כיצד יחסים מזדמנים גורמים נזק לנישואין
קשרי אינטימיות זולים מקשים על יצירת מערכות יחסים עם מחויבות.
מאמר זה עוסק בתכנים למבוגרים בלבד. מומלץ לשמור על דיסקרטיות.
לפני מספר שבועות ישבתי בבית קפה מתוך כוונה לעבוד קצת, אולם דעתי הוסחה בעקבות שיחה שהתנהלה בין שתי נשים צעירות בגילאי 20 ומשהו שישבו בשולחן לידי. אחת התלוננה בפני חברתה שהחבר שלה, עמו היא גרה, לא רציני לגבי מערכת היחסים, מתייחס אליה כאל מובן מאליו ומגלה באופן קבוע חוסר רגישות כלפי רגשותיה. כיוון ששניהם כבר היו בשלב של "לגור ביחד", הנחתי ש"להיות רציני" לגבי מערכת היחסים פירושו לדבר על חתונה.
החברה הקשיבה רוב קשב, אולם שתיהן נותרו חסרות אונים לנוכח הבעיה. מה יכולה החברה לעשות שיגרום לחבר שלה להיות קשוב יותר?
האמא היהודיה שבי רצתה לרכון אליה, וללחוש באזנה של האישה הצעירה, "תזרקי אותו, יקירה. מגיע לך יותר כבוד. ובפעם הבאה, אל תעברי לגור עם מישהו לפני החתונה! ואז תוכלי להיות בטוחה שהוא רציני!"
ברור שלא אמרתי דבר, אולם לבי היה איתה, וידעתי שהמצוקה שלה נפוצה ביותר בימינו. חלק גדול מהנשים בימינו - למרות יכולתן לפרנס את עצמן ולנהל קריירות מספקות – כמהות למחויבות שבנישואין. הצד השני של המטבע הוא, שישנו מספר גדל והולך של "ילדים נצחיים" על תקן פיטר פן, ששמחים להעביר את הזמן ברומנים חסרי מחויבות, או על בסיס של "ידידים פלוס". הנשים עוקפות את הגברים לא רק בהשגת תארים אקדמיים ובמדדים אחרים של הישגים מקצועיים, אלא גם, באופן גובר והולך, בשאיפותיהן להינשא.
אחוז הנישואין בנסיגה בולטת
מה יוצר פער אדיר זה בין גישת הנשים לגישת הגברים ביחס לנישואין? בספרו החדש, Cheap Sex: The Transformation of Men, Marriage, and Monogamy, טוען מארק רגנרוס כי שילוב קטלני של טכנולוגיות חדשניות – המצאת הגלולה למניעת הריון ולאחרונה – היכרויות באינטרנט והקלות היחסית של גישה לפורנוגרפיה – שחקו את ערך הנישואין. בחמש עשרה השנים האחרונות, המשיכו שיעורי הנישואין לרדת, לצד עליה גוברת בשיעורי ההיכרויות באינטרנט ובצפייה בפורנו. רגנרוס אינו סבור שזהו צירוף מקרים.
בשנת 2015, אחוז הרווקים בגילאי 25-34 היה גבוה מאחוז הנשואים באותו טווח גילאים ב- 40-53%.
רגנרוס, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, כתב לאחרונה על ממצאיו בוול סטריט ג'ורנל וציין כי "קיימת נסיגה בולטת בשיעור הנישואין”. בשנת 2015, אחוז הרווקים בגילאי 25-34 היה גבוה מאחוז הנשואים באותו טווח גילאים ב- 40-53%, כמעט היפוך גמור משנת 2000, אז היה אחוז הנשואים גבוה מאחוז הרווקים בני אותה קבוצת גיל ב- 34-55% (מדובר על גברים ונשים כאחד).
הכותב מבטל את הטיעונים לפיהם הירידה באחוזי הנישואין נובעת משיקולים כלכליים. בין שאר הנתונים, מציין רגנרוס מחקר ממאי 2017 שנערך מטעם הלשכה הלאומית למחקר כלכלי ולפיו שיעורי הנישואין נותרו קבועים גם באזורים בהם השכר והעבודות שגשגו כתוצאה מתעשיית הנפט. למרות שרוב הגברים עדיין רוצים להינשא, ציין רגנרוס, הם דוחים זאת עוד ועוד, לזמן בו "העצמאות שלהם תהפוך להיות פחות חשובה". גיל החציון לנישואין עבור גברים אמריקאים בימינו הוא סביב 30.
מסקנותיו מבוססות על מחקרים ממספר סקרים ארציים, על ראיונות אישיים עם 100 גברים ונשים ועל תיאוריות של חוקרים חברתיים אחרים. ממצאיו ברורים וחשובים.
עבור גברים אמריקאים, יחסים פיזיים הפכו להיות זמינים וזולים למדי, הוא כותב בוול סטריט ג'ורנל. "בהשוואה לעבר, נשים רבות כיום מצפות למעט מאוד בתמורה לאינטימיות פיזית - במונחים של זמן, תשומת לב, מחויבות או נאמנות. גברים, מצידם, אינם מרגישים מחויבות לספק דברים אלה כפי שהרגישו בעבר".
פריצת הדרך המדעית שאפשרה לנשים חופש מיני ושוויון בדומה לזה של גברים, הפכה לבומרנג ביחס לנשים המעוניינות בנישואין. נשים עצמאיות מבחינה כלכלית אינן צריכות להתחתן בשביל תמיכה כלכלית וכך הנישואין הופכים לאופציה המבוססת על ערכים, אהבה, קרבה רגשית ועוד. אולם למרות השוויון הכלכלי שלהן ביחס לגברים, נשים עדיין נתונות לחסדיהם של גברים שאינם מוכנים להתחייב.
נשים בעידן הטינדר
דבריו של רגנרוס פגעו בעצב חשוף. מרגרט וונטה כתבה טור ב- Globe and Mail בשם “Why are good men so hard to find?” (מדוע כה קשה למצוא גברים טובים) ובו היא צטטה את ספרו של רגנרוס כעדות נוספת למצב העגום של זירת ההיכרויות בימינו, מצב המשקף אי שוויון אדיר במערכת היחסים בין נשים לגברים.
"מאז התמוטטות הקרטל הנשי", כותבת וונטה, "כוח המיקוח של נשים נשחק בצורה רצינית. מסיבה זו נשים כה רבות שונאות את טינדר, שהפך יחסים אינטימיים למוצר צריכה, לתועלת הגברים. נשים הפכו לסחורה נוספת בחלון הראווה".
ייתכן שדרוש כפר שלם כדי לגדל ילד. אולם דרוש גם כפר שלם כדי לגדל בעל. והחברה המודרנית ברובה ויתרה על התפקיד. "החומר ממנו עשויים בעלים טובים אינו נוצר באופן טבעי, אלא הוא תוצר (בחלקו) של סוציאליזציה, של התפתחות ושל שליטה חברתית", כותב מארק רגנרוס. "בכל הקשור למין ומערכות יחסים, גברים יפעלו באצילות רק אם נשים תדרושנה זאת מהם באופן קולקטיבי".
בניגוד לכך, היהדות מתייחסת ליחסי אינטימיות גופנית כאל ביטוי מקודש של אהבה בין בני זוג נשואים. ההלכה היהודית מתייחסת לנישואין כאל הבסיס לחברה בריאה, וכאל המסגרת האידיאלית ליציבות ולשביעות רצון מבחינה אישית, רוחנית וחברתית. היהדות מלמדת גברים כי גבריות פירושה אחריות, ומלמדת נשים כי כוחן המולד ליצור משיכה הוא אוצר שיש לנצור אותו, מתנה שיש להעניקה רק לגבר המחויב אליה.
נשים - לא גברים - הן אלה הנוטות להיות מנוצלות בקשרים מיניים. הגבולות שקובעת ההלכה היהודית בכל הקשור לאינטימיות פיזית נועדו ללמד ולאכוף את השליטה העצמית לה זקוקים גברים ונשים במפגשים טעונים אלה, כדי להימנע מניצול רגשי ופיזי. כפי שמדגימות המגמות העכשוויות, הפיכת יחסי אישות מביטוי מקודש ומוגן של אהבה לאפשרות סתמית נוספת לבילוי, פוגעת בנשים בדרכים רבות, שהירידה בערכו של מוסד הנישואין אינה הפחותה שבהן.
כמובן שהחיים לעולם אינם פשוטים. ישנם לחצים רבים שפועלים כנגד נישואין בימינו, כולל מספר גדל של נשים וגברים שבחרו בחיי רווקות. נישואין יהודים מסורתיים נכשלים לעיתים למרות המסגרת הדתית והפילוסופית שלנו, ולעומת זאת, זוגות רבים חיים ביחד לפני החתונה ואז מצליחים לבנות נישואין טובים. אולם המגמות שממשיכות לפגוע בערכן של הנישואין הן אמיתיות ונשים רבות מדי גילו לאכזבתן ותסכולן הרב את מה שרגנרוס אישר: "החופש המיני" שנשים חשבו שיהפוך אותן לשוות לגברים, משאיר אותן, במקום זאת, תקועות עם גברי "פיטר פן" שמסרבים להתבגר, בעודן כמהות לנישואין וילדים שעלולים לא להגיע.
ג'ודי גרוין היא המחברת של מספר ספרים, ביניהם ספרה החדשThe Skeptic and the Rabbi: Falling in Love with Faith. מאמריה פורסמו בוול סטריט ג'ורנל, שיקגו טריביון, לוס אנג'לס טיימס, בוסטון גלוב, ג'ואיש אקשן ואמצעי תקשורת רבים אחרים. היא גם מאמנת כתיבה ועורכת ספרים. קראו עוד אודותיה באתר www.judygruen.com.