גזר דין מוות בגלל יהדותי
לאחר שעזבתי את אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, לא עלה על דעתי ששוב ייגזר על משפחתי ועליי גזר דין מוות בגין היותנו יהודים.
היה זה דבר שבשגרה כשדגל צלב הקרס התנפנף בגאווה ברחובות העיר, אך הרייך בן 1000 השנים שרד 12 שנים בלבד; ואז שוב זרח האור על אירופה והבטיח עתיד טוב, אופטימי ושמח יותר לאלה שהצליחו להישאר בחיים.
בשחרור הייתי רק בן 14. היו לי זיכרונות אבל, חשוב יותר, הייתה לי תקווה. הייתה לי תקווה שמה שעברתי לא יחזור, שאוכל לחיות חיים נורמליים כמו כל אדם אחר – יהודי או לא, שארכוש ידע שאוכל להעביר לאחרים – כולל, כך קיוויתי, לילדיי ונכדיי, ושאוכל לעשות משהו שאולי יהפוך את עולמי – ואת העולם כולו – למקום טוב יותר.
תקוותיי הפכו למציאות לאחר שעזבתי את אירופה בגיל 18. למדתי באוניברסיטה, השגתי עבודה, קניתי בית, גידלתי ילדים, רכשתי חברים, הייתי מעורב בעניינים הומניטריים, ואהבתי והערכתי את העולם החופשי שנתן לי את ההזדמנות – את זכות היסוד – לשאוף לאושר.
אף פעם לא חשבתי שאולי יבואו ימים שבהם אני ומשפחתי שוב נישפט למוות על חטא היוולדנו בתור יהודים. מעולם לא עלה בדעתי שהעולם שוב ישמע קריאות של "מוות ליהודים" ו"יהודים למשרפות!" ידעתי שיש אנשים ששונאים יהודים אבל הייתי בטוח שזהו מיעוט זעיר, חסר דעת וחסר חשיבות – ובודאי קטן במספרו מאלה שמאמינים שכדור הארץ שטוח ושאלוויס פרסלי עדיין חי.
טעיתי.
השנאה התהומית שוב איתנו. לגיונות השנאה מנופפים בגאווה את דגליהם ומתפארים בסיסמאותיהם מסביב לעולם. ובדיוק כמו הנאצים לפני 70 שנה, הם לא נבוכים או מתנצלים על הפצת אידיאולוגיית רצח ההמונים שלהם. הם נחושים, נלהבים, מסורים ונכונים למות למען תורת המוות שלהם. אחד ממנהיגי הדת שלהם ניסח זאת בצורה הטובה ביותר: "אנחנו אוהבים את המוות בדיוק כפי שהיהודים והנוצרים אוהבים את החיים!"
צעיר לא כל כך משכיל בהפגנה בניו-יורק היה אפילו בוטה יותר כשהניף כרזה עם שגיאת כתיב שדרשה "מוות לכל ה-Juice" (מיץ).
התמונה אולי מעלה חיוך על פני רוב האנשים שראו אותה ברחבי האינטרנט, אבל אותי היא לא מצחיקה. אנחנו יודעים שהוא לא רוצה להרוג מיץ תפוזים הוא התכוון ל-jews (יהודים) – הוא רוצה להרוג אותי, את ילדיי ונכדיי ואת כל יתר ה-"juice".
בפלורידה, מאות מפגינים אנטי-ישראליים מחו נגד המבצע הצבאי בעזה. השנאה שלהם כללה את כל היהודים – וכרזותיהם הכריזו: "חזרו לתנורים!"; "אתם צריכים תנור גדול" ו"להרוג את כל היהודים!" (הפעם באיות נכון).
עלונים שהופצו בדנמרק תובעים "להרוג את עם ישראל", ובצידם האחורי נכתב בצורה מפורטת יותר, "להרוג את היהודים בכל מקום בעולם". במומבאי, עיר עם מעט מאוד יהודים, הטרוריסטים האסלאמיים התאמצו למצוא את בית חב"ד הקטן והצנוע כדי לרצוח שם ששה יהודים. באנגליה המשטרה לא מסוגלת להבטיח את ביטחונם של מוסדות החינוך היהודיים. באמסטרדם, ההמון המפגין צעק "חמאס! חמאס! יהודים לגז!" בבלגיה, מפגינים תומכי חמאס שרפו חנוכייה ציבורית וציירו צלבי קרס על חנויות בבעלות יהודית. בברלין, מפקד המשטרה הזהיר יהודים לחבוש קסקטים במקום כיפות ולהימנע מ"התנהגות יהודית" בציבור. בצרפת, מכונית בוערת התרסקה לתוך בית כנסת בטולוז. בדרום שוודיה הושלך בקבוק תבערה לבית כנסת. ועוד עוד, בכל מקום.
השנאה אינה מסתתרת. באתר הרשמי של החמאס, ב-31.12.08, היו קריאות לתקוף יהודים בכל העולם, "...נער יהודי בבית כנסת באוסטרליה, שר יהודי בממשלת גיאורגיה, איש עסקים בבורסה לניירות ערך בניו-יורק, יהודי אנאלפביתי באתיופיה... כולם שייכים לאותה כנופיה ואותה אומה..." ואיימן אל זוואהירי מאל-קעידה דרש שיהודים יותקפו בכל העולם, "...בכל מקום שאתם יכולים להשיג אותם. תמכו באחיכם ובניכם המוג'אהידין נגדם."
באתר פורומים בריטי גדול שאל אחד המשתתפים, "האם יש לנו רשימה של יהודים חשובים אותם אנחנו יכולים לשים לנו למטרה? האם מישהו יכול לשלוח שמות וכתובות?" ובתגובה, "Saladin1970" (סלאח א-דין) נותן לינק ל-100 יהודים חשובים.
יש את אלה שמאמינים שזאת לא אנטישמיות – סתם אנטי-ציונות. להלן ציטוט מאדם חכם וגדול:
"כשאנשים מבקרים את הציונים הם מתכוונים ליהודים. אנחנו מדברים על אנטישמיות" (מרתין לותר קינג, 1968).
אני מודאג.