ארבעה פרקים בפיתוח האישיות – פרק שני:

בן זומא היה אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם...
איזהו גיבור?
הכובש את יצרו...
איזהו עשיר?
השמח בחלקו.
איזהו מכובד?
המכבד את הבריות...
(מסכת אבות, פרק ד', משנה א')

על מי אתה חושב כשאתה שומע את המלה "גיבור"? על אלוף העולם בהיאבקות? אולי על חייל בסיירת מובחרת? יש לו שרירים, הוא חזק, הוא מצליח להיאבק באחרים ולנצח – איזה גיבור!

אבל חז"ל מסבירים לנו שהגבורה האמיתית איננה נמדדת במספר האנשים האחרים שאתה מסוגל לנצח, אלא במספר הפעמים בהן אתה מצליח לנצח את עצמך, ולא להיגרר אחר יצר ההרס העצמי שבך – "היצר הרע".

מה זה בכלל "היצר הרע"? מלאך שחור עם קלשון שיושב על הכתף השמאלית ולוחש לאוזן כל מיני דברים רעים?

מה זה בכלל "היצר הרע"? מלאך שחור עם קלשון שיושב על הכתף השמאלית ולוחש לאוזן כל מיני דברים רעים? ועל הכתף השנייה, לבן וזורח, נח לו "היצר הטוב"?

ממש לא!

המלחמה האמיתית אינה בין שני מלאכים שנמצאים מחוץ לנו, אלא בין שני מרכיביו של כל אדם: גוף ונשמה. הנשמה, החלק הרוחני הטהור ביותר שבנו, שואף תמיד כלפי מעלה – אל המוסר ואל הרוחני; והגוף, עפר מן האדמה, שואף תמיד מטה, אל החומריות ממנה נבנה. הגוף מחפש נוחיות ומנוחה ואילו הנשמה מנגד שואפת להתעלות ולהתקדם. בכדי לחיות למען הנשמה צריך להשקיע כוח ומאמץ. ומי שמצליח לנצח במלחמת הרוח מול החומר – הוא הגיבור האמיתי. כמו שאמר שלמה המלך בספר משלי: "טוב ארך אפים מגיבור, ומושל ברוחו – מלוכד עיר."

בכבשן האש

אברהם אבינו עבר ניסיונות רבים בחייו, וחכמינו אומרים שכל אחד מהם היה קשה יותר מקודמו.

באחד הימים, השליך נמרוד המלך (שהתנגד לדרך המונותיאיסטית שייצג אברהם) את אברהם אבינו אל תוך כבשן האש. רק בהתערבות ניסית על טבעית, הצליח אברהם אבינו לשרוד.

מאוחר יותר, ציווה ה' על אברהם את הציווי הידוע "לך לך מארצך...אל הארץ אשר אראך."

מי שקורא את סדר האירועים בעיון, ישאל מייד את השאלה: "אם הניסיונות ניתנו בסדר קושי עולה, איך יתכן שהמעבר מארץ המולדת לארץ אחרת, יהיה קשה יותר מעמידה עקשנית על אמונתך, עד כדי השלכה אל כבשן האש?"

כאשר גורשו היהודים מספרד, נטלו רבים מהם את מקל הנדודים, ארזו מעט מיטלטלים ויצאו לגלות. הדרך הייתה קשה ומלאת סכנות, בתוך אוכלוסיה עוינת, וללא יד שתושט לעברם לעזרה. האדמה עליה פסעו ספגה קרבנות רבים שלא הצליחו לעמוד בתלאות הדרך.

אולם לא כולם יצאו לדרך. היו כאלה, שהעדיפו להישאר בביתם, לאחוז במשרותיהם, ולהעמיד פנים כאילו התנצרו. מובן, שאלה שהסכימו להתנהג כנוצרים, ולו אף משום שלא הייתה להם ברירה אחרת, היו האנשים החזקים פחות באמונתם.

אין ספק שהרבה יותר קשה לחיות כל ימיך למען האלוקים, מאשר למות למענו פעם אחת.

והנה, הפלא ופלא. אותם אנשים שחששו לצאת לדרך ולהיפרד מרכושם, עמדו בגבורה בייסורי האינקוויזיציה, ועלו בלהבות השמיימה.

אם נתבונן היטב בדברים נבין, שהרבה יותר קל לעשות מעשה של מסירות נפש קיצונית, באופן חד פעמי, מאשר לחיות כל ימיך ברמה נעלה זו של הקרבה עצמית. כך היה עם אברהם שהיה מוכן למות למען אלוקיו, וכך היה מאוחר יותר עם בני האנוסים. אין ספק שהרבה יותר קשה לחיות כל ימיך למען האלוקים, מאשר למות למענו פעם אחת.

מי אתה?

גבורה אמיתית משמעותה לקום מידי בוקר, עם השאיפה לעשות את הדברים הנכונים. גבורה אמיתית היא להיאבק יום יום נגד אותם כוחות שמנסים למשוך ולעכב אותנו, אותם כוחות שמונעים מאיתנו לגלות את הפוטנציאל האמיתי שבנו ולממשו.

זיהוי האויב, המאמץ, ההשתדלות והניצחון המתמיד, תלויים בנחישותנו ובאומץ ליבנו. הנשמה רוצה לצאת מהמיטה ולממש את עצמה, והגוף רוצה לנוח עוד כמה דקות. הנשמה רוצה לצאת וללמוד משהו, והגוף רוצה לראות טלוויזיה. הנשמה רוצה להתקדם ולהתעלות, והגוף רוצה מכונית חדשה. הנשמה רוצה אחריות והקרבה, והגוף רוצה לברוח...

מי אתה? האם אתה הגוף שלך? האם אתה אוסף מינרלים ומים שניתן למכור בעשרים שקל? איפה נמצא אתה האמיתי – בידיים? בראש? בלב?

אתה האמיתי זו הנשמה שבך. תן לה להוביל את הגוף אל עבר האינסוף, ואז תלמד להכיר מהי גבורה אמיתית.

מעובד מתוך ספרה של לורי פלטניק "זכור את הנשמה"...

לחלק הקודם: איזהו חכם?
לחלק הבא: איזהו עשיר?