ללמוד לפרגן – איך לחגוג את ההצלחה של אחרים?
באפשרותנו לקטול הצלחה של אחרים, או לקבל ממנה השראה. אנו יכולים לבחור להיות הבל, או להיות קין.
ספר שסופרת כתבה נכנס לרשימת רבי המכר. כשאירוע משמעותי זה נודע לחברתה, גם היא סופרת, תגובתה הייתה נבזית באופן בלתי צפוי: "אבל ראית את הביקורות שהספר קיבל באינטרנט...? "
חבר מימי התיכון הפך למרצה מן המניין באוניברסיטה. מספר שנים לאחר מכן, העיר חברו ללימודים: "הוא לא פרסם כלום לאחרונה".
עורך דין עוזב משרד פרטי מצליח, למען תפקיד בכיר בארגון שלא למטרות רווח. למרות שהוא מצא את העבודה שחלם עליה זה זמן רב, הרכילות במשרד הייתה ש"הוא נאלץ לעזוב את עבודתו הנוכחית".
בכל אחד ממקרים אלו, הצלחה של מישהו זוכה לבוז ולזלזול, ללא שום סיבה נראית לעין.
עבור אנשים רבים בעולם העבודה והקריירה, המצב כיום אינו כה פשוט כפי שהיה בעבר. כיום אנשים מחליפים עבודות, מפוטרים, מחפשים עבודה ומנסים לשרוד בעבודות שכבר מצאו. לאור זאת, אפשר היה לצפות שכל הצלחה בעבודה תזכה לתשואות עידוד מעמיתים לעבודה, אבל לעתים קרובות מדי, ההיפך הוא הנכון.
מדוע אנשים מתקשים להביע תמיכה?
אני נמצאת בשלב בקריירה שלי בו יהיה זה נכון מצדי לשקול את הצעד הבא. לפחות על הנייר, אני מניחה שעומדות בפניי אפשרויות רבות. אולם, לגבי כל אפשרות, אני יכולה כבר לשמוע את המבקרים מנתחים ומשסעים את החלטתי לגזרים. הידיעה שאנשים יגיבו על מעשיי עלולה להיות מגבילה. לדוגמה, אם אסכים לעבודה במשכורת נמוכה יותר, כדי להחליף קריירה, אתפס ככישלון. אם אתחיל לעבוד בשירות המדינה, אחרים יתלחשו שלא החזקתי מעמד במגזר הפרטי. מלבד המצב הכלכלי הקשה, קשה להתחייב לכל עבודה חדשה, כשמתחת לפני השטח רוחש גל כה משמעותי של ביקורת וחוסר שביעות רצון.
קין והבל
הדחף לבקר הצלחה של אחרים הוא עתיק יומין, ממש כמו היריבות הראשונה בין אחים. בסיפור הפשוט של קין והבל, מביאה לנו התורה שתי דוגמאות, לאופן בו ניתן להגיב להצלחתם של אחרים – אחת בריאה והשנייה הרסנית.
הסיפור מתחיל כאשר קין מחליט ליצור משהו חדש, "מנחה" לא-לוהים. זה היה רעיון טוב וקין הוא הראשון שעושה זאת. הבל מגיב בדרך חיובית: הוא רואה את מעשיו של אחיו המכבד את א-לוהים והוא מחליט לחקות אותו, על ידי העלאת מנחה משלו.
תגובתו של הבל מדגימה לנו, כיצד אנו אמורים להגיב לחידושים של אחרים: להשתמש בהם בתור דוגמאות הראויות לחיקוי, לקבל מהם השראה, להתעלות מעל עצמנו ולהותיר את החותם הטוב ביותר שאנו יכולים על העולם. כיצד היה העולם נראה, אילו בכל פעם שהיינו רואים מישהו מצליח, היינו משתמשים בקנאה, כדי להתאמץ ולהפוך את חיינו למוצלחים יותר? תארו לעצמכם מה היה קורה, אילו היינו מקנאים בענווה והקרבה עצמית של אחרים, באותה מידה שאנו מקנאים בעושר ובכבוד לו הם זוכים...
