לאלו שצמים
ולאלו שאוכלים,
כולנו על החורבן אבלים.
לאו דוקא על הבית שחרב,
אלא כל אחד ואבלו שלו.

זוגות חשוכי ילדים,
רווקות או רווקים משוועים למיועדים,
עוללים חולים,
צעירים נפטרים,
זוגות מתגרשים,
הורים שאיתם מתמודדים,
ילדים מאתגרים,
זוגיות לא פשוטה,
וחשבון בנק שצועק לעזרה.
בגזרה הלאומית גם לא רגוע,
זאת לכולם ידוע.
קרע לאומני, שסע עדתי,
פוליטיקה נוראה, ומחאה כל שניה.

כל אחד והחורבן שלו,
כל אחת וההתמודדות שלה.

היום זה העת,
קצת את הקצב להאט,
במחשבות להתעטף,
ועל החיים להתלבט.

להודות על שיש,
להודות על שאין,
ובין לבין, לנסות לגשר.
את הרצוי למצוי לקשר,
נזקים למזער,
כי חבל סתם להצטער.
זה הזמן להגאל!

השכינה בגלות,
מחכה היא ללא לאות,
לרגע שניתן את האות.
שנפתח את הלב,
ונכניס אותה אלינו
למשכן הפרטי,
שם היא תלבלב,
ולא תאכזב.

ולוואי,
ונזכה לראות בבניין השלם,
להוות בליבנו משכן להשם.