ארבעה טמפרמנטים בילדים
כיצד לעורר בילדיכם מוטיבציה, בהתבסס על האישיות שלהם.
"פעמים רבות הורים מפרשים את התנהגות ילדתם כמרדנית, כשלמעשה, הילדה בסך הכל נאמנה לטבע שלה… אחת המתנות הנדיבות ביותר שתוכלו להעניק לילדתכם הוא להבין מהו הטמפרמנט שלה ולאחר שהבנתם מהו, לעשות את העבודה הנחוצה כדי לקבל אותו"
וונדי מוגל, Blessing of a Skinned Knee
יש כל כך הרבה דרכים שניתן לתאר את האישיות והטמפרמנט של ילדינו: אוהבים ליהנות, חברותיים, עוצמתיים, ביישנים, תולעת ספרים. האישיות של אדם מוגדרת על-ידי סך כל הגישות, דפוסי ההתנהגות, התגובות הרגשיות, התפקידים החברתיים ותכונות אישיות אחרות שהן מולדות, שלאדם יש נטייה מוקדמת אליהן ושהן יציבות לאורך זמן.
טמפרמנט הוא סגנון טבעי מועדף של האופן שבו אנו מגיבים לעולם. אני תמיד מהססת לתייג ילדים, ועם זאת, הבנת אישיותו של ילד והטמפרמנט שלו יכולה להוות יתרון. ההבדלים באישיות ובטמפרמנט משפיעים על התנהגותו של הילד באלפי דרכים.
קחו לדוגמה את הילד ש"מתחמם לאט". ילד זה מסרב לנשק את הקרובים שהגיעו מרחוק – אולי נראה במבט ראשון שהוא מתחצף או סרבן, אבל הוא פשוט צריך קצת זמן כדי להתרגל אליהם.
כשאנו מבינים את האישיות והטמפרמנט של ילדינו, נוכל לתקשר עמם בצורה טובה יותר ולהבינם בצורה עמוקה יותר. נוכל לנסות לענות על הצרכים האינדיבידואליים והייחודיים שלהם. הדבר יקל על חייהם של שני הצדדים.
אז, כשאנו מתמודדים עם ילד ש"מתחמם לאט", במקום להיות מתוסכלים ולכעוס עליו, עלינו להבין שהוא צריך זמן כדי להתרגל למצבים חדשים. לאחר מכן, יש יותר סבירות שנלמד שכדאי להכין אותו מראש, להישאר קרובים אליו עד שירגיש בנוח ולהרגיע אותו במילים כגון, "כרגע אתה לא מרגיש נוח, אבל עוד כמה דקות זה יעבור".
גרטשן רובין, בספרה The Four Tendencies (ארבע הנטיות), לוקחת את הרעיון הזה אפילו רחוק יותר. היא בנתה מסגרת שמתארת כיצד אנשים מגיבים לציפיות פנימיות וחיצוניות.
היא מחלקת את הנטיות לארבעה סוגים עיקריים: בעלי המוטיבציה והמשמעת הפנימית, הספקנים, הצייתנים והמורדים. היא טוענת שהנטייה שלנו מעצבת כל חלק בהתנהגות שלנו. אם נבין מהי הנטייה שלנו, נוכל לקבל החלטות טובות יותר, לעבוד בצורה אפקטיבית יותר, להפחית את הסטרס בו אנו נתונים והכי חשוב - ליצור הרגלים טובים שתואמים למטרות שלנו. הידיעה מהן הנטיות שלנו עוזרת לנו להבין מדוע אנו פועלים בדרך מסוימת להשגת מטרותינו, או לחילופין: מה מונע מאתנו להשיג את מטרותינו.
-
בעלי מוטיבציה ומשמעת פנימית. ילדים אלה עומדים בציפיות הפנימיות והחיצוניות. הם אוהבים ומכבדים חוקים, יש להם תוכנית ברורה והם בעלי הנעה ומשמעת פנימית. אם תאמרו להם בבירור מה צריך להתבצע, הם יובילו את הדרך.
-
הספקנים. ילדים אלה עומדים בציפיות של עצמם, אבל מתנגדים לציפיות החיצוניות. הם צריכים להבין מהי הסיבה ומהי המטרה בכל דבר שהם עושים. חשוב שתבהירו להם מדוע אתם רוצים מהם את הדברים שאתם מבקשים.
-
הצייתנים. סוג זה של ילדים עומד בציפיות של אחרים בקלות, אולם מתקשים כשמדובר בציפיות שלהם עצמם. על מנת שהם יפעלו, מישהו צריך להעביר להם את האחריות ולדרוש מהם לדווח: חבר, מורה או הבוס. הם משגשגים כשיש להם תחושה של מחויבות והם יכולים לעבוד בצוות.
-
המרדנים. ילדים אלה מתנגדים לציפיות חיצוניות ופנימיות כאחד. מעל לכל, הם רוצים להיות חופשיים לבחור ולבטא את האינדיבידואליות שלהם. הציגו להם את העובדות, הציגו להם משימה בתור אתגר ותנו להם להחליט, בלי לחץ.
מידע זה חשוב ביותר עבור הורים. חלק גדול מהתפקיד שלנו בתור הורים קשור לשאלה כיצד להניע את ילדינו (לדוגמה, להוציא אותם מהמיטה בבוקר, לגרום להם לבצע את המטלות שלהם), לחנך אותם (להבהיר מה יהיו התוצאות אם לא יבצעו את חלקם), לעזור להם לפתח מטרות משל עצמם ולהשיגן (לבחור נושא לפרוייקט בהיסטוריה, לבחור לאיזו קייטנה/ מחנה/ אוניברסיטה ללכת). ההבנה כיצד ילדינו מגיבים לציפיות, האם הם בעלי מוטיבציה ומשמעת פנימית, ספקנים, צייתנים או מרדנים - הבנה זו יכולה להיות רבת-ערך. רובין מציעה שהאסטרטגיות של ההורות צריכות לקחת בחשבון מהי הנטייה של הילד ו"להתכתב" עם הערכים הקשורים לנטייה זו.
כך זה יכול לעבוד:
בעלי מוטיבציה ומשמעת פנימית
אם ילדכם שייך לקטגוריה זו, יהיה לכם קל למדי לגדל אותו. גם מורים אוהבים ילדים בעלי נטייה זו. ילדים אלה הם בעלי מוטיבציה פנימית והם רוצים לעמוד בציפיות. לרוב הם מגלים אחריות לגבי שיעורי הבית והמטלות שלהם בבית, יש להם את כל הציוד לבית הספר והם מגיעים בזמן. עם זאת, אי אפשר לקרוא להם נינוחים או ספונטניים והם עלולים להיות חסרי גמישות. הם מתקשים להתמודד עם שינויים בתוכניות, עם מעברים ועם מצבים בהם החוקים אינם ברורים.
רובין מעודדת הורים לילדים בעלי מוטיבציה ומשמעת פנימית, במצב בו הם מתמודדים עם ההיצמדות הנוקשה של ילדם לחוקים, להסביר: "המורה שלך מצפה ממך לקרוא במשך חצי שעה כל ערב, אבל כיוון שהלכנו לבקר את סבתא, כשנחזור הביתה כבר יהיה מאוחר ויגיע הזמן ללכת לישון. שנת לילה טובה תעזור לך להיות ערני וקשוב מחר בבית הספר וזה יותר חשוב מאשר לקרוא הערב".
עם סוג זה של ילדים, טיעונים כאלה יעבדו טוב יותר מאשר… "מגיע לך לנוח" או "המורה לא תדע שדילגת על יום אחד".
הספקנים:
הספקנים הם ילדים שזקוקים להסבר מתמיד מדוע עליהם לעשות מה שהם עושים. פעמים רבות הם ננזפים על חוסר הכבוד שלהם. תכופות הם מואשמים בכך שהם קוראים תיגר על סמכות, כשלמעשה הם רק מגלים סקרנות רבה. הם יעשו דברים רק אם זה הגיוני בעיניהם. הם צריכים סיבות הגיוניות כדי להיענות לדרישות הסביבה מהם. "אם תערכי את השולחן עכשיו, את תעזרי לארוחת הערב להתנהל בצורה חלקה יותר. לכולם יהיה את הסכו"ם שהם זקוקים לו וכך נוכל כולנו לשבת בנחת וליהנות מהארוחה".
רוב הילדים לא מגיבים טוב לתשובות הוריות טיפוסיות כגון "כי ככה אמרתי", "תמיד עשינו את הדברים בדרך הזו", "זה מה שאת חייבת לעשות" או "אלה החוקים". ספקנים (וגם מורדים), מתקשים במיוחד עם משפטים מהסוג הזה.
רוב המורים מעריכים את הספקנים כיוון שהם מעוררים את הדיונים הכיתתיים, אולם הם גם מרגישים שהם מאטים את הכיתה עם השאלות הבלתי פוסקות שלהם והם עלולים גם לחוות את השאלות שלהם כביטוי של חוסר כבוד.
רובין מציינת ש"לספקנים יכול להיות לא פשוט בבית הספר, כיוון שהם מתנגדים למשימות אקדמיות יומיומיות שלא נראות להם הגיוניות. כדאי שהורים ישקיעו מחשבה ויספקו הסברים הגיוניים מדוע הם חייבים להשלים את המשימות שלהם. אם תלמיד שהוא ספקן שואל: 'למה אני צריך ללמוד על ארם נהריים? אני אף פעם לא אשתמש בידע הזה!' ייתכן שהמורה תיתן תשובה לא מועילה כגון, 'זה מה שאנחנו לומדים עכשיו, ואתה צריך להיות חלק מהכיתה', או תשובה מועילה כגון, 'אתה צודק לגבי הידע על ארם נהריים, אבל המשימה הזו מלמדת הרבה יותר דברים. אתה לומד איך לנתח חומר מורכב במהירות, איך לשלוף רעיונות חשובים מהטקסט, איך לרשום נקודות ביעילות ואיך להסביר רעיונות במילים שלך. אלה הן מיומנויות חשובות שיועילו לך מאוד'".
הצייתנים:
ילדים צייתנים הם בדרך כלל ילדים נוחים, כיוון שהם אוהבים לרצות את המבוגרים. עם זאת, הם עדיין זקוקים לאדם חיצוני שידרוש מהם לקחת אחריות ולדווח. הורים צריכים לעזור לילדים אלה למצוא דרכים חיצוניות שיסייעו להם לעמוד בציפיות. למרות שזה עלול להיות מתסכל עבור הורים, ילדים אלה זקוקים לתזכורות עדינות. טבלאות חיזוקים עובדות היטב עבור ילדים אלה. חיזוק חיובי הוא הכרחי: "זו הייתה עזרה משמעותית בשבילי כשאספת את כל הצעצועים שלך בחדר המשחקים".
חשוב לוודא שילדים צייתנים לא עובדים קשה מדי כדי לרצות אחרים. הם מוצפים בקלות והם עלולים לאבד את הקשר לדברים שגורמים להם להרגיש שמחה או סיפוק. לעיתים קרובות הם עושים טובות לחבריהם ועלולים לחוות ניצול מצד אחרים.
המורדים:
ילדים שהם מורדים הם לרוב מאתגרים, כיוון שהם מסרבים לעשות מה שאומרים להם. הם אוהבים לבחור את הבחירות שלהם בעצמם ומתנגדים לכל ציפייה מבחוץ. הם צריכים להרגיש שהם עושים את מה שהם רוצים, לא מה שאחרים רוצים שהם יעשו.
ילדים שהם מורדים זקוקים לאהבתנו ולהבנה שלנו, אולי אפילו יותר מילדינו האחרים. פעמים רבות הם מתנגחים באנשים או בגבולות. זה עלול להיות מתיש לנהל דיאלוג פנימי שאינו מאפשר לך לציית לכללי החברה ודוחף אותך להתנגד תמיד לכל דבר.
כדי לשמור על מערכת יחסים אוהבת עם ילדים אלה חשוב להימנע מפקודות ישירות. כשהורים אומרים לילד שהוא מורד: 'תגיד תודה לגברת כהן', קרוב לוודאי שהילד יתחפר בעמדתו ויסרב להיענות לבקשה. מצב זה עלול לקרות גם אם הילד תכנן קודם לכן לומר תודה מרצונו. רובין מציעה את התהליך הבא כשמדברים עם ילדים מורדים:
-
ספקו מידע: " גברת כהן עומדת לתת לנו היום כמה עגבניות מהגינה שלה. גננים בדרך כלל אוהבים לשתף בתוצרת שלהם. הם עובדים ממש קשה, אז בואו נזכור להגיד תודה".
-
ספרו להם מה תהיה התוצאה החיובית של התנהגותם: "אם נגיד תודה, יש יותר סיכויים שהיא תיתן לנו עגבניות גם בעתיד. אולי היא אפילו תרשה לנו לעזור לה בגינה".
-
תנו להם אפשרויות בחירה: "אתה יכול להגיד תודה או ללחוש תודה. אתה יכול גם להכין לה כרטיס ברכה".
-
תנו להם להחליט: "אתה יכול להחליט איך להגיד תודה".
לא משנה מהי הנטייה של ילדינו, הם זקוקים לאהבה, לדאגה ולהבנה שלנו.