא, ותשאל אותו על 'שומרי משקל'. האמת? עכשיו שאני חושב על זה, 'שומרי משקל' זה בדיוק מה שאתה צריך".

נסו: "שמעתי שילדים אחרים ניסו את זה, לא יודע אם זה מתאים לך. מכיר כמה ילדים שחיפשו באינטרנט מידע על תזונה בריאה. ויש כאלה שמתייעצים עם הרופא שלהם. תחשוב על זה, תעדכן אותי מה החלטת".

ד. לא נוכיח, נעורר דיון

ואחרון, אנחנו יכולים להיות לחוצים - בצדק - מכל מיני צרות אמיתיות שילדינו עלולים להיקלע אליהן. אבל רוב הילדים ייעלבו אם נעלה את האפשרות שהם עלולים לעשות משהו לא ראוי, וחלק מהם פשוט יעברו להיות חשאיים ויסתירו מכם הכול. אנחנו רוצים למנוע את זה בכל מחיר. מוטב אם נעורר דיון:

במקום: "שלא תעזי לעשות אף אחד מהדברים המטורפים האלה שילדים עושים עם סירופ נגד שיעול - את יכולה למות מזה. שמרי מרחק מילדים כאלה. אני רוצה רשימה מפורטת של כל החברות שלך!".

נסו: "קראתי בעיתון - אולי כדאי לך לבדוק מה אומרים על זה באינטרנט - שילדים משתמשים בתרופת שיעול כדי להיות בְּ'הַיי'. יכול להיות דבר כזה?".

נתינת עצות היא עניין רגיש. נתינת עצות לילדים רגישה אף יותר. לתת להם את האפשרות לחלוק, לשאול את דעתם, לספר להם איך נהגו ילדים אחרים, ולעורר דיון - כל אלו יעזרו לנו להדריך את ילדינו מבלי לפגוע בצורך האמיתי שלהם בעצמאות.