גישה לחיים
אדם החי לפי הגישה שהטוב מגיע משמיים, יעדיף את פיתוח נפשו על הממון, ורווח הממון יהיה רק כלי לפיתוח נפשו ותרומת חלקו לחברה.
בפרשת השבוע (מטות-מסעי) השבטים ראובן, גד וחצי מנשה מבקשים שלא להיכנס לארץ עם כולם ולהישאר בנחלות מבודדות בעבר הירדן המזרחי. שבטי ראובן גד וחצי מנשה עשו מה שעשו למען שמירת ממונם הרב. המדרש אומר: “...הם עשו את העיקר טפל והטפל עיקר... שחיבבו ממונם יותר מן הנפשות... אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם חיבבתם ממונכם יותר מנפשותיכם - אין בו ברכה.. .ואתם תהיו הגולים ראשונה.”
המדרש מלמד אותנו כי התפיסה היהודית היא שהאדם היהודי מאמין כי כל הטוב ניתן לו משמים בהלוואה זמנית וכי הרע הוא כישלונו האישי שיש ללמוד ממנו ולא לחזור עליו בעתיד. בכלל הטוב הזה כלולים חוכמה, גבורה ועושר.
אין הכוונה לשבת בחוסר מעש ולצפות לשפע שייפול עלינו משמיים. עלינו לנצל את התכונות שניתנו לנו במתנה על מנת לצבור חוכמה, גבורה ועושר. אך אל לנו לטעות שההצלחה שלנו בתחומים אלו תלויה במעשינו.
אדם שבטוח שדברים אלו מגיעים מעצמו בלבד, רוב ימיו יהיה בתחרות עם אחרים, ירצה יותר, ואף פעם לא יסתפק במה שיש לו. אדם כזה יחפש להאשים אחרים בכישלונותיו על מנת שלא לפגוע בדימויו העצמי המצליחני. אדם זה ירדוף אחר הישגים ותעודות הוכחה על מנת להצדיק את תכונות אלו ויחווה רק רגעי סיפוק מעטים בהשגת מטרותיו, ורגעי לחץ וחרדה ביניהן.
גם אם לא מאמינים בזה, אדם החי לפי הגישה שהטוב מגיע משמיים מציל נפשו מגאווה, מטעויות הנובעות מיהירות, מדיכאון וממרמור כאשר דברים לא הולכים כמצופה, מתאוות בצע ומפגיעה באחרים. אדם החי כך, יעדיף את פיתוח נפשו על הממון בזמני דילמה בין השתיים, ורווח הממון יהיה רק כלי לפיתוח נפשו ותרומת חלקו לחברה. אדם זה ימשיך ויפעל להישגים מתוך מטרות נעלות יותר וייהנה יותר מהדרך מאשר מן התוצאות.