מנחתו של קין הייתה מהעלוב שביבול האדמה ומנחתו של הבל הייתה מן המובחר שבצאן.
מנחתו של קין הייתה מהעלוב שביבול האדמה ומנחתו של הבל הייתה מן המובחר שבצאן. הבל השתמש במנחתו של קין כרעיון, אך שיפר אותו על ידי מתן מנחה מהאיכות הטובה ביותר. הבל השקיע את כל כולו בפרוייקט שלו.
הצרות מתחילות לאחר שא-לוהים מאמץ את מנחתו של הבל, אך לא את זו של קין. כשקין רואה שמנחתו של הבל התקבלה, הוא לא מתבונן פנימה, כדי לראות כיצד יכול היה להשתפר. במקום זאת, הוא הופך להיות ממורמר ומדוכא.
בשלב זה פונה א-לוהים ישירות לקין ואומר, "למה חרה לך ולמה נפלו פניך; הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד', ו-ז). במילים אחרות, הוא מראה לקין שהשקעת מאמץ גדול יותר, היא הדרך להצלחה. א-לוהים אומר לקין לעשות את מה שעשה אחיו, להשקיע את המיטב ולהשתמש בהבל כמודל לחיקוי.
מה שקורה לאחר מכן ממחיש לנו את הבחירה השגויה, הבחירה שאנו עומדים בפניה מדי יום. האם להשקיע בשיפור עצמנו, או חלילה בהרס אחרים.
קין רוצח את אחיו.
שתי דרכים לפתרון
הצפייה בהצלחתם של אחרים יוצרת אצלנו מתח. אנו שואלים את עצמנו, "האם אני מסוגל להצלחה כזו?"
קיימות שתי דרכים לפתרון המתח:
-
לעבוד קשה כדי לגלות את התשובה לשאלה, 'האם אני מסוגל להצליח בכוחות עצמי?'
-
להקטין את ההצלחה של אחרים, לרמוס אותה, למחוץ אותה, לרצוח אותה.
כשמישהו מגיע להישגים, יש לנו שתי ברירות. אנו יכולים להשתמש בהצלחתו כמודל לחיקוי ולהשראה, או שאנו יכולים לזלזל בה ולהמעיט בערכה. אנו יכולים לבחור להיות הבל, או לבחור להיות קין.
חכמינו משווים הוצאת דיבה על אדם לרצח. הערות בלתי פוסקות לגבי התנהלות הקריירה של אדם כלשהו, מזיקות בדרכים רבות. הן מערערות את בטחונו של מחפש העבודה, הן מזהמות את שיקול דעתו של המעסיק הנוכחי או של מעסיק פוטנציאלי והן הורסות את הכבוד של האדם בקהילה. הן גם מאפשרות לדובר לעסוק פחות בחייו וגורמות לו להרגיש שאנן ושבע רצון בבינוניותו. כך, למעשה, הן פוגעות גם בדובר עצמו – הן הורגות את החזון שלו לגבי גדוּלתו האפשרית.
החפץ חיים מלמד, שאסור לשבח אדם אם יש חשש שהדבר יביא לתגובות שליליות על אותו אדם.
בנוסף לכך חכמינו מזהירים, כי הדיון הציבורי בהצלחתם של אחרים צריך להיות מוגבל, כיוון שעצם ההכרזה על ההצלחה, מהווה הזמנה לרכילות שלילית ולמתקפה. היות וזוהי התגובה האנושית המתבקשת, היהדות רואה באדם המשבח אדם אחר, בתור האחראי לתגובות השליליות הבלתי נמנעות שיבואו בעקבות השבח. ה"חפץ חיים" מלמד, שאסור לשבח אדם אם יש חשש שהדבר יביא לתגובות שליליות על אותו אדם.
יהיה זה קיצוני להתעלם מהצלחה של אחרים, אולם קיצוניות זו אינה הכרחית. תמיד ניתן לפנות ישירות לאדם, ולומר לו בדיוק את מה שהוא משתוקק לשמוע מחבריו: "מזל טוב. עבדת קשה להשיג זאת, וזה מגיע לך. הלוואי שתמשיך להצליח".
והטוב ביותר יהיה אם נתכוון לכך.