תמיד אומרים שאחרי החתונה הכל משתנה. זה בהחלט נכון, אבל השינוי יכול להיות לשני הכיוונים – איך אפשר לדאוג לכך שהשינוי יהיה לטובה? כמעט כמו תמיד, התשובה טמונה בסוג המשקפיים דרכם מביטים על החיים.
תמיד התגאיתי במוח האנליטי, הכמעט גברי שלי. הייתי צופה קרירה ומנותקת מהחיים, לעולם לא היסטרית, כמעט תמיד בשליטה. כשנולד בני הבכור תהיתי אם אוכל לתפקד כמו שאר האימהות.
לא הצלחתי למצוא ציירת לספר הילדים האחרון שלי, ובלית ברירה החלטתי להמר על רעות, ציירת מתחילה שעשתה עלי רושם מצוין. שיתוף הפעולה בינינו שלא הצליח, העמיד אותי בפני קונפליקט מוסרי.
ילדים היו פעם פרחים מוגנים, אך נראה שבימינו מתפוררת גדר הביטחון. האם אנחנו מאפשרים לילדים שלנו להיות ילדים, או שמא חושפים אותם בגיל מוקדם מדי לתכנים שאמורים להיכנס לעולמם בשלב מאוחר הרבה יותר?
