אשר נשיא יחטא
ויקרא (ויקרא א-ה )
למה "אשר" ולא "אם"?
למה, כאשר התורה רוצה להודיע לנו, מהו הקרבן אותו יביא הכהן שחטא, או העדה, שסטתה מן הדרך, היא פותחת במילה: "אם": "אם הכהן המשיח יחטא..."; "ואם נפש אחת תחטא..." ; "ואם על עדת ישראל ישגו...". אבל, כאשר הפרשה עוסקת בנשיא ובחטאו, משנה היא את הנוסח וכותבת: "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה'... אשר לא תעשינה, בשגגה... והביא את קרבנו..." (ויקרא ד, ג-כב).
שינוי מילולי זה של נוסח הפתיחה אומר דרשני. הוא הניע את אחד מגדולי התנאים להשמיע את ההסבר המאלף הבא:
"אשר נשיא יחטא". אמר רבן יוחנן בן זכאי: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת, צריך לומר על זדונו? אם נשיא שלו מביא חטאת, צריך לומר מהו הדיוט?" (תורת כהנים על הפסוק וכן במסכת הוריות דף י).
רש"י מפרש מימרה זו בסגנונו:
"...אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר, שמתחרט על זדונותיו... אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו, כל שכן שההדיוטות מרגישין - שליבם כפוף" (שם, על התורה).
בדברי רש"י, אנו חשים בכמיהה לתקופה יפה. לתקופה בה יתהלכו בקרב העם נשיאים הגונים, בני חורין, שאינם כפופים לאיש. נשיאים, אשר גם מרום מעמדם יחושו ויתנו לב לאיכות התנהגותם האישית. מנהיגים אשר יזכרו בכל רגע ורגע מחייהם שההמון מתבונן בהם, מחקה אותם ולומד ממעשיהם, אם לטוב ואם למוטב. כי הם בכוח סמכותם נותנים את הטון, מכתיבים את האופנה כמעט בכל תחום מתחומי החיים. על כן כה כבדה האחריות הרובצת על כתפיהם.
אולם, כוונת הפסוק מרתקת אף יותר. מתברר, שעומק משמעות המילה "אשר" טומנת בחובה בקשה, רצון ושאיפה, שהנשיא יכשל בפועל... בחטא. יכשל לעיני העם כולו!
בפירושו לתורה על פסוק זה מעיר המלבי"ם את תשומת לבנו לעובדה, שקיים בעברית הבדל בין המילה "אם" לבין משמעות המלה "אשר": "שמלת 'אשר' הבאה במקום 'אם' מורה שרוצה שצד זה יתקיים. ועל זה אמר: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'... והקללה אם לא תשמעו..." (דברים יא).
כלומר, כאשר מוצגת ברירה מסוימת באמצעות המלה "אשר", משתמע מכך שמציג הברירה מעוניין וחפץ שתוגשם הברירה שהציב (לדוגמא: "את הברכה אשר תשמעו – התורה מעוניינת ורוצה שבני ישראל ישמעו לדבר ה' כדי שיזכו לברכה). בהמשך דבריו מסביר המלב"ים גם את הסיבה לכך: "וידעו (חז"ל) שמלת "אשר" יש לה איזה שיתוף (קשר) עם פועל "אושר" – "אשרי האיש"? וכן עם – "ישר", ע"כ.
כל המילים הללו באות, לדבריו, משורש זוגי אחד, על כן חייבת משמעותן להיות חופפת.
ואם כן, זו היתה כוונתו של רבן יוחנן בן זכאי כאשר אמר: "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו"?
חטאו של הנשיא, המורם מעם, כאשר מתלווה אליו חרטה כנה וגלויה ללא התחמקויות – יכול לשמש מופת לעם כולו. עם הרואה כיצד מנהיגו מוכן להודות בפומבי על חטאו, לבקש עליו מחילה, ואף להביא קרבן כפרה – יסיק מכך מסקנות מבורכות ביותר. הוא ילמד כי אין בושה בעשיית תשובה, בחרטה ובבקשת סליחה. הוא יבין כי בסך הכל גם הנשיא הוא אדם עם חולשות אנוש, והחטא רובץ לפתחו כמו לפתח כל אדם עלי אדמות, והוא יושפע מאומץ לבו להודות בפומבי, לעיני העם כולו, בחטאו. המעשה הנאצל שעושה נשיאו יקבע את אמות המידה המוסריות שלו, שישנו בבת אחת את פרצופו הרוחני של העם כולו. גם הוא, כנשיאו יבין שאין זו חרפה לערוך חשבון נפש אישי ואין זה אות קלון לאדם, לחזור בו ממעשה שאינו ראוי, ולבקש עליו סליחה...
הדור, שנשיאו "אינו חוטא לעולם", שנשיאו מוכן לסלף את העובדות, לשכתב את ההיסטוריה, ולחפות בכל האמצעים העומדים לרשותו על מעשי עוול שעשה בחסות השלטון – אינו דור מאושר. מאושר הוא הדור ומאושרת התקופה, המצמיחה אישים בעלי ביקורת עצמית, בעלי עוז רוח לקום ולהודות בהכנעה מוחלטת" "אכן חטאתי, והנני מביא קרבן כאות לרצוני העז לשוב מחטאי".
מאושר הדור, כי אישים כאלו יביאו למפנה ולמהפכה בערכיו ובהתנהגותו של דור שלם.
הם – מנהיגי האמת!
ועל כן – "אשר נשיא יחטא".