נחתנו על כוכב שביט! אז מה זה בא ללמד אותנו?
על כוכבי שביט, רעמים ואיפוס פרופורציות.
סוכנות החלל האירופית חגגה את נחיתתה המוצלחת (או לא) של הנחתת פילה על כוכב השביט, שלשום. למרות שכרגע לא ברור מה בדיוק קרה שם - אם הנחתת עפה חזרה לחלל, התרסקה או אולי נחתה בתור ערמת אבק – אירופה, היא זו שהצליחה להיות הראשונה שעשתה את זה! וכך יזכר לנצח בספרי ההיסטוריה.
איני יודע אילו מדינות ינסו להתמודד על התואר הבא בכיבוש החלל, וקשה עוד יותר לנחש מה הוא יהיה: הנחיתה המוצלחת ביותר על כוכב שביט; נחיתה על אסטרואיד בגודל שולחן פינג-פונג; או אולי 'החללית הראשונה שתיבלע בתוך חור שחור'...? נסו רק לדמיין כמה מיליארדים יישפכו לתוך אותו פרויקט.
בינתיים כולנו נחשפנו לתמונת השער המיוחדת שגוגל הכינה לציון האירוע.
אם נשאל איש מדע, הוא יתאר לנו במלים פשוטות שכוכב שביט הוא בעצם כוכב העשוי מקרח, ונע בתנועה אליפטית קיצונית סביב השמש – כלומר, נמצא רוב הזמן רחוק מאוד מהשמש. כאשר השביט מתקרב אל השמש, הוא מתחמם, שכבת קרח מתחילה להתנדף, ויחד איתה מתפזרים אל החלל גם אבק וסלעים. אור השמש מאיר את הכוכב ואת החומרים והגזים המזדנבים לצידו – וכך מתקבל מראהו המרהיב והמיוחד של כוכב השביט.
אילו היינו ממשיכים ושואלים את המדען הנזכר לעיל, "למה יש כוכבי שביט?", לא היינו מצליחים לחלץ ממנו שום תשובה עניינית. לא בגלל שמדענים הם טיפוסים אנטיפטיים, אלא פשוט משום ששאלות מעין אלה אינן בתחום העיסוק שלהם. המדע מנתח את המציאות, מוצא בה מחזוריות וחוקים, דן בשאלות של איך, כמה ומתי, אבל כלל לא נכנס לשאלה: "למה".
ובכל זאת אנחנו, כיהודים המאמינים שלכל דבר יש סיבה וטעם, מתעקשים להקשות ולברר תמיד למה, ולשם מה? הסקרנות הטבעית שלנו תמיד רוצה להבין את הפן העמוק יותר מאחורי הדברים.
כך למשל מסביר לנו המדע שקשת בענן היא תופעה פיזיקלית פשוטה של שבירת קרני אור. הוא מתאר כיצד ובאילו נסיבות נוצרת התופעה, מנסח את הכלל, ואף מצליח להמחיש אותו בעזרת מנסרת זכוכית פשוטה. ובכל זאת, מי שרוצה לדעת למה יש קשת בענן ומה היא באה ללמד אותנו, מוזמן לעיין בתורה בפרשת נוח, ולגלות שהקשת היא אות וסימן להבטחה שה' לא יביא עוד מבול על הארץ (גם אם מגיע לנו). ומי שירצה להעמיק ולהבין רבדים נוספים כמו למה הקשת צבעונית, למה דווקא בצורה כזאת ועוד, יוכל למצוא את התשובות בספרי פנימיות התורה.
הישגי המדענים האירופאים גרמו לי לעצור ולתהות על סוגיית כוכבי השביט. למה אלוקים ברא כוכבי שביט? האם יש בהם תועלת מלבד אתגר מדעי ופוליטי?
מה מועילים לנו כוכבי השביט?
מה אתם עושים בזמן של סופת ברקים? אצלנו בבית מכבים את כל האורות, רצים אל החלונות, ומתלהבים שוב ושוב מעוצמתו של כל ברק, ומקולותיהם המתגלגלים של הרעמים.
חז"ל תוהים לשם מה ברא אלוקים את תופעות הטבע האלה, ועונים (ברכות דף נט עמוד א): "לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומית שבלב."
אין ספק שלתופעות טבע חריגות בעוצמתן או באופיין, יש כוח מיוחד לאפס ולהחזיר לפרופורציות. מי לא מכיר את התחושה המדהימה כשעומדים מול ים סוער, לילה זרוע כוכבים הרחק מישוב, מפל אדיר וכו'... ברגע אחד אתה מרגיש כל כך קטן, כל כך אפסי מול היקום, ובאותו רגע ממש אתה גם מרגיש עוצמה אישית אדירה, מעצם החיבור שלך לדבר הענק והאין סופי שמולך. אפסות חומרית בת חלוף, יחד עם עוצמה רוחנית נצחית.
לכן, אנו נוהגים לברך ברכה מיוחדת על תופעות כאלה, וכך גם נפסק הלכה למעשה. בזמן שרואים תופעות מיוחדות, ובכללן כוכב נופל או כוכב שביט, לא מתפעלים לרגע וממשיכים כאילו כלום, אלא צריכים לעצור, להתבונן, ואף לברך ברכה מיוחדת:
'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שֶׁכּוֹחוֹ וגבורתו מָלֵא עוֹלָם'.
זכינו ואנחנו יכולים להתפעל מכוכב השביט גם בלי לצאת מהבית ולחפש אותו בשמים. אז עד שיתברר מה בדיוק עלה בגורלה של הנחתת, ובאיזה קרדיט בדיוק זכו המדענים האירופים והמדינות המממנות, ננסה בינתיים לפשט מעט את העקמומית שבלב, ולהאמין באמונה קצת יותר תמימה (מלשון שלמה) בבורא העולם ובשליטתו המלאה ביקום.