ארבעה פרקים בפיתוח האישיות – פרק שלישי:

בן זומא היה אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם...
איזהו גיבור?
הכובש את יצרו...
איזהו עשיר?
השמח בחלקו.
איזהו מכובד?
המכבד את הבריות...
(מסכת אבות, פרק ד', משנה א')

מי לא שמע סיפורים על אנשים עשירים ואומללים, ועל אנשים פשוטים למדי שחיים באושר רב?

לא במקרה המלים עושר ואושר דומות זו לזו. האות ע' בשפה העברית מסמלת חיצוניות ועיוורון, ממולה האות א' מסמלת פנימיות והארה. העושר האמיתי, גם אם הוא אינו נראה לעין, הוא האושר שנובע ממידת ההסתפקות ב"יש". מול העשיר עומד האביון האמיתי – אדם שתמיד מתאווה למה שאין לו.

יום אביבי נפלא. כל בני המשפחה, יחד עם חברים, החליטו לצאת לפיקניק בחורשה. אורזים ארוחת צהרים מעוררת תיאבון, ונוסעים למקום מדהים ביופיו. הילדים משחקים ונהנים יחד, המבוגרים מסתובבים בין העצים, נושמים את האוויר הצח ומתבוננים בנוף. הציפורים מזמרות, ורוח קרירה ממזגת את האוויר. רק ענן קטנטן שט לעבר השמש, נקודה קטנה במרחב השמים התכולים.

אתה מוציא מן הסלסילה ארוחה מגרה של לחם ביתי, סלט טרי, בשר, פירות ומשקאות. שולחן הפיקניק מכוסה במפת בד בהדפסים אדומים ולבנים, ומפית תואמת מקשטת כל צלחת.

אבל רגע – משהו חסר! אתה מחפש בקדחתנות בתוך הסלסילה, הופך אותה ומנער בזעם. "החרדל! שכחנו את החרדל!" אתה קורס באכזבה. הפיקניק נהרס. מי יכול ליהנות מסעודת פיקניק בשרית בלי חרדל?! "לעזאזל!" אתה אורז הכול, וחוזר הביתה.

נשמע מטורף? נכון! אבל זה בדיוק מה שאנחנו עושים מידי יום.

במקום להתמקד בכל מה שהתברכנו, במקום להוקיר טובה על מה שיש לנו, אנחנו מתעמקים בחיפוש אחר מה שאין.

אנחנו קמים בבוקר – הוחזרה לנו נשמת חיינו. אנחנו יכולים לחשוב, לזוז, להרגיש... מעל לראשינו קורת גג, ובמטבח – מזון. יש לנו משפחה אוהבת וחברים. כל כך הרבה יש! ובכל זאת, במקום לקפוץ מהמיטה ולקרוא: "ברוך השם – אני נושם!" אנחנו מבזבזים זמן רב מידי מחיינו בדאגה, במתח ובתלונות – על מזג האוויר, על זה שנוהג לפנינו באיטיות, על השכנים הרעשניים, על ראש הממשלה, על חמישה קילוגרמים מיותרים...

...על החרדל!

כולנו עסוקים בחיפוש החרדל. במקום להתמקד בכל מה שהתברכנו, במקום להוקיר טובה על מה שיש לנו, אנחנו מתעמקים בחיפוש אחר מה שאין.

המיליונר האומלל

על פי התודעה היהודית 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו'.

"איך ייתכן? היום יש לי משכורת של 5,000 ₪, אם יקפיצו אותה ל 10,000, מה יחסר לי?"

עוד 10,000!

מספרים על אחד הרבנים, שחי בעוני ובדוחק. באחד הימים אמר לתלמידיו שהוא עשיר יותר מרוטשילד. המאזינים חשבו שמדובר אולי באושר ובהסתפקות, אולם הרב התעקש שמדובר דווקא בממון: "מה כבר יש לי?" שאל הרב "שתי פרוטות. ומה חסר לי? עוד שתי פרוטות. ורוטשילד המסכן, לו יש כבר עשרה מליון, וחסרים לו עוד עשרה! נו... אז מי עני יותר רוטשילד או אני?"

מספרים על אחד הרבנים, שחי בעוני ובדוחק. באחד הימים אמר לתלמידיו שהוא עשיר יותר מרוטשילד.

אך האם באמת יש לנו רק שתי פרוטות? אם שואלים אדם בעל עסקים נרחבים "כמה כסף יש לך?" הוא לא הופך את הארנק ואומר: "עשרה שקלים ועשרים וחמש אגורות." גם אם באותו רגע יש לו "אובר" בבנק, הוא ידע שעושרו כולל את כל רכושו באותו רגע – בית, סחורה, תכשיטים, רהיטים...

ובכן, הבה נבדוק כמה כסף יש לנו?

נניח שהיו מציעים לך 20 מיליון שקלים, תמורת אחת מעיניך. כיצד היית מגיב?

-"מה פתאום!"

-"אבל למה, הרי יש לך שתיים? אולי תסכים אם אתן לך 40 מיליון?"

-"לא ולא! ואין מה להמשיך לדבר על כך!"

אם עין אחת שלך שווה כל כך הרבה, אז אתה ממש מיליונר! וזאת מבלי להחשיב את שאר הרכוש...

ובכל זאת, לו הייתי רוטשילד (או ביל גייטס)

לכל אחד מאתנו יש אשליה מתוקה שאומרת "אילו רק היה לי... בן זוג מתאים, ילדים, קידום מקצועי, זכייה בלוטו, מכונית..." מדובר בדמיון נעים של "הגשמה" ו"שלמות". דמיון שנגרר אל תוך חיינו ומעורר בנו תסכול, תחושת חסר מתמדת ורצון לברוח שוב אל עולם הדמיון – שם תמיד נחמד.

אבל לא זה רצונו של הקדוש ברוך הוא. נבראנו על מנת לחיות בעולם הזה, ולא בעולם הדמיונות. נבראנו על מנת ליהנות מהיופי שבבריאה, מהטעם במזון, משמי הכוכבים... מצפים מאיתנו שנהיה מאושרים כבר עכשיו, שניהנה מכל דבר ודבר שיש לנו, בין אם זה מעט, ובין אם הרבה.

אם אינך שמח בחלקך בחיים, לא יהיה זה משנה כמה כסף יש לך בבנק, תמיד יחסר לך עוד. ואפילו אם תהיה מיליונר, תישאר אומלל.

התחל לשמוח! אתה עשיר! אל תיתן ל"תאוות החרדל" שלך להסתיר ממך את היופי והערך של כל הסובב אותך, בכל רגע, ובכל יום.

מעובד מתוך ספרה של לורי פלטניק "זכור את הנשמה".

לחלק הקודם: איזהו גיבור?
לחלק הבא: איזהו מכובד